אור הישר (חולין) צה

משום דקאי אקרא. וה"נ בסוגיין בגמרא דקאמר דטרפה אינה חיה ילפינן. מזאת החיה חיה אכול שאינה חיה לא תיכול או מקרא דבין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה מסיני, ואהא קרא קאי תנא דמשנתנו ואמר ואלו הן הטרפות

תוד"ה ניקב, אבל לב שהוא עב ס"ד שאם ניקב בעומק כו', ע' פמ"ג ר"ס מ' במשבצות

בא"ד וניטל הלב והריאה והדקין לא איצטריך למיתני דבכלל נקובים הוא כו' בכל הני נקובים דתנא פשיטא דכש"כ ניטל, וכ"כ הרא"ש הרשב"א והר"ן

והנה מה מאד האריכו בח"צ סי' ע"ד ובפנים מאירות ח"א סי' כ"ג כ"ד וח"ב סי' קפ"ד ובפלתי סי' מ"ם, בתרנגולת שלא מצאו לה לב אם יש להכשירה מטעם דודאי נאבדה שאי אפשר לבעל חי לחיות בלי לב או אפשר שהיה בה אבר אחר לתנועת הדם וסבובו אף אם לא יהיה צורת אבר זה כדמות ותבנית הלב והאריכו בזה ע"ש, וכעת בא לידי תשובות מהר"ח אור זרוע ומצאתי שם בסי' קמ"ו וז"ל פעמים רבות נשאלתי על תרנגולת שלא מצאו לב ונבהלתי שיש בריה יכולה לחיות בלא לב מכח הטבע ואמר לי אבא מרי האור זרוע ז"ל שבודאי מצאו פעמים רבות עכ"ל

ומש"כ בפלתי דהרמב"ם לא מנה ניטל הלב ובנה על יסוד זה ע"ש, באמת חשבה הרמב"ם לאבר שהנשמה תלויה בו. שכ"כ רפ"ב מה' ערכין שאם אמר ערך לבי או כבדי עלי נותן ערך כולו וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות עכ"ל. וכ"כ בפט"ו ה"ב ממעה"ק האומר או ראשה של זו עולה הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו הוא כולה עולה, וע' בפיה"מ לערכין ד"כ ע"א ומש"כ בחידושי שם. ובכסא דהרסנא לבשמים ראש סי' ס"א

בא"ד וניקבה המרה נמי נראה דכש"כ ניטל דטרפה כו' וכ"ה גם דעת הרמב"ם בפ"ו ה"כ מה"ש, ואפ"ה מועלת לדידהו טעימת מר בכבד להכשיר בניטלה המרה כמש"כ שם הרדב"ז, וע"ש במל"מ ובחידושי בכור שור לחולין. וע' במעשה הגאונים סי' צ"ב ד"ה ששאלתם ובד"ה אותה ובת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ז ובס' המכריע חי"ד סי' יוד ובת' רדב"ז ח"א סי' קמ"ד וקמ"ה

בא"ד דה"א ה"ה סמוך לבית חללו דסופו לינקב עד בית החלל, ע' פר"ח סי' מ"ם סק"ח

בא"ד ונשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה איצטריך דאי מהכא ה"א או הא או הא כו'. ע' בס' האשכול ח"ב סי' נ"ד ובנחל אשכול שם

תוד"ה דרוסת הנץ גרסינן בתוספתא כו' וטעמא לא משום דסופו לינקב כו'. ע"ל דנ"ג ע"ב רש"י ד"ה צריכה לבדוק ובפמ"ג סי' נ"ז סק"א במשבצות ובפלתי שם סק"ה ובבאר יצחק חי"ד סי' ד'

תוד"ה זאת, והא דלא חשיב ליה בהקומץ רבה דכ"ט גבי ג' דברים שנתקשה משה מנורה ר"ח ושרצים כו', קושית התוס' מדוקדקת ביותר משום דגם התם היא מתנא דבי ר"י כמו הכא אף דגם דעת ר"ע היא כן בספרי ר"פ בהעלותך

בא"ד ולא, חשיב נמי כו' מטבע אש ע"כ, כן לא חשיב מעשה שמן המשחה שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי כדאמר במד"ר בא פט"ו. ובמכילתא בא פ' החדש תניא שאף בשחיטה נתקשה משה והוא כדעת י"א במנחות דכ"ט ע"א, וע' בפסיקתא ספט"ז ובמדרש תהלים סי' צ"א

ע"ב דתנא תנא ודשייר אתיא בזה הכלל, ע' בס' המכריע חי"ד סי' יו"ד

שם והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה סבר ליה כר"ש בן אלעזר דאמר יכולה ליכוות ולחיות למאן קאמר לתנא דבר"י כו' אלא סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר כשרה היא ופירש"י כדקתני התם ר"ש ב"א מכשיר ע"כ, ולפ"ז צ"ל דמכשיר מפני שאינה חולי, ומשו"ה אינה טרפה מצד עצמה, ולא מפני שיכולה ליכוות ולחיות. וכן הבין הרשב"א ז"ל ביאור הגמרא בסוגיין. בחידושיו ליבמות דק"כ ע"ב ובתשובותיו סי' רצ"ד, וע' בת' פמ"א ח"א סי' מ"ח ובח"ס חח"מ ס"ס ל"ה

ומה מאד קשה להבין כלל הסוגיא להמעיין בתוספתא שם פ"ג, דהתם תנא בלשון ר"ש בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות. ולפ"ז הלא חדא ברייתא היא, והיינו הא דפירש"י כדקתני התם ר' שמעון בן אלעזר מכשיר ע"כ, ואיך מחלק הש"ס בלשון ר"ש גופיה, וקאמר מקודם סבר לה כר"ש בן אלעזר דאמר יכולה היא ליכוות ולחיות, ושם לא הזכיר ראשית דבריו רשב"א מכשיר מפני שיכולה כו', ובתר הכי משני אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה היא. וכוונתו אהא דקתני התם ר"ש בן אלעזר מכשיר, והכא מוחק סוף דבריו מהברייתא. היינו הטעם מפני שיכולה ליכוות ולחיות, הרי אותה ברייתא גופה היא. ואיך מחק מקודם ראשית דבריו. מכשיר מפני, ובתר הכי מוחק טעם הכשרות, ומעמיד לשון הברייתא אהא דרשב"א מכשיר, וסוגיא כזאת בלתי, רגילה בש"ס, ומשמע קצת דרש"י הרגיש בזה ולכן הביא כל לשון התוספתא בד"ה ר"ש ע"ש, וצ"ע כעת

שם וא"ד יהודא אמר שמואל וכן לטרפה ע' בס' האשכול ח"ג סי' ט"ז ובתרומת הדשן סי' קע"ז ובפר"ח סי' כ"ט, סק"ה ומש"כ בחידושי לבכורות דל"ח ע"א

שם והאיכא שב שמעתא דא"ר מתנא האי בוקא דאטמא ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי'

שם סימנים שנדלדלו ברובן טרפה, ע' בס' הארוך מש"ך סי' כ"ד ובמנחת אהרן שם

שם נעקרה צלע מעיקרה טרפה, ע' בס' האשכול ח"ג סי' כ'

שם ובשר החופה את רוב הכרס כו', ע' בס' האשכול ה' טרפות ס"ס י"ז

רש"י ד"ה חשבינהו כחד דהא גבי הדדי סמכי וכחד דמי עכ"ל. אין כוונת רש"י משום שהם שכנים. זה לזה והמאכל נשפך מזה לזה. דזהו כשהם בריאים, רק אפילו לפ"מ דהכא איירי בטרפות, אזיל בזה רש"י בפירושו הכא לטעמיה שפירש במשנתנו. אהא דהמסס