אור הישר (חולין) צט

תוד"ה היכי, דכיון דאגמריה סמך רשאי להתיר מה שאסר חבירו וכי אמר דאין חבירו רשאי להתיר היינו מסברא כו', ע' בהגהת מרדכי ריש מס' ע"ז ובחידושי הרשב"א ספ"ב דנדה ובת' מהר"ם מפדווא"ה סי' ע"ג ובת' פמ"א ח"א סי' ב' ובת' ח"צ סי' נ"ג ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך ולקמן דמ"ט ע"א

בא"ד שמא היו שניהם בביהמ"ד ונשאלה השאלה לפניהם לשניהם כו'. ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ל' ובמ"ת שם סי' ל"ה מש"כ בשם ספר יום תרועה

תוד"ה וכן, דשנים אינם חשודים כדאמרינן בפ"ב דיבמות כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"י ובברכי יוסף חאה"ע סי' י"ב סק"א

דף מ"ה ע"א א"ר יהודא אמר רב ניקבה כנפה כו', בראב"ן סי' ר"ל הגרסא א"ר נחמן ע"ש ולפי גרסתנו דהכא אתי שפיר טפי מאי דקאמר בתר הכי אישתמיטתיה כו', משום דקאי ארב גופיה ומתפרש דברי רב לסלוקי קושיא דרב ירמיה. אכן לפי גרסת הראב"ן לא תתיישב לשון הש"ס כנ"ל

שם ה"נ כיון דשיעוריה כאיסר לכאיסר מצטרפין כו', ע' פמ"ג שפ"ד סי' ל"ד סק"ד

שם נפחתה כדלת, ובפירש"י נפחתה כמין דלת, ע' פר"ח סי' ל"ד סק"י. שם נסדקה אמר רב אפילו לא נשתייר בה אלא חוליא אחת למעלה וחוליא אחת למטה כשרה, ע' ברוקח ה' ר"ה סי' ר"ג ובמג"א סי' תרמ"ח סק"י ובט"ז שם סק"ט

שם אמרוה קמיה דר' יוחנן כו', ברגמ"ה הגרסא איכא דאמרי אמרוה, וע' בס' האשכול ח"ג סי' כ' ובעיטור ה' שחיטה שער ב' ובס' התרומה סי' ט"ו

שם תני ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן. בראב"ן סי' ר"כ הגרסא תני ר' יצחק קמיה דר' יוחנן, ובס' התרומה ה' שחיטה דין הגרמה גריס בסתם תני ר' יצחק

שם כל שפושטת צוארה ורועה. ע' תשב"ץ ח"א סי' ט"ו ובפר"ח סי' כ' סק"ד

שם ובלבד שלא תאנס, כה"ג שילהי בבא מציעא

שם בעי רב חנינא ואיתימא רב חנניא, בס' יראים סי' קל"ז הגרסא בעי רב חנן ואיתימא רבי חנינא

שם אנסה עצמה מהו תיקו, ע' רדב"ז ח"א סי' קמ"א וסי' קמ"ה ובת' אבקת רוכל סי' ל"ט

שם ת"ר איזהו חזה זה הרואה את הקרקע כו', בילקוט צו רמז תקי"ח העתיק לא כלשון הברייתא דהכא ולא כלשון התוספתא

שם רב ושמואל דאמרי תרווייהו קרמא עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה כו'. ע' ברוקח סי' שפ"א ובשבלי הלקט ה' טרפות סי' א' וסי' ח'

שם ואמרי לה עד דאינקיב תתאה. ע"ל דמ"ב ע"ב תוד"ה ואמר ובפמ"ג ר"ס ל"א

שם וסימניך חייתא דמתנה ביה מוחא, כה"ג לקמן דמ"ו ע"א גבי קרמא עילאה ותתאה דריאה, קאמר נמי וסימניך כו'

שם כנגדו בביצים ניכר. ע' ברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ק"ט

רש"י ד"ה איתייקורי, והנאתם היא ואין זו מתנה ע"כ, ע' תשב"ץ ח"א סי' קמ"ד וסי' קמ"ח ובברכי יוסף חי"ד סי' רמ"ו סקי"ז

רש"י ד"ה בעופא, נקבים דחסרון בעוף דליכא למימר בגרגרת דידיה כאיסר כו'. ע' בפרדס סי' רי"ז ובראב"ן סי' ר"ל וברי"ף ורא"ש ובספר הארוך מש"ך סי' ל"ד ובחידושי בכור שור בסוגיין

רש"י ד"ה חוליא טבעת שמעתי ובעיני נראה שהן שלש טבעות כו' ע"כ, וכ"כ באשכול ח"ג סי' כ'

רש"י ד"ה ת"ר איזהו חזה לגבי חזה ושוק של שלמים הניתן לכהנים ע"כ, ע' בתמים דעים להראב"ד סי' קנ"א

תוד"ה אישתמיטתיה. ס"ד דרב ירמיה דאפילו בנקבים שיש בהם חסרון קאמר כו' ולשון אישתמיטתיה קשה ע"כ, וע' במהרש"א ומהר"ם ובפלתי סי' ל"ד סק"א

ולולא דבריהם הוה אמינא לע"ד בכוונת הש"ס. עפ"מ דלשון שתי המשניות משונה חדא מחברתה דבמשנתנו תנא נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, הרי דבהדיא דייק לבלי לשנות גבי גרירת לשון נקיבה כדקתני גבי ושט, ונקט בה לשון פסיקה, ולקמן דנ"ד ע"א קתני ניקבה הגרגרת. ומסיק במשנה גופה עד כמה תחסר, ופירש רשב"ג עד כאיסר האיטלקי ע"ש. והשתא לפ"מ דרב אמר ניקבה כנפה, ולשון נקב בגרגרת מורה על חסרון כנ"ל. ושיעוריה כאיסר כדתנן לקמן שם, לכן הקשה רב ירמיה מהא דשיעור מקדח בגולגולת שהוא ג"כ בחסרון כמו שיעור חסרין דגרגרת בכאיסר, ולפ"ז שפיר מסיק בש"ס אישתמיטתיה כו'. ור"ל כיון דכל קושיתו היא אליבא דרב. ורב גופיה קאמר נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהם חסרוון מצטרפין לרובה, הרי דאיהו גופיה קרי לאין בו חסרון בלשון נקב כמו ליש בו חסרון. והשתא אי לא הוה אישתמיטתיה לרב ירמיה הא דרב בזה, אז הוה מוקי לדברי רב גבי ניקבה כנפה כו' דאיירי באין בה חסרון. ולפ"ז שפיר קאמר דמצטרפים לרובה. ולא הוה קשיא ליה כלל משיעורא דמקדח וכאיסר דאיירו כשיש בהן חסרון כנ"ל

תוד"ה ניטלה, תימה לישמעינן ניקבה וכש"כ רצועה ע"כ, והנה בלב אריה תירץ דריב"ל לא נחית מתחלה רק לאשמעינן דאף שהרצועה היא באורך ולא בעיגול כאיסר אפ"ה מצטרפין אי מעגלת לה הוי כאיסר כפירש"י כו' ע"ש. וכבר הקדימו בזה במעדני יו"ט וע' בנימוקי הגרי"ב

והנה בהגהות מהריעב"ץ כ' וז"ל תימה לישמעינן נ"ב נ"ל שצ"ל השמעינן בה"א ומנקבים הרבה ק"ל עכ"ל, וע"פ גרסתו נלע"ד לבאר כוונת התוס' בד"ז לפ"מ דפירש"י וז"ל נסדקה לארכה וקילא מכולהו דהיכא דנפסק לרחבה ברובא מתוך שהריאה מושכת למטה והצואר מושך למעלה ניתק והולך לגמרי ולא הדר