אור הישר (חולין) צב

והנה בס"ס הפלאה לכתובות בחידושיו לחולין יצא לדון דבזבחים בע"כ איירי. דהאי נעבד הוא כשנעבד מהמפריש גופיה, דאל"כ הרי אין אדם אוסר קרבן של חברו אף לריה"ג. ולהכי הקשה שם כיון שהוא נעבד מהמפריש עצמו. א"כ הו"ל הפריש קרבן והמיר דתו הואיל ונדחה נדחה אפילו חזר בתשובה, לשיטת הפוסקים דבפעם אחד נעשה מומר, וא"כ ל"ל קרא בזבחים שם דנעבד פסול, תיפ"ל דבלא"ה פסול הקרבן אף לריה"ג וע"ש מה שהאריך בזה. אולם לפמש"כ התוס' הכא דאוקימתא דזבחים אליבא דריה"ג אתיא כר"ה דהכא, א"כ שפיר איירי בנעבד במעשה כל דהוא מאדם אחר בקק"ל שלו לאחר שהקדישו. ור"ה הלא סבר בהדיא בסוגיין דאדם אוסר דבר שאינו שלו בכה"ג, ואפילו אם הנעבד היה מהמפריש גופיה, מנא ליה דסוגיא דזבחים ס"ל דאם הפריש קרבן והמיר דתו וחזר בתשובה הואיל ונדחה ידחה, דילמא ס"ל כמ"ד בע"ח אינן נידחין, ויקריב קרבן זה גופיה, וכדפסק הרמב"ם באמת לדינא בפ"ג ה"ח משגגות ע"ש

אמנם יל"ד לפמש"כ התוס' לעיל ד"מ ע"ב, דלרבנן לא חשיב שום זבח שלו, ואפילו בקק"ל אין יכול לאסור ע"ש והשתא בשלמא ר"ה דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו עכ"פ בקק"ל ס"ל כריה"ג, אולם ר"נ ורב עמרם ורב יצחק דס"ל דאפילו בחטאת יכול לאסור, ומשום דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא כמש"כ התוס' הכא, כמאן ס"ל, הרי אפילו ריה"ג ס"ל דרק בקק"ל יכול לאסור אבל לא בקדק"ד, ולרבנן אפילו בקק"ל ומכש"כ בקדק"ד אין יכול לאסור. מאי נימא דמשום דלא אפשר דהני אמוראי יפלגו על תנאי דרבנן וריה"ג ביחד. בע"כ שהיה להם איזה תנא על מי לסמוך, א"כ אמאי דחיק בזבחים שם לאוקמי מתניתין דהתם. דוקא בקק"ל ואליבא דריה"ג, טפי הו"ל לאוקמי כהאי תנא דהני אמוראי ס"ל כוותיה ואפילו בקדשי קדשים. ומשום דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא וצ"ע כעת

תוד"ה ת"ש המטמא. ולא נאסר חלק חבירו אלא משום שמערב בשלו כו', ע' עונג יו"ט חא"ח סי' ל"ד

תוד"ה אין, אור"ת דהיינו גומא נקייה כו'. עמש"כ בחידושי לעיל במשנה

תוד"ה ובשוק, אע"ג דאמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מה"ע אפילו בחדרי חדרים אסור ע"כ, כוונתם בזה עפ"מ דבכתובות ד"ס ע"א הניחו התוס' ליסוד. דדברי רב אמורים רק היכא דבעצם הויא מלאכה דאורייתא כמו באיסור כביסה דאסרו חכמים לשטוח כנגד העם שלא יאמרו שכבסן בשבת. משא"כ היכא דבעצם היא מלאכה דרבנן בזו לא אמר רב דאפילו בחדרי חדרים אסור. ועפ"ז שפיר הקשו התוס' הכא ובשבת דס"ה ע"א דהא במשנתנו מסיק ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים. ומפרש בגמרא משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו. ולפ"ז הרי יש בזה איסורא דאורייתא. ובכגון דא אמר רב דאפילו בחדרי חדרים אסור, ואמאי תנא במשנה גופיה דבביתו מותר, וע' ברשב"א ור"ן לביצה ד"ט ע"א ובמג"א סי' ש"א סקנ"ו ובחידושי הגרע"א שם ובש"ך יו"ד סי' פ"ז סק"ו ובש"ק לירושלמי עירובין ספ"ח ובמה"פ לירושלמי כלאים פ"ט ה"א ובפמ"ג ליו"ד סי' י"ב סק"ב ובת' באר שבע סי' כ' ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' קע"ג

ע"ב מ"ש לתוך ימים דלא דאמרי לשרא דימא קא שחיט. ע' בתשובות הרשב"א סי' שמ"ה

שם והרוצה לנקר חצירו כו' עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ע"כ, ושיעור ההרחקה הוא טפח, כדביאר רש"י ז"ל בפרדס סי' ר"ו

שם ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו ע' מהרי"ק שורש פ"ח ובמש"כ בחידושי לקמן דע"ז ע"א

שם ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. ע' טו"א למגילה דכ"ד ע"ב

במשנה השוחט לשם עולה לשם זבחים כו'. והנה משום דבאים בנדר ונדבה לכן פסק המחבר באו"ח סי' א' ס"ז דכשסיים פרשיות העולה והשלמים יאמר יהי רצון כאלו הקרבתי קרבנות אלו, וע"ש במג"א ובת' כנסת יחזקאל סי' כ"ג

שם לשם זבחים לשם אשם תלוי לשם פסח כו', בס' האשכול ח"ג סי' י"ד השמיט תיבת אשם תלוי וע"ש בנחל אשכול, וע' בת' כנסת יחזקאל סי' י"ח

שם זה הכלל כל דבר שנידר ונידב השוחט לשמו אסור כו', המג"א בסי' תר"ה סק"ג כתב דמשום הכי לא יקח לכפרות דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה, ובחידושי הגרע"א ז"ל כתב דהלבוש מתיר בתורים וב"י, משום דאין ראוים ע"י שחיטה כ"א ע"י מליקה. ואינו נראה כמקדיש קדשים בחוץ ע"ש. אולם מתשובות הרשב"א סי' שצ"ה משמע יותר כדעת המג"א, וע' בס' האשכול ה"ש סי' י"ד ובברכי יוסף חא"ח סי' תס"ט

רש"י ד"ה על דופני הספינה ומדופני הספינה למים ע"כ, ע' בש"ך סי' י"א סק"ו

רש"י ד"ה לשם עולה. הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש כו'. ע' ט"ז יו"ד ר"ס ה' ובגליון מהרש"א שם

רש"י ד"ה לא שנו. דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו עכ"ל. ולכאורה הוא נגד מה שאחז"ל בברכות די"ב ע"ב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו ויליף לה מקרא, והתוס' הבינו דזה מתאים עם מה שאחז"ל שם דל"ד ע"ב. חציף עלי מאן דמפרש חטאו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, הרי דאסור לפרש ולפרסם חטאו, וביומא דפ"ו ע"ב א"ר יהודא רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר ר"נ כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום. וע' ברמב"ם וראב"ד ומפרשים פ"ב ה"ה מה' תשובה ובמג"א סי' תר"ז סק"ב ובת' פמ"א ח"ב סי' קע"ח ובת' מהר"ם לובלין סי' מ"ה ובס' חסידים ס"ס כ' ור"ס כ"א וסי' מ"ם. קנ"ה, תר"א,