אור הישר (חולין) פה

רש"י ד"ה לעולם משמע עד שיבא אליהו ויודיענו כו', ע' בכורות דכ"ד ע"א רש"י ד"ה עד שיבא ובעין יצחק ח"ב סי' ס"ו

רש"י ד"ה צריד. קורטי קמח הצבור במנחה ואין שמן נכנס לתוכו כו', ע' נוב"י קמא חא"ח סי' כ"ב

תוד"ה סד"א ול"ד לגיזה דשריא דגיזה מתזבח נפקא דמשמע תזבח ולא תגוז כו'. ע"ל דצ"ט ע"א תוד"ה רבא ובמעילה די"ב ע"ב תוד"ה חלב ובביצה די"ב ע"א תוד"ה השוחט ובע"ז דס"ז ע"ב תוד"ה א"ר יוחנן. וזהו כוונת התוס' בבכורות דט"ו ע"א ד"ה ואהני, במש"כ וצריך לחלק, ודלא כמש"כ שם בס' אברהם יגל, וע"ש ברי"ט אלגזי ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד אע"ג דאין הדרשה מיושבת כו'. ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' י"ג

תוד"ה צריד. ומיהו לשון צריד משמע מקצתה לחה ומקצתה יבשה ע"כ, והר"ש במע"ש פ"ב מ"ד פירש כפירש"י הכא דצריד לשון יובש, והרמב"ם בפיה"מ שם כתב דדבר הטחון עב נקרא צריד, וע' בשטמ"ק בשם הערוך

ע"ב חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ כו' ע' פסחים דט"ז ע"א תוד"ה חד ובפ"י וצל"ח שם

שם לרשב"ל נמי עשאוהו כהכשר מים ע' מנחות דק"ב ע"ב תוד"ה כי

שם מכלל דחיבת הקדש דאורייתא מנלן כו', ע"ל דל"ה ע"א תוד"ה אין ובמש"כ בחידושי שם

שם וכי תימא תרגמא אדם והא משקי קאמר ע"כ, תיבות אלו ליתנייהו בילקוט צו רמז תצ"ט, וע' בתוד"ה וכי תימא ובפסחים ד"כ ע"א תוד"ה לא

שם כגון שהיתה לו פרה של זבחי שלמים, והנה בקצוה"ח סי' ת"ו סק"ב מפרש, דנקט שלמים דבהכשר מים בעינן שיפלו לרצון בעלים, ושלמים ממון בעלים הוא. ורש"י פי' במרובה דע"ו ע"א דלריה"ג בשעת טביחה אכתי ממון בעלים הוא והאריך בזה טובא, אכן לא ביאר הרי רש"י פי' בב"ק די"ב ע"ב. דלהכי ס"ל לריה"ג דמחיים הוא ממון בעלים שאחריות הוא עליו ע"ש ואיהו גופיה מפרש בחולין דקל"ט ע"א דהסתלקות האחריות הוא משהביאו לעזרה, ולדברי התוס' שם דכ"ב ע"ב הוא משמסרו ליד כהן, עכ"פ בשעת שחיטה נסתלקה אחריותו ול"ל בעלים, וע' מעילה די"ט ע"א וברש"י ד"ה עד שיצא ומש"כ שם בחידושי, וע' עונג יו"ט ס"ס ל"ב ובמנ"ח מצוה ק"ס

שם והעבירה בנחל שחטה ועדיין משקה טופח עליה, ע' ר"ש מכשירין פ"ה מ"א ובנוב"י קמא חי"ד סי' ד'

שם והבשר לרבות עצים ולבונה כו', ע' טו"א לחגיגה דכ"ג ע"ב

רש"י ד"ה לר"ל נמי למימני ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן ע"כ, ע' בראב"ד פ"ח ה"ג מאבות הטומאות ובכ"מ שם פי"ב הי"ד ובמראה הפנים לירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב

דף ל"ז ע"א השוחט את המסוכנת רשב"ג אומר כו', ונרשם עה"ג גירסת רש"ל ורש"א רבן גמליאל ע"כ, לפנינו ברש"ל ליתא כלל וביש"ש הגרסא רשב"ג, ובמהרש"א גריס ר"ג והביא ראיה לגרסא זו. וע' מה שדחה לדבריו בראשון לציון על משניות. אכן בה"ג ה' טריפות גריס ר"ג וכן בס' האשכול ח"ג סי' י"ג

שם אר"ש השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה כו' ע' פר"ח סי' כ"ה סק"ד

שם ודילמא היינו נבלה היינו מסוכנת מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו. ונ"מ נמי דאזהרת עשה לא שמה אזהרה, כדאמרינן בסנהדרין דנ"ו ע"א וכ"כ רש"י בתמורה ד"ד ע"א להכי אשמעינן קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו. וע' כריתות ד"ד ע"ב ובמש"כ ן בחידושי שם

שם דאס"ד מסוכנת אסירא השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא טרפה מיבעיא ע"כ, לכאורה מאי ק"ו הוא זה הלא השתא סבירא לן דמסוכנת היא בכלל שאינה חיה לא תאכל ולבד מאי דלא נחשבת חיה מדין התורה. יורה לנו הנסיון דבשעה מועטת תמות וא"כ אפ"ל דדוקא מסוכנת דאית לה טרפות כלליות השולטת בכלל גופה חמירא. ובזו גזרה רחמנא שאינה חיה לא תאכל אבל מה שתמות בהמשך הזמן ע"י חסרון בגופה לא איכפת לן. להכי גלי רחמנא טרפה לא תאכל, דאפילו חסרון הגורם מיתתה אחרי זמן מרובה ג"כ לא תאכל

וי"ל דעיקר טרפות שנאמרה למשה מסיני הם ע"י חסרון, וכדאמרינן לקמן דמ"ג ע"א שמונה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני נקובה ופסוקה נטולה וחסרה קרועה ודרוסה נפולה ושבורה, ובפרטיות חשבינהו במשנתנו דאלו טרפות, וזהו מאי דרש"י פי' כאן טרפה ניקב קרום של מוח כו'. ועפ"ז היה מקום להמקשן לחזק דין טרפה דמחסרא על מסוכנת דלא חסרה, אע"ג דהחוש יעיד דקרובה למיתה יותר, ושפיר עביד ק"ו השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא טרפה מיבעיא

שם ודילמא היינו נבלה היינו טרפה כו'. ע' בגינת וורדים להפמ"ג סוף כלל סמ"ך

שם יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב, ע"ל דק"ג ע"א תוד"ה דאיסור ובכריתות דכ"ג ע"א תוד"ה ומי וביבמות דל"ג ע"ב תוד"ה אמר ובשבועות דכ"ד ע"ב תוד"ה מיגו ובמכות דט"ז ע"ב תוד"ה ריסק ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ו ובת' הרדב"ז ח"א סי' ל"ה

תוד"ה כי, השתא מסקינן דמדאורייתא קמבע"ל אבל מדרבנן מודו דמונין בו ראשון ושני כו' ע"כ, וכ"ה דעת הראב"ד בספ"י מה' טומאת אוכלין ולטעמיה אזיל במש"כ בפירושו על התו"כ ויקרא נדבה פרק י"ד דהאי פסולא דגופיה דקאמר הכא הוא שאין חייבין עליהם לא כרת ולא מלקות ע"ש, משמע אבל טומאתן דאורייתא והוא כדעת התוס' הכא ובכ"מ, וע"ל דל"ה ע"א תוד"ה אין ובמש"כ בחידושי שם.