אור הישר (חולין) פז

הלכה כמותו. אז לא היה נחשב לו כ"כ לזכות לאריכת ימים בשביל זה, ורק משום דלית הלכתא כר"י, לכן נחשב אצלו לזריזות, וכמ"כ הוא ברבותיה דיחזקאל, וע' בכפתור ופרח פט"ז ובפלתי ר"ס ס"א

תוד"ה שלא הרהרתי ביום וא"ת מאי רבותיה דיחזקאל והלא כל אדם נמי אסור כו'. וכ"כ התוס' בע"ז ד"כ ע"ש. וכה"ג יל"ד במגילה דכ"ח ע"א דר' נחוניא בן הקנה קאמר שהאריך ימים כ"כ מפני שלא נתכבד בקלון חבירו. והרמב"ם בפ"ו ה"ג מה' דעות ובפ"ג הי"ד מה' תשובה כתב דמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב, ומקורו הנכון שלא הזכירו שם המפרשים הוא בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א, ועכ"פ מאי רבותיה דר' נחוניא בן הקנה בזה, וע' במגילה דכ"ז ע"ב תוד"ה ולא כניתי ודכ"ח ע"א תוד"ה כי

דף ל"ח ע"א גועה והטילה ריעי וכשכשה בזנבה ה"ז פרכוס. ע' מהרי"ק שרש ס"א

שם שאני אומר כל שאינה עושה כן בסוף שחיטה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם לכן. ע' ח"ס חי"ד סי' כ' ובעונג יו"ט סי' מ"ד וסי' מ"ו

שם רבא אמר פרכוס שאמרו בסוף שחיטה, ע' שאגת אריה סי' ס"ד

רש"י ד"ה שאין המיתה עושה בשעת הוצאת נפש קרי לה מתה כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' ק"י

רש"י ד"ה בסוף שחיטה. דתהוי בה חיות אחר שחיטה, וכן פירש"י לקמן ע"ב בד"ה זה פירש, וע' בס' האשכול ח"ג סי' י"ג וברמ"א סי' י"ז ס"א ובש"ך ופר"ח שם וביאורי הגר"א סק"ג

תוד"ה איצטריך. משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות. עמש"כ בחידושי לקמן דקל"ז ע"ב

בא"ד מיהו על ר"ה כו' קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו ואמר בחלק ד"ק ע"א מפני מה נענש נחזי מפני שקרא לרבו בשמו כו' ע"כ, והנה מדלא תרצו התוס' הכא כדתרצו ביבמות דנ"ז ע"ב על רב כהנא. משמע דר"ה לא היה תלמיד חבר לרב כמו ר"כ ע"ש ואילה"ק מהא דקידושין דנ"ב ונזיר דמ"ט דאמר סומכוס כך שנה לי ר"מ. אע"ג דתלמידו הוה כדאמר התם ועמש"כ בחידושי לעיל די"ז ע"ב. דלפירש"י בסנהדרין שם אהא דקרא לרבו בשמו. ולא אמר רבי פלוני. משמע דאם היה אומר רבי פלוני ליכא קפידא, ודברי רש"י מוכרחים כמש"כ הכ"מ בפ"ה ה"ה מה' ת"ת מדקאמר יהושע אדוני משה וע"ש בלח"מ. לפ"ז ניחא דהא קרא אותו רבי מאיר, עוי"ל דהא אמרינן בעירובין די"ג ע"ב לא ר"מ שמו אלא ר' נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה ע"ש. ולפ"ז שם ר"מ איננו שמו הפרטי, רק שם החשיבות לפי רום ערכו בדורו, להכי שפיר קרא אותו רבי מאיר

תוד"ה כי יולד פרט ליוצא דופן. לאו מלשון לידה דריש אלא גמר לידה לידה מבכור כו' ע"כ, כוונתם דאי הוה דרשינן מלשון לידה. אז הוה אתי ברייתא דבסוגיין כי יולד פרט ליוצא דופן בפלוגתא, דהא ר"ש דריש בבכורות דמ"ז ע"ב תלד לרבות יוצא דופן, וע"ש דנ"ז ע"ב רש"י ד"ה וולד מעליא ובמש"כ בחידושי שם, ובאמת גבי קדשים גם ר"ש מודה דיוצא דופן אינו קדוש וע"ל דנ"א ע"ב תוד"ה מודה ולהכי מפרשי התוס' טעמא מדוע אתי ברייתא דהכא אליבא דכו"ע. משום דלאו מלשון לידה דריש אלא מטעם הגז"ש דגמרינן לידה לידה מבכור כדאמרינן בר"פ יוצא דופן, וע' ר"ש פרה פ"ב מ"ג ובמסרת התלמוד על התו"כ אמור פרשה ח' אות רי"ש וברי"ט אלגזי לבכורות ספ"ב ובתשב"ץ ח"א סי' ק"י

ע"ב שור או כשב פרט לכלאים, והנה בנדה דמ"א ע"א הגרסא שור פרט לכלאים, ובכה"מ בש"ס ובתו"כ אמור פרשה ח' הגרסא כמו הכא שור או כשב פרט לכלאים. ונראה דגרסא דהכא עיקרית היא, דהא רש"י ותוס' פירשו דמריבויא דאו דריש ליה ע'"ש, ורבא גופיה דאייתי הך ברייתא הכא, ביאר בהדיא בב"ק דע"ז ע"ב דמאו דרשינן לה, וא"כ מוכרח להביא או כשב, ובע"כ דגרסא דנדה מוטעת היא, וע' בדיוק לשון הרמב"ם פ"ג ה"ד מאיסורי מזבח

שם או עז פרט לנדמה, ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ז הביא דתרי גווני נדמה איכא וכ"כ הרדב"ז בקונטרס ללשונות הרמב"ם סי' ק"ב

שם כי יולד פרט ליוצא דופן. ע' תו"כ תזריע פרשה א' ובספרי ראה ט"ו י"ט ובפ' תצא כ"א ט"ו ובהתוה"מ שם, ולעיל ע"א תוד"ה כי יולד ובמש"כ בחידושי שם

שם תחת אמו פרט ליתום. ע"ל דק"ל ע"א רש"י ד"ה שכן

שם אמר רבא הלכתא כי הא מתניתא בהמה דקה שפשטה ידה כו', וכ"מ בתוספתא, אולם בראב"ן סי' רכ"ב גריס בהמה שפשטה ידה כו'

במשנה אין הכל הולך אלא אחר העובד כו' ע' במד"ר אחרי פרשה כ"ב סי' ז' וביפה תואר שם ובפרדס הגדול סי' ר"ו ובש"ך סי' ד'

שם דתניא א"ר אליעזר ב"ר יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין כו'. עמש"כ בזה בחידושי לזבחים דמ"ז ע"א

שם ור"א סבר כו' סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם אמרינן, עמש"כ בחידושי לקמן דקט"ז ע"ב

תוד"ה אלא דמתה, היינו היכא דמתה מעצמה כו' אבל נהרגה לא ע"ל דנ"א ע"ב רש"י ד"ה דרך ובת' הרמ"א סי' מ' ובסמ"ע סי' רע"ו סק"ז

תוד"ה אלא זה, אין להוכיח מכאן דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם כו' ע' מנ"ח מצוה רצ"ג

תוד"ה פסולה, וי"ל דלקמן דייק מדלא קתני הרי אלו זבחי מתים כו', ע' פמ"ג יו"ד סי' ה' סק"ה

דף ל"ט ע"א זה מחשב וזה עובד לא אמרינן. ע' תשובות הרשב"א סי' שמ"ה וסי' תשפ"ו ובתשב"ץ ח"ג סי' קל"ג וברדב"ז ח"א סי' קס"ב

שם ר"י אמר פסולה מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן חוץ מפנים ר"ל אמר מותרת אין מחשבין מעבודה לעבודה כו'. והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו תיפ"ל דשחיטת מומר היא וע"ש מה שתירץ. אמנם התוס'