אור הישר (חולין) פו

בא"ד שהיו מביאים בעזרה וגם חולין היו מביאים כו', ם ע' תמורה דכ"ג ע"א תוד"ה אוכלין ומש"כ בחידושי שם ולקמן דק"ל ע"ב ובמה שהאריך בזה חתני הגאון מו"ה יצחק אייזיק הלוי שליט''א בקונטרס דברי יצחק לבכורות

תוד"ה השוחט את המסוכנת אפילו לכתחלה שרי ונקט לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד שתפרכס ע"כ, ויל"ד דתיכף בתר הכי תני במשנה השוחט בלילה, וזהו בע"כ בדיעבד כדלעיל די"ג ע"ב. ואיך תנא מסדר המשנה במשנה חדא בלשון השוחט, חד לדיעבד וחד אפילו לכתחלה וצע"ק

תוד"ה השתא. הא אסורה מחיים איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר וזבחת וזו לא נשחטה דממ"נ אף לאחר שנתנבלה איכא עשה דשאינה זבוחה כו' ע"כ, וכ"כ התוס' בכ"מ דשחיטה היא מ"ע, ועפ"ז מובן נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה, כדאמרינן בפסחים ד"ז ע"ב ובירושלמי ברכות פ"ט ה"ג ובתוספתא שם פ"ו וכ"כ רש"י בפרדס סי' רט"ז דלהכי מברכין על השחיטה ולא על הבדיקה, דשחיטתה היא מ"ע ובדיקת הבהמה היא ל"ת דשאינה חיה לא תאכל

אך קשה הלא הרמב"ם כתב ר"ה שחיטה וז"ל מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר כו' שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך. וכתבו שם הכ"מ והרדב"ז דלהכי דייק הרמב"ם וכתב מי שירצה לאמר שאינה מצוה שחייב האדם לעשותה עכ"פ כמו תפילין וציצית שופר סוכה ולולב שאין מצוה זו מוטלת אלא על מי שרוצה לאכול בשר ע"ש וכדבריהם מבואר ברא"ש פ"ק דכתובות סי' י"ב ע"ש. ולפ"ז מצוה זו רמיא על האדם לעשותה דוקא אם ירצה לאכול בשר ובוחר בבהמה זו לשוחטה ולאכלה אז חלה עליו המצוה ומברך על שחיטתה, אבל מה מקום לאמר על בהמה שנתנבלה שיהיה חל עליה עשה דשחיטה מחיים אע"ג שלא רצה לשוחטה בפרט, ולא לאכול בשר בכלל, ואדרבה לעיל ד"ח ע"א אמרינן דשוחט בהמה הוי מקלקל, משום דבחייה עמדה גם לגדל ולדות ולחרישה, וא"ל דכוונת התוס' משום דבע"כ קודם שנתנבלה היתה מסוכנת, והיה מוכרח לשוחטה שאם לא ישחטנה תמות, דפשטות דבריהם משמע דאפילו אם כשקדש היום לא היתה מסוכנת. רק מתה פתאום ביוה"כ, אפ"ה חל עליה איסור דשאינה זבוחה דקאי עלה בעשה, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ו' ובת' חמדת שלמה חי"ד ס' ג'

כן במה שהביאו ראייתם וז"ל דר"ש אומר האוכל נבלה ביוהכ"פ פטור משום דאין אחע"א ומשמע אפילו נתנבלה ביוהכ"פ פטור משום דאין אחע"א והשתא כשמתה פקעה איסור אבמה"ח אמאי לא חל איסור יוהכ"פ עם איסור נבלה בבת אחת אלא ודאי לעולם איכא איסור דשאינה זבוחה כו' ע"כ, וגם זה קשה איך משמע להו אפילו נתנבלה ביוה"כ פטור. הלא זהו רק שיטת רש"י בכ"מ, ומשום קושיא זו של התוס' נאדו מפירש"י, ומסקו בשבועות דכ"ד ע"א ד"ה האוכל דבנתנבלה מערב יוה"כ דוקא איירי ע"ש. ולפ"מ דמפרשי הם הלא אזדא ההוכחה דבהמה בחייה קאי באיסור שאינה זבוחה, רק לפי שנתנבלה מערב יוה"כ להכי לא הל איסור דיוה"כ על איסור נבלה הקודם

ועצם קושיתם על פירש"י בשבועות ובכה"מ בלתי מובן לע"ד. דהא רש"י דייק בהדיא בשבועות ובקידושין דע"ז ע"ב ובכריתות דכ"ג ע"א וז"ל ואפילו נתנבלה היום הוה איסורא בין השמשות דאתמול משום אבמה"ח ולא אתי איסור יוה"כ וחייל ע"ש הרי דדעת רש"י ז"ל דחשבינן מזמן חלות האיסור בין השמשות. ועפ"ז אין מקום לאמר דכשמתה ביוה"כ פקע איסור אבמה"ח ויוכלו לחול איסור יוה"כ ואיסור נבלה בבת אחת כיון דרש"י ס"ל דחלות האיסור דיוה"כ נחשב רק מה דהיה ביה"ש דיוה"כ, ומכיון דביה"ש לא היה על מה לחול שוב לא חל בכל משך היום. וע' בזהר הרקיע שרש ששי ובפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג ובסי' י"ט ובר"ס ס"ב שם ובבאר יצחק חי"ד סי' ד' ובאור שמח פ"א הי"ג מה"ש

ע"ב ולא בא בפי בשר פיגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם כו' אי אמרת בשלמא שריא היינו רבותיה דיחזקאל אלא אי אמרת אסירא מאי רבותיה דיחזקאל ע'"כ, ואילה"ק לפ"ז מאי רבותיה דדניאל. דכתיב בדניאל א' וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. והאי פת בג היינו מאכלות אסורות ממש, כדכתבו התוס' בשם הרשב"ם בע"ז דל"ו ע"א ד"ה אשר, די"ל דהתם מספר הכתוב כן בכלל הספור על מקרה הדברים לדניאל חנניא מישאל ועזריה אצל נבוכדנצר. משא"כ הכא אמר יחזקאל על עצמו ולא בא בפי בשר פגול, שפיר הבינו בש"ס דקאמר בדרך רבותא אולם בזוה"ק וישב בפ' חטאו משקה מלך מצרים הבין דקראי דיחזקאל ודניאל תרווייהו איירו במאכלות אסורות ממש, דקאמר יחזקאל נטר פומיה ממאכלי דאיסורי דכתיב ולא בא בפי בשר פגול כו' וע' רוקח סוף ה' חסידות ובת' הרמ"א ס"ס נ"ג ובברכי יוסף חי"ד סי' של"א סק"כ

רש"י ד"ה מקרה יום ומקרה לילה לא כתיב בקרא ולא גרסינן ליה ע"כ, לא ביאר באיזה מקום היתה כתובה בגמרא גרסא זו לפניו, ומצאתיה בילקוט יחזקאל רמז שד"מ, הנה נפשי לא מטומאה מקרה יום ומקרה לילה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה וע' בס' חסידים סי' ט"ו

תוד"ה שלא הורמו, וא"ת לר' יוחנן דאמר לקמן דקל"ב האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים מאי רבותיה דיחזקאל כו' וי"ל דר"י סבר כמ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם ע"כ, התוס' דייקו בקושיתם ותירוצם להבין רבותיה דיחזקאל אליבא דר"י, אבל בדיחזקאל לגרמיה שפיר הוה רבותא לפ"מ דמסקינן לקמן שם דלית הלכתא כוותיה דר"י. וכ"פ הרמב"ם בפ"ט הי"ד מה' בכורים דמותר גם לכתחלה, וניחא נמי במגילה דכ"ח ע"א דר' פרידא אמר דלכן האריך ימים מפני שלא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה דאר"י כו' ולית הלכתא כוותיה ע"ש, ועפמש"כ ניחא מאי דהש"ס מסיק דלית הלכתא כוותיה. דאם היה