אור הישר (חולין) צז

דהויא ביה טרפה הא איכא לקותא דכשרה כדאמר לקמן מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה כו' ע"כ, ולולא דברי התוס' היה נלע"ד דרש"י לא קאי אלקותא דמוגלא או מים זכים, רק איהו לטעמיה דמפרש בתהלים קמ"א ז' דהאי יפלח כליותי הוא כמו פולח ובוקע, והש"ך בסי' מ"ד סק"ז כתב דמכת חרב היינו בכח כדרך שמכין בחרב והיינו לקתה הכוליא אבל נחתך בנחת כשר. ולסברתו יש מקור בש"ס מהא דאמרו לקמן דנ"ד ע"א מחו בכוליא וקטלי ופירש"י מכין בחץ החיה בכולייתא כו' ע"ש, הרי דע"י מכת חץ שהיא בכח עלולה ליהרג, וזו היא טריפותה גם כשהיא חיה, והשתא לפ"מ דאיוב גופיה פתח ואמר יסובו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול. הלא הוא העיד על עצמו דהאי יפלח כליותי הוא בכח כמו ע"י יריית חצים, ובזה היה לו למות מצד הטבע כנ"ל, והיינו דפריך בש"ס יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי, ואפשר נמי לדייק מדוע מסיק סיפא דקרא ולא יחמול. הלא עצם קושיתו היא מיפלח כליותי, ובע"כ דבזה בא להורות דההכאה בכולייתו לא היתה בנחת, או לא מטא למקום חריץ כקושית האחרונים, רק שהיתה בכח ובעומק הכוליא בלי חמלה עד כדי להמיתו, והיינו דקאמר ולא יחמול כנלע"ד. וע' בש"ך וט"ז סי' ל"ז סק"ג ובפר"ח סי' מ"ד סק"ה ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ה

תוד"ה והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה אע"ג דסיפא דמתניתין דאלו כשרות מסייע ליה כו' ע"כ, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' וסי' ס"ח ובמהרי"ק שרש קל"ד וברי"ט אלגזי לבכורות ד"ו ע"ב ובחידושי הגרע"א לעירובין דצ"ג ובגינת וורדים להפמ"ג כלל י"א

ע"ב ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי, ע' ביו"ד סי' רמ"ו סי"ב בהג"ה

שם אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' שפ"ד ובמגיד משנה פ"ג הכ"א מה"ש ובס' התרומה ה' טריפות סי' י"ד ובפר"ח סי' ל"ג סקי"ז ובת' הגרע"א סי' קס"ז ובבאר יצחק חאה"ע סי' י"ח

שם ומ"ש משתי חתיכות כו' התם אתחזיק איסורא ע' בחוות דעת קונטרס בית הספק סקכ"ז

שם ומ"ש מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה כו'. ע' נוב"י קמא חי"ד סי' ו' ובאור שמח ספ"ג מה"ש

שם התם הלכתא גמירי לה מסוטה, ע' בפר"ח ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס סק"א ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ט ע"ב

שם א"ל רב כהנא לא תציתו ליה ישב איתמר כו', ע' פלתי סי' ל"ג סקי"א

שם דכולהו חיוי ברייתא כו'. הראב"ן בסי' רכ"ז גריס עיזי ברייתא. וע' בשטמ"ק לקמן דמ"ז ע"א

שם יונה א"ר זירא מבלעתה, ע' ברמ"א סי' כ' ס"ב ובתשובותיו ס"ס פ"ג ובת' אבקת רוכל סי' רי"ד ובברכי יוסף סי' כ'

שם זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף בר חמא דלישלם דמי תורה למריה כו'. ע' ש"ך חו"מ סי' כ"ה שהאריך שם בכ"מ

רש"י ד"ה אין חוששין. והוה קרום שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום ע"כ, לפ"ז משמע לכאורה דהני תרתי שמעתתא דרבה לעיל ע"א, ודעולא הכא קשורים זב"ז. אבל כד דייקינן שפיר יש לחלק ביניהם, דהן אמת עולה אית ליה דרבה כדפירש"י, וממקומו הוא מוכרע. דאי לית ליה. ל"ל למיתלא טעמא משום דאין חוששין שמא הבריא, תיפ"ל דבלא"ה כשרה. משום דיש עליו קרום. ובע"כ דס"ל דלא נחשב לקרום כדרבה, אבל רבה דס"ל, קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום. אפ"ה אפשר דלא ס"ל כעולא ואם ישב קוץ בוושט חוששין שמא הבריא. וטרפה משום קרום שעלה מחמת מכה בוושט דאינה קרום

רש"י ד"ה ה"ג, ואין טעם בדבר כו' ע' בת' פמ"א ח"א סי' ט'"ו

רש"י ד"ה תורבץ הוושט מקום דבוקו בלחי, ע' פנים מאירות ח"א סי' א'

רש"י ד"ה דמי תורא למריה שכבר האכילו לכלבים ע"כ, לכאורה כוונתו דרבא גופיה האכילו לכלבים וכדמשמע נמי מדברי התוד"ה זיל. ולפמש"כ התוס' בב"ק ד"ק ע"א ד"ה טיהר, דבדבורו של חכם מה שעשה עשוי חייב לשלם אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי ע"ש. לפ"ז אפ"ל אפילו אם הבעלים האכילום לכלבים, וע"ש דקי"ז ע"ב ולקמן דמ"ט ע''א רש"י ד"ה שקילו גלימי דטרופאי ומש"כ בחידושי שם. וע' בחידושי הרשב"א בסוגיין בד"ה אלא ובת' מהרי"ט ח"א סי' ל"ז ובת' הריב"ש סי' תצ"ח ובש"ך חו"מ סי' כ"ה סק"ה אות ב'

תוד"ה ישב, ונראה דאין לחוש אפילו יש מבפנים אם אין מבחוץ כו'. ע' ש"ך וט"ז וחידושי הגרע"א סי' ל"ג ס"ט ובנוב"י קמא חי"ד סי' ח'

תוד"ה קסבר. השתא דמת בעלה מוקמינן לה בחזקת מה שהיתה קודם שזרק גט לערוה וה"ג כי נשחטה נעמידנה בחזקת שאינה דרוסה כו', ע' בחידושי הרשב"א ליבמות ד"ל ע"ב ובתשובות מהר"ח אור זרוע סי' קי"ב ובפמ"א ח"א סי' א' ובפמ"ג במשבצות סי, ל"ג סק"ו ובסי' ק"ה סק"ג ובבאר יצחק חי"ד סי' א'

בא"ד וי"ל דשאני הכא דדרוסה שכיחא כו', ע' ש"ך סי' נ' סק"ג ובחו"ד שם ובפר"ח סי' כ"ט סק"א ובפלתי סי' ל"ג סק"ד ובסי' נ' סק"א ובש"ש שמעתא ה' פ"א ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' ב' ובבאר יצחק חי"ד סי' ד' ה'

תוד"ה שאני ואע"ג דלא איתחזק איסורא לא איתחזק נמי היתרא. ע' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג ובעין יצחק ח"ב סי' ז'.