אור הישר (נשים א) קז

דף ק"א ע"א ל"ש אלא מנכסי מלוג אבל נכסי צ"ב אית לה הוי בה ר"פ אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב סי' ע"ח צד קפ"ו קפ"ז

שם אמר שמואל ל"ש אלא מנה מאתים אבל תוספות יש להן כו'. ע' בת' הרא"ש כלל נ"ג סי' ה'

שם נשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספות וכש"כ מנה ומאתים כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט'

רש"י ד"ה אליבא דר"א. שהרי כשתקנו חכמים נשואין ליתומה ע"י אמה ואחיה להנאתה ולטובתה תקנו כו', ע' בס' תשובת שמואל קונטרס קדושי קטן דף כ"ח ע"ב

רש"י ד"ה אבל תוספות יש לה דמתנה בעלמא יהיב לה בחיבת ביאה, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ג'

ע"ב אם היא זינתא כליה מי זנאי תני לא הפסידה בלאותיה קיימין. ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ז

שם אלמנה אשה גמורה בין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה. ע' נובי"ת חאה"ע סי' נון ושם סי' פ' ובס' עולת שמואל ח"א ס"ס י"ח

במשנה הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים כו'. ע' בת' הרמ"א סי' סמ"ך

שם מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני הורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רי"ג

שם והב"ע דא"ל חייב אני לך מנה בשטר ר"י אמר חייב אלימא מילתא דשטרא כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קמ"ה וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' רכ"א וסי' שכ"ג ובקצוה"ח סי' ס"ט סק"ו ובת' מהר"ם אלשיך ס"ס ט"ז

תוד"ה דא"ל. ולא מיירי כשכתב לו חייב אני לך מנה וחתם תחתיו דהיינו הוציא עליו כתב ידו וגובה לכו"ע מנכסים ב"ח כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד כ"ז סי' ס"ד

דף ק"ב ע"א דא"ר גידל א"ר כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו כו', ע"ל ק"ט ע"א תוד"ה תשב ובראב"ן סי' ל"ח ובת' הרמ"א סי' פ"ט וע"ע בת' מהר"ם ב"ד ברוך סי' רמ"ט

והנה בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך צד קצ"א סי' פ"ד הביא מה שנשאלה שאלה זו בפני ב"ד אהא דרב גידל דהכא אי דוקא אבי חתן ואבי כלה כדאמר כמה אתה נותן לבנך וכמה אתה נותן לבתך א"ד אפילו שאר קרובים והאריך בזה טובא ומסיק דאבי חתן ואבי כלה לאו דוקא אלא כל אדם שוים לקנות דבר זה באמירה אלא שדברו חכמים בהוה ע"ש. ופליאה גדולה דבירושלמי דמכילתין פ"ה ה"א מבואר בהדיא להיפוך דדוקא אב אבל לא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו: ודברי הירושלמי מובא ברי"ף ובמרדכי בסוגיין וכן הוא מובא בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ז וכן נקט הרמב"ם לדינא בפכ"ג הי"ד מה' אישות כדאמרו בירושלמי וע"ש בהגהות מיימונית ובש"ע ומפרשים סי' נ"א ובת' אבקת רוכל סי' פ' דפוס לייפציג דף ע"א ע"א וע"ע בתוס' לקמן ק"ט ע"א סד"ה תשב ובראב"ן סי' ל"ח ובאבני שהם שם ובת מהרי"ק סי' קפ"א

שם דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו בנו אינו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות. ע' אבני מלואים סי' כ"ט ס"ק י"ג

תוד"ה אליבא דבן ננס. י"ל דלא חשיב האי שטר לאשתעבודי ביה כיון שאין כתוב בו שם הערב אלא כתיבתו כו', ע' קצוה"ח סי' נ"א

ע"ב ור"ל ע"כ ל"ק ר' ישמעאל התם אלא דשייך ליה לשיעבודא דאורייתא אבל הכא לא שייך שיעבודא דאורייתא. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מקץ סי' ל"א אות ו'

שם בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי גמרי ומקני להדדי, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קמ"ה

שם הב"ע בשקנו מידו אי הכי בנות נמי כו', ע' תומים סי' סמ"ך סק"ז

שם כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימר צררי אתפסינהו, ע' ב"ב ד"ה ע"ב תוד"ה ואפילו ובגיטין ל"ד ע"ב תוד"ה אין ובמש"כ בחידושי

שם א"ר חסדא זאת אומרת בת אצל אמה כו'. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"צ ובת' הרא"ש כלל פ"ב סי' ב'

שם מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו ואמו אומרת יהא בני גדל אצלי מניחין אותו אצל אמו כו'. ע' מיוחסות סי' ל"ח

רש"י ד"ה לא ניתנו ליכתב דלא ליטרוף ממשעבדי כו', פי' אבל מבני הרי גבי כדכ' בת' הריב"ש סי' קכ"ט

תוד"ה אימר צררי. ותירץ רבי דודאי לענין דלא גבי ממשעבדי לא חיישינן כי התם אבל הכא למגבי ממשעבדי אמרן כו'. ע' חזקה רבה חאה"ע סי' קצ"ב

דף ק"ג ע"א ולא אמרן אלא דלית ליה טחינה לריחיא אבל אית ליה טחינה