אור הישר (נשים א) קג

תוד"ה אי פקח. מ"מ אם הפסיד הלוה בכך לא יתן לו זוזי כו', ע' תומים סי' ק"א סק"ב ובקצוה"ח שם סק"ה ובנתיבות סק"ו

ע"ב אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא ב"ח דראובן וקא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי א"ל לאו בע"ד דידי את כו', והנה משמע מלשון הש"ס שיש בדברי אביי שני דינים, א' דדינא הוא על ראובן להתדיין עם הב"ח, ועוד דהב"ח לא יוכל לדחותו בטענת לאו בע"ד דידי את, ואע"ג דלפ"מ דמסקינן דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך, הרי דאין על ראובן חוב להתדיין לכתחילה עם הב"ח אבל זהו רק לאיכא דאמרי, אכן בלישנא קמא אשמעינן אביי שני הדינים ביחד כנ"ל, ולפ"ז בלתי מובן ל"עד דברי הר"ן בחידושיו לב"מ די"ד, שכ' בלשון הראשון דאביי. וז"ל כלומר דאי אזיל לא מצי אידך למימר לאו בע"ד דידי את אבל לאו דינא הוא דליזל ע"כ כדאיתא בסמוך דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך ע"ש ולפמש"כ אין זה ענין ללשון הראשו זולת אם הר"ן אשמעינן לדינא דפסיק בלישנא קמא כלשון האחרון. וכפסק הרמב"ם פי"ט ה"ב ממכירה ובשו"ע סי' רכ"ו. ואע"ג דברי"ף לב"ק ד"ח איכא נוסחא דמחקו תיבות דינא הוא ע"ש, ועפ"ז לא נשאר בלישנא קמא רק דהב"ח לא יוכל לדחות את ראובן בטענת לאו בע"ד דידי את, אבל בסוגיין ובב"מ איתנייהו ג"כ תיבות דינא הוא, כמו בכל המקומות בגמרא דידן וצ"ע כעת

שם אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות. ר"ל שכתב בפירוש בשטר שלא באחריות מכרה דאל"ה אמרינן טעות סופר הוא כדכ' בראב"ן סי' ע"א וע"ש עוד ס"ס צ"ט וסי', ק"י ובת' מהר"ם ב"ב סי' ת"א

תוד"ה דינא הוא. ומקשים מאי נ"מ שיטעון עמו ראובן ולא שמעון מה ירויח שמעון בכך כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ד

, בא"ד וא"ל דנ"מ כגון עדים המקיימין את השטר של בע"ח קרובים לראובן ואין קרובים לשמעון כו', ע' קצוה"ח סי' ל"ז סק"ה

בא"ד מ"מ תקשי מדאמר שמואל התם המוצא שטר הקנאה בשוק כו' אלא אית לן למימר כגון דליתיה ללוה דלא טעין מזוייף כו', ע' קצוה"ח סי' מ"ו סק"ד

דף צ"ג ע"א אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ד ברוך שער א' סי' רפ"ו ושם צד רע"ח סי' סמיך

רש"י ד"ה מדין ודברים סליקת נפשאי, לא נתתי חלקי במתנה ומה שגבתה לא בשליחותו גבתה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' צ"ו

תוד"ה ומאימת. וריב"ם מפרש שראובן מכר שדה לשמעון וקנה ממנו קנין גמור כו'. ע' ת' הרמ"א סי' כ'

תוד"ה וכן שלשה. לא הוי ממש דומיא דרישא כו' ור"ה פי' דאבבא בתרייתא קאי. ל בחידושי פאר יעקב להגאון בעל שבות יעקב

תוד"ה רבי אומר. פיר"ח קיי"ל בהא הלכתא כרבי ואי אפשר להעמיד דבריו כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ס"ז

ע"ב תנן וכן שלשה שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין מאי לאו פחתו פחתו ממש הותירו הותירו ממש כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שנ"ד

במשנה מי שהי' נשוי ד' נשים ומת כו' וראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית כו' ע"כ, שבועות אלו אינן שבועת התורה שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין וזהו נשבע ונוטל אלא שבועת המשנה בנקיטת חפץ כעין דאורייתא כדמפרש בת' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ח ובת' מהר"ח או"ז סי' רמ"א וע"ע בת' שארית יוסף סי' ל"ד

שם היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה, ע' קצוה"ח סי' ק"ד סקי"ג

תוד"ה הותירו. והאי חדתי לאו לאפוקי עתיקי דבהזהב מוכיח בכמה דוכתי דישנים יוצאין בהוצאה יותר מחדשים ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ה אות ח'

תוד"ה מי שהיה נשוי ד' נשים כו' להכי נקט ארבע נשים, לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפ"מ דאמרו ביבמות מ"ד ע"א אמשנה דהתם דאגב אורחא אשמעינן התנא עצה טובה ארבע אין טפי לא כי היכי דנמטייה עונה בחדש

דף צ"ד ע"א ר"נ אמר רבה בר אבוה דכו"ע מה שגבה לא גבה והכא בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי כו', ע' בת' בני אהובה ר"פ י"ז מה' אישות

שם הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף קל"ז ושם ח"ד סי' כ"ז וסי' רי"ד ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' של"ב ושם סי' תתקס"א ובת' מהר"ח או"ז סי' רל"ז וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ב צד ר"ז סי' קל"ו ושם צד רפ"ו סי' שמ"א ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ן ובשאילתות פ' שופטים סי' ק"נ ובהע"ש שם אות י"א ובחזקה רבה חח"מ סי' יוד

שם ואילו ראשונה לשלישית לא קתני מ"ט לאו משום דשליחותה עבדא, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' רל"א

שם ולא אמרן אלא דלא איתיה במתא אבל איתיה