אור הישר (חולין) פט

ובע"כ דאין כוונת רש"י בזה לשליחות עם כל דיני שליחות רק מעין שליחות, דאפילו בהא דר"א יליף ממחשבת פנים דהבעלים מפגלין בקרבן, משום דהתם כתיב והקריב המקריב קרבנו, ופירש"י לעיל ע"א ובזבחים ס"פ בית שמאי דבעלים קרי מקריב, הרי גם שם צריך ביאור אפילו אם בעל הקרבן קרי נמי מקריב. אמנם מחשבת פיגול הלא צריכה להיות בארבע עבודות. ואיזו שייכות יש לבעל הקרבן עם הכהן המקריב בשעת עבודתו. ושליחות לא שייך לפ"מ דקיי"ל דכהני שלוחי דרחמנא נינהו, ובכלל לא שייך שליחות בפיגול דעבירה היא ואשלד"ע כנ"ל

ובהכרח דדין שליחות גמורה ליתא בזה, רק לפ"מ דאליבא דר"א ב"ר יוסי דאמר שמעתי שהבעלים מפגלין. הרי גלי רחמנא דמחשבת בעל הקרבן פועלת על עבודות הכהן המקריב, בהכרח הוא כעין התאגדות שליחות מצד בעל הקרבן אל הכהן העובד לשעתו לקובעו בפיגול, וממילא לר"א דיליף חוץ מפנים לפסול גם בחוץ במחשבת הבעלים פעולות העובד בבהמתו איכא נמי לדידיה קשר המאגדן יחד. ולכעין שליחות כזאת היתה כוונת רש"י ז"ל. או משום דבמידי דניחא ליה פעולת הפועל מיקרי איתעביד שליחותיה אף אם היה הפועל קוף או מעטן של זיתים כדאמרינן במעילה דכ"א ע"א, ועמש"כ בחידושי שם ולזבחים דמ"ה ודמ"ז

תוד"ה מקום, פי' בקונטרס בשחיטה ובזריקה דהני הוא דכתיבן וקשה לריב"א דבזריקת דם לעכו"ם לא מיתסר בשר כו'. ע' בבעל המאור רמב"ן ורשב"א בסוגיין ובתוס' ע"ז דל"ד ע"ב ד"ה וכי ובס' האשכול ח"ג סי' י"ג ובפר"ח סי' ד' סק"א

תוד"ה רישך, ואי אלמא הוא אסור מדרבנן כו', ע' הלקט ה' שחיטה סי' א' ובת' פמ"א ח"ב סי' מ"ג ובח"ס חי"ד סי' שט"ו ובצמח צדק סי' ס"ב וברי"ט אלגזי לבכורות דף י"ג

דף מ' ע"א במשנה. שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו כו' ע' יד המלך פ"א מה' שבת

שם השוחט לשום הרים כו' לשום חמה ולבנה לשום כוכבים ומזלות כו'. לא ידענא מדוע השמיט הרמב"ם בפ"ב הי"ד מה"ש חמה ולבנה השנויים בברייתא, ולא נקיט רק הני דמתניתין

שם לשם מיכאל השר הגדול, לישנא דקראי נקט דניאל י"ב, ונקרא גדול משום שהוא שר וסניגור של ישראל כדכתיב בדניאל י' כ"א ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, וע' רבינו בחיי פ' משפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך. ואיידי דהזכיר מיכאל השר הגדול על המלאכים. חשיב בתר הכי לשום שילשול קטן דעפ"ז חשבינהו בברייתא דהכא לפי סדר הברייתא בע"ז דמ"ג ע"ב. ע"פ דרשתם בפסוק אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת מתחת לרבות שילשול קטן, ורק בברייתא דהכא הקדים הרים וגבעות כו', אע"ג דנדרשין מאשר בארץ משום דהרים וגבעות ימים ונהרות. קרובים יותר אל השכל הגס העובד ע"ז. לשחוט לשום דבר העומד כנגד עיניו כנלע"ד. לולא פירש"י שכתב מיכאל ושילשול קטן כלומר לשום גדול שבכל הבריות או לשום קטן שבכולן ע"כ וצע"ג. וע' בזהר הרקיע ל"ת ח'

שם אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה. ע' ראב"ן סי' נ"ג

שם השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז חייב שלש חטאות כו', ע' בס' המכריע חי"ד סי' ה' ובעונג יו"ט סי' נ"ד

רש"י ד"ה זבחי מתים ליאסר בהנאה כו', ע' בת' כנסת יחזקאל סי' י"ח

רש"י ד"ה מיכאל ושילשול קטן כלומר לשום גדול שבכל הבריות או לשום קטן שבכולן שילשול תולעת ע"כ ורב אחדבוי בר אמי דבעי בשבת דפ"ג ע"ב, ע"ז פחותה מכזית מהו, בעי לענין טומאה וכדמסקי התם, אבל לענין איסורא פשיט ליה רב יוסף טפי מקרא דזבוב בעל עקרון, וע"ש תוד"ה וישימו

רש"י ד"ה דאמר לשום הר, הר אינו נעשה ע"ז כו' ומיהו פסולה מלאכול משום דדמיא לשחיטת ע"ז מיחלפא בה וכדתנן לקמן השוחט לשום נידר ונידב שחיטתו פסולה משום דדמי לשוחט קדשים בחוץ ע"כ, ולפ"ז יל"ד אמאי לא הקשו הש"ס לעיל דל"ט ע"א לר"ל דס"ל דלא ילפינן חוץ מפנים. ממשנתנו דשוחט לשם הרים שחיטתו פסולה. והטעם משום דדמיא לשחיטה לע"ז ומיחלפא בה, ודין זה גופה נלמד משחיטת קדשים, דשוחט לשם נידר ונידב שחיטתו פסולה כדכתב רש"י, הרי דילפינן חוץ מפנים וצ"ע כעת

רש"י ד"ה דומיא. ובעלי חיים אע"ג דלא מיתסרי משום עבודת כוכבים כדקיי"ל בתמורה דכ"ט מדאסר רחמנא נעבד לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ע"כ, וכ"ה בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה ובכלאים פ"ז ה"ג, וע' בס' האשכול ח"ג סי' נ"א וברמ"א יו"ד סי' קמ"ה ס"ח ובביאור הגר"א שם סקט"ז

בא"ד מיהו אלהות מקרו כדכתיב הן נזבח את תועבת מצרים ע"כ, ויל"ד הלא בקרא מסיק ולא יסקלונו, הרי דמצד סכנה אתא בזה, ומהיכן מוכח משם איסור במקום דאינה סכנה וביותר הי"ל להביא מרישא דקרא ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה"א, ומדקאמר לא נכון, שפיר איכא למילף איסור מינה, ורק בתר הכי מסיק ולא יסקלונו לאמר דסכנה נמי איכא. וצ"ע כעת

רש"י ד"ה רבוצה דכשהגביהה והרביצה קנאה בהגבהה כו'. ע' בתוד"ה רבוצה ובעונג יו"ט סי' ק"ז

רש"י ד"ה עשה בה מעשה אסרה אף להדיוט כו'. ע"ל דמ"א ע"א תוד"ה ת"ש ב' אוחזין ובתוס' ע"ז דנ"ד ע"א ד"ה היתה ובר"ן שם

רש"י ד"ה שלש, ומשום מקלקל לא מיפטר בשבת שהרי מתקנה הוא אצל בני נח שאבר מן החי אסור, ע"כ, והוא מאוקימתא דפסחים דע"ג ע"א, ותיקון פורתא כזה הוא רק לגבי שבת דמלאכת מחשבת א"ת, אבל בנוגע לעכו"ם קלקולו יתד על תיקונו. כדכתבו