אור הישר (נשים א) קא

שם איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט"ז ובכלל פ"ז סי' ה'

שם במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תתע"ב ובתומים דיש קיצור כללי מגו ובקצוה"ח סי' ק"צ סק"ז

רש"י ד"ה שבועה דאורייתא ונ"מ דלא מפכינן לה, ע' בת' הגרע"א סי' קע"ח

תוד"ה דמיפרע. אבל בלא פוגם לא אמרינן דלא דייק ולא שייך כאן מיגו כו', ע' קצוה"ח ר"ס נ"ט ובחזקה רבה חח"מ סי' כ"ז

תוד"ה אבל. ואע"ג דטעמא משום דמיפרע לא דייק וא"כ אפילו שלא בעדים נמי כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' כ'

דף פ"ח ע"א אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא כו', ע' קצוה"ח סי' פ"ד סק"ג וסי' פ"ז ס"ק י"ג

שם ומוקים להו להנך קמאי במלוה כו', ע' קצוה"ח סי' צ"ה סק"ז

שם ורבא אר"ג אפילו בע"ח שלא יהא כל אחד ואחד נועל מעותיו של חבירו והולך ויושב במדה"י ואתה נועל דלת בפני לוין, ע' בת' הרשב"א סי' אלף ע"ד

תוד"ה ורבא. פסק ר"ח דמעשים בכל יום שאין מוכרים שלא בפניו לבע"ח כו', ע' מה שהאריך בזה בת' הרא"ש כלל ע"ח סי' ג' וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף קמ"ט ושם ח"ד סי' ר"י

ע"ב מתקיף לה רב ששת האי יורשין משביעין אותה ב"ד משביעין אותה מיבעי ליה. ע' אור שמח פי"ח הי"ט מה' אישות

שם כ"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן מתקיף לה אביי כו', ע' בס' בני אהובה פט"ז ה"כ מה' אישות

שם אלא א"ד פפא לאפוקי מדר"א ומחלקותו, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב שער שני סי' כ"ד

במשנה הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה כו', ע' ראב"ן סי' ק"ז

תוד"ה לאפוקי. ומעשה בא לפני ר"ת באשה שהושיבה בעלה חנונית כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' פ"ו ושם סי' קס"ב קס"ה

תוד"ה הוציאה. מ"מ יהא נאמן לומר פרעתי מנה מיגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך כו, ע' תוס' ב"מ י"ז ע"ב ד"ה לא אמר ובחזקה רבה הח"מ סי' ס"ו

דף פ"ט ע"א במשנה וכן בע"ח שהוציא שט"ח ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך כו' בע"ח גובה שלא בפרוזבול. והנה ברמב"ם פ"ט הכ"ד מה' שמיטה פסק כת"ק וכרשב"ג. היינו דבסתם לא יפרעו שלא בפרוזבול רק אם טוען היה לי ואבד אז נאמן, שמזמן הסכנה ואילך בע"ח גובה שלא בפרוזבול והוא דעת רשב"ג. וכ' הכ"מ דאע"פ שעברה הגזירה נאמן לאמר שהיה לו פרוזבול ואבד שלא לחלק בין זמן לזמן ורשב"ג מפרש הוא והלכה כמותו ואת"ל שהוא חולק הא קיי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ע"ש

אולם עכ"פ קשה מכאן על רב נחמן בגיטין ל"ז ע"ב דקאמר נאמן אדם לאמר פרוזבול היה בידי ואבד ממני מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא ע"ש, ולפי המבואר הכא וע"פ הבנת הרמב"ם עם ביאור הכ"מ, מאי חידש ר"ג בעצם הדין הא משנתינו היא זו, ואמאי צריך לחפש טעם חדש משלו דלא שביק היתירא כו' ונאיד מטעמא דרשב"ג דמן הסכנה ואילך סגי בכל הזמנים טענת אבד בפרוזבול

ולכאורה לפמש"כ ר"ת בתוס' גיטין שם דמטעם לא שביק היתירא נאמן אפילו בלא שבועה ע"ש. וא"כ י"ל דכל חידושא דר"ג באבידת הפרוזבול הוא רק לאשמעינן האי טעמא לפוטרו משבועה. אכן מלשון הרמב"ם שם משמע דגם מטעמא דסכנה ואילך פטור נמי משבועה, ואדרבה מזה קשה נמי ע"ד ר"ת מדוע לא סגי ליה טעמא דרשב"ג לפוטרו מן השבועה עד דאשכח טעמא דר"ג משום לא שביק היתירא ועמש"כ בחידושי לגיטין שם וצ"ע

שם ש"מ כותבין שובר כו'. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער ראשון סי' צ' ובאור זרוע לב"מ סי' רע"ט ובחזקה רבה חי"ד סי' ל"ב

שם א"ר ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין כו'. ע' ברי"ף ובמה שהאריך בזה בת' הגרע"א סי' רכ"ג ובדו"ח מערכה י"ג וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ו סי' ז'

שם א"ר יוסף הב"ע כשאין שם עדי גירושין מיגו דיכול למימר לא גירשתיה יכול למימר גירשתיה ונתתי לה כתובתה, סי' ע"ב

ע"ב דיקא נמי דקתני גובה את הכל אא"ב דכתב לה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי רס"ח

שם לרב דאמר גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא כו', ע' מיוחסות סי' ק'

שם לאו איתמר עלה אר"פ ומודה ר"ג דאי