אור הישר (נשים א) קח

לריחיא כגון זו כופין אותו על מדת סדום, ע' בת' מהרי"ק סי' ט'

במשנה אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יוכלין לאמר לה לכי לבית אביך כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתקכ"ג ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב שער ראשון סי' י"א

שם אר"נ יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומ"ש מדר' אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו כו' ע' בס' בית מאיר סי' צ"ד סעיף ד' ובס' אור גדול סי' י"ז

שם הזהרו בכבוד אמכם דאורייתא הוא כו', ע' בסה"מ שרש שני וברמב"ן שם ובת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ו'

שם וי"ו יתירה לרבות את אחיך הגדול ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה לא ע' בת' הגרע"א סי' ס"ח ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה

ע"ב הושיבו ישיבה לאתר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו דכתיב ויבכו ב"י את משה בערבות מואב שלשים יום. והנה לפ"ז יל"ד טובא על יצחק אבינו שהתאבל על אמו שרה שלש שנים עד שנשא את רבקה כמבואר בפרקי דר"א פל"ב ע"ש, מאי דלא אשכחן אבילות מרובה כזאת בתורה שבכתב ולא בתושבע"פ, די"ל ע"פ המבואר בב"ר והובא ברש"י חיי שרה בפסוק וינחם יצחק אחרי אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקה וכשבאה רבקה חזרו ע"ש, ולפ"ז י"ל דאותות אלו שנראו מן השמים על צדקת אמו ופסקו משמתה, חסרון זה החזיק אצלו כעין אבילות. עד שבאת רבקה וחזרו באותו האהל היה לו בזה תנחומין והפסק זה ארך שלש שנים דהא בן ל"ז היה בשעת העקידה ואז מתה אמו. ובן ארבעים שנה היה בקחתו את רבקה

שם תלתין יומין ספדין ביממא וליליא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בליליא כו'. ע' בתורת האדם להרמב"ן ענין שבתות וי"ט

שם ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמר כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב. ע' בפתח השער לס' נחל יצחק

שם אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא. ע' בת' הריב"ש סי' רע"א ובס' חזקה רבה חא"ח סי' ל"ג

שם זה יהושפט מלך יהודא כשהיה רואה ת"ח הי' עומד מכסאו ומחבקו כו'. בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם זיל דפוס ירושלים סי' ו' משמע שהי"ל ג"כ הגרסא בגמרא ומושיבו בצדו

תוד"ה אותו היום שמת רבי בטלה קדושה. דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה כו', בתורת האדם ענין הכהנים משמע דלהרמב"ן היתה הגרסא בגמרא בטלה כהונה

דף ק"ד ע"א במשנה כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כו', ע' ראב"ן סי' ק"ז ובת' הרא"ש כלל ל"ו סי' ב'

שם אל אביי לרב יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקה"ח לא גביא בההיא פורתא אחילתה א"ל כל מדת חכמים כן הוא בארבעים סאה טובל כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קע"ד ובמש"כ בחידושי לזבחים כ"ו ע"א

ע"ב במשנה מי שהלך למדה"י ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה נחלקו עליו בני כהנים גדולים כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד ק"נ סי' כ' וצד קנ"ט סי' ל"ה

תוד"ה שני דייני. דהא לר"מ דאמר בפ' חלק דאבשלום אין לו חלק לעוה"ב היכי מסקינן בשמיה כו', ע' תוס' יומא ל"ח ע"ב ובת' הרמ"א סי' מ"א

דף ק"ה ע"א במשנה תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד קנ"ג סי' כ"ד

שם ה"מ בטילה דלא מוכחא קרנא בטילה דמוכח הוה שקיל כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ד

שם הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא, ע' בת' מהרי"ק סי' ט"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל נ"ו סי' ה'

רש"י ד"ה תשבע בסוף כשישמעו בו שמת כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קמ"א ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קצ"ב

רש"י ד"ה אגר בטילה שהיה בטיל ממלאכתו, נראה בכוונת רש"י ממלאכתו דוקא. היא מלאכתו הפרטית כדביאר בבכורות כ"ט ריש ע"ב וע"ש בתוד"ה כפועל בטל ובשאילתות ר"פ דברים ור"פ שופטים ובהע"ש שם ובמש"כ בארוכה בחידושי לבכורות שם

תוד"ה קשיא. וא"ת אדרבה אי גזילה וגזירה תרי מילי נינהו תלתא אתרי לא קשיא כו', ע' מה שהאריך בזה בשער התירוצים

תוד"ה גוזרי. אור"ת משום דלא אסור אלא מבעלי דינים אבל הכא משל צבור כו'. ע"ל דק"ו ע"א תוד"ה מבקרי ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב לא לידון אינש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה כו'. ע' בת' הרא"ש סוף כלל נ"ו

שם השתא דאמרת לי טעמא מקבילנא שדריה