אור הישר (חולין) פב

הטהור יש לה מחיצה אדם הוא מחיצתה כו' א"ר לעזר דרומיא נבלת העוף הטהור מחיצתה בכל מקום אלו מחיצתן חוץ לירושלים ע"ש. והשתא לפי המבואר בסוגיין דר"א ור"י פליגי אי גמרינן מנבלת עוף טהור, ולר' יהושע הרי לא גמרינן כלל משום דחידוש הוא, א"כ כל הני אמוראי דשקלו וטרו בירושלמי שם למפשט בעיא דר' לעזר. הוא רק אליבא דר"א דלית הלכתא כוותיה. וע' זבחים דק"ה ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין. ע' שבת די"ד ע"ב תוד"ה אלא ובחגיגה דכ"ד ע"ב תוד"ה דתנן

תוד"ה ואוכל, אע"ג דמפרש ר"ת דבי"ח דבר כו' מ"מ מייתי ראיה מפסול גוייה שהיה מתחלה בחצי פרס, ע' שבת די"ד ע"א תוד"ה זמנין ובעירובין דפ"ב ע"ב תוד"ה חצי ובסוטה ד"ל ע"א תוד"ה הא וביומא ד"פ ע"ב תוד"ה וחצי ובר"ש טהרות פ"ב מ"ב

תוד"ה מצינו. וא"ת ואמאי לא קאמר ע"י ספר דאמרינן בפ"ק דשבת דהוי מי"ח דבר כו' ע"כ, הא דלא הביאו התוס' מתניתין דידים פ"ג מ"ה כל כתבי הקודש מטמאין את הידים משום דאפ"ל דהתם איירי לקודש כדכתבו התוס' בשבת די"ד ע"א, והכא בעו התוס' להביא לפסול תרומה

ע"ב הראשון שבחולין טמא ומטמא כו', ע' ירושלמי סוטה פ"ה ה"ב ובש"ק שם

שם הנח לנזיד הדמע כו' ע' ר"ש טהרות פ"ב מ"ג ובטבול יום פ"ב מ"ג

דף ל"ה ע"א ואיצטריך דעולא ואיצטריך דר' יונתן דאי מדעולא ה"א ה"מ בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל תרומה בנגיעה נמי אסור איצטריך דר"י כו' ע"כ, וטעם הדבר משום דהוא רק מעלה דרבנן. ולהכי באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיעה לא עבוד מעלה כדאמרינן בזבחים דצ"ט ע"ב

ואגב אורחייהו הורו לנו בש"ס לתרץ קושית הירושלמי בחגיגה פ"ג ה"ב, דבין לעולא בין לר' לד' יונתן אמר רבי צריכינן לאמר דס"ל כר"א דאוכל אוכל שלישי נעשה גופו שלישי, ואנן הא פסקינן כר' יהושע אולם במאי דחידשו בזה היתר נגיעה במקום איסור אכילה, השמיעונו דאפילו ר' יהושע מודה דגופו מיהא נפסל מלאכול בתרומה, וכי קאמר ר"י דאוכל שלישי נעשה גופו שני לקדש ולא לתרומה בנגיעה קאמר, ועל זה סמיך רש"י מש"כ לעיל דל"ג ע"ב בד"ה ואין שני לתרומה

שם הנח לתרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש, ע' ר"ש טהרות פ"ב מ"ז

רש"י ד"ה דליכא, והא מוזהר הוא מלפסול את גופו ע"ל דל"ד ע"ב תוד"ה והשלישי ובד"ב ע"ב תוד"ה טמא ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אין, ולקמן מוכיח מיניה דחיבת הקדש דמכשרת דאורייתא והא דאמר בזבחים דפ"ו ע"ב גבי והבשר לרבות עצים ולבונה לפסולא בעלמא לאו פסולא בעלמא דרבנן אלא למימר דלא למלקות כו' ולעולם פסולה דאורייתא ע"כ, וכ"ה דעתם במנחות דכ"א ע"א ובפסחים די"ט ע"א ובחגיגה דכ"ג ע"ב ובזבחים דל"ד ע"א בד"ה אפ"ה, וע"פ שיטתם שפיר הקשו שם בד"ה והבשר ולקמן דל"ו ע"ב בד"ה עצים אהא דמשקה בי מדבחיא דכן. אמאי ליתכשרו בחיבת הקדש ע"ש, אבל לשיטת רש"י בפסחים דל"ה ע"א ובזבחים דמ"ו ע"ב ולדעת הכ"מ בפ"ו ה"ח מאיסורי מזבח הוא כן גם דעת הרמב"ם וע"ש בלח"מ ומל"מ, לפי שיטתם אין מקום להקשות דמשקה בי מדבחיא ליתכשרו בחה"ק, כיון שהוא רק מדרבנן הרי י"ל דבזו עבוד מעלה ולא באחרת, כדאמרינן כה"ג בזבחים דצ"ט ע"ב

ולהיפוך יל"ד לפ"ז בהא דאמרינן לעיל דל"ג ע"א, אי בקדשים כי לא יצא מהם דם לא מתכשרי ליתכשרו בחיבת הקודש דקיי"ל חיבת הקודש מכשרתן, והשתא בשלמא לפמש"כ התוס' דהוא דאורייתא. ניחא מאי דהש"ס הקשו בפשיטות כ"כ דליתכשרו בחה"ק, אבל לפירש"י דהוא רק מעלה דרבנן. הרי י"ל דשוחט ולא יצא דם הוא מילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן בזה, ואפ"ל דלהכי האריך רש"י שם בפירושו וכתב. דקיי"ל דחבה"ק מכשרתן למיהוו אוכלא ולקבולי טומאה דתניא בפסחים והבשר לרבות עצים ולבונה דאע"ג דלאו אוכלא נינהו חיבת הקדש משויא להו אוכלא ע"ש, ולפ"ז כוונתו דבהך גזירה דעצים ולבונה דאסמכו נמי אקרא דוהבשר, איתא נמי לבהמה שנשחטה ולא יצא ממנה דם שתתכשר בחבה"ק דלא גרעה מעצים כנלע"ד

ואמינא נמי דהתוס' לטעמייהו. אזלי בפסחים דפ"ב ע"א דאהא דקאמר התם בשלמא נטמא גלי רחמנא בקדק"ל וכש"כ בקדק"ד, כ"ה גרסת רש"י, ובתוס' גרסי והוא הדין בקדשי קדשים. וע"ז הקשו והא בהדיא בהאי קרא כתיבי קדק"ד ומאי קאמר והוא הדין כדדרשינן בכל שעה והבשר לרבות עצים ולבונה כו' ע"ש והנה קושיתם תמצא מקום רק לפי שיטתם דחה"ק דאורייתא מקרא דוהבשר לרבות עצים ולבונה ולכן שפיר הקשו והא בהדיא בהאי קרא כתיבי קדק"ד, אבל לרש"י לא הוזכר בהאי קרא עצים ולבונה דקדק"ד רק רבנן דעבוד בהו מעלה אסמכו אהאי קרא

אמנם שתי הגרסאות יש לקיימם, לפ"מ דעצם קרא דוהבשר בקדשים קלים כתיב כדפירש"י שם. והשתא אם נפרש דקושית הש"ס שם קאי אבשר קדק"ד. שפיר גרסינן כש"כ בקדק"ד דלזה לא איצטריך קרא. אולם אם נימא דקושית הש"ס היא גם אטומאת קדשים דעצים ולבונה. אזי לא שייך לאמר כש"כ קדק"ד דהא לאו אוכל נינהו. רק משום דהכתוב רבינהו לטומאה בקרא דוהבשר. עפ"ז נופל לאמר עליהם לשון והוא הדין, דדין אחד להם עם בשר לפי ריבוי הכתוב, אכן כ"ז הוא לשיטת התוס' דכתוב זה כלל עצים ולבונה. אבל לפירש"י אין מקום כלל לכוללם בכוונת הש"ס, לפ"מ דאין להם רמז בהאי קרא, ובע"כ דהקשו רק אבשר, ושייך לדידיה הגרסא וכש"כ קדק"ד כנ"ל, ודעת הרמב"ם בספ"י מה' טומאת אוכלין הוא כדעת