אור הישר (חולין) פא

בא"ד אי נמי מיירי לצלי כו'. ע' באר שבע לחולין דט"ו ע"ב

תוד"ה אחד, וה"נ נימא שאני עכו"ם דלאו בני שחיטה נינהו, ע' לח"מ פ"ט הי"ג מה' מלכים ובשושנת העמקים כלל ט"ז

בא"ד ואע"ג דב"נ נהרג על העוברים כו', ע' סנהדרין דנ"ט ע"א תוד"ה ליכא ובת' חו"י סי' ל"א

בא"ד מ"מ אסור ליה משום טמא כו', ע' פר"ח סי' ס"ב סק"ג ובפלתי סק"ב ובת' הגרע"א סי' קס"ה

בא"ד והאיכא אבמה"ח דחיות ועופות הטהורין כו'. ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' כ"ז ובנחל יצחק סי' ז' ובגינת וורדים כלל מ"ה

תוד"ה ונאכלין, לצלי איירי דלא בעי הדחה, ע' ביאור הגר"א סי' ע"ו סק"ג ולאו"ח סי' קנ"ח סקט"ו

בא"ד א"נ לקדירה והודחו במי פירות ע"כ, ע' רמ"א סי' ס"ט ס"ז ובש"ך שם סק"ל ובט"ז סקי"ז ובפלתי שם סק"ה ובת' הרדב"ז ח"א סי' ל"ז ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' נ"ז בתשובה שניה

ע"ב א"ר פפא הכא בידים תחלות עסקינן ור"ש בן אלעזר היא כו' ויל"ד אמאי לא דייק כדדייק בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ה דאוקימתא זו היא רק לר"ע, וכדמשמע נמי בסוגיין, וע' ר"ש טבול יום פ"ב מ"ב, וכן יש להעיר בירושלמי ברכות פ"ח ה"ג, וע' בביאור הגר"א לאו"ה סי' קס"א סק"ה

שם ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ. וכ"ה ג"כ הגרסא לפנינו בתוספתא דטהרות, אולם הר"ש שם פ"א מ"ח גריס שם משום ר"ש

שם הכניס ידו לבית המנוגע. במשנה הגרסא המכניס ידיו וכ"ה גרסת התוס' בשבועות די"ז ע"ב

שם דלמא כי קאמר ר"ע ה"מ בתרומה וקדשים דחמירי, ע' ר"ש ידים פ"ג מ"ב

שם טמא לא נאמר אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שהוא עושה שלישי בחולין. ע' צל"ח לפסחים דט"ו אות ס"ט

שם א"ר אלעזר א"ר הושעיא הכא בחולין שנעשו עטה"ק עסקינן כו'. ע' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב ובמה"פ שם

רש"י ד"ה כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כגון הידים והכלים שנטמאו במשקין והבא ראשו ורובו במים שאובין וכל האמורים ביציאות השבת אצל שמונה עשר דבר כו' ע"כ, ויל"ד במאי דרש"י שינה הסדר דמשנה שילהי זבים וברייתא דשבת די"ג ע"ב, הקדים המאוחר ומאחר המוקדם. ול"ל לחשוב הפרטים כשכתב בתר הכי וכל האמורים ביציאות השבת, ואם חשב אותם אמאי לא פתח באוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין. כדפירשו הרמב"ם והר"ש פי"א מ"ה דפרה, ואי משום דסוגיין איירי בטומאת ידים להכי פתח בה, א"כ מדוע חשיב לכולהו אחריני בהדה

רש"י ד"ה ונוקמה למתניתין כר"ע דהא סתימתאה הוא ורובא דסתמי אליביה כו', ע' בכורות ד"ל ע"א רש"י ד"ה יש מפרשים ובשטמ"ק שם ובב"מ דפ"ב ע"א רש"י ד"ה אי הכי ובמגילה ד"ב ע"א רש"י סתימתאה ובפי' ר"ח שם

רש"י ד"ה ואין שני לתרומה דאי נגע לתרומה לא פסל לה אבל מיכל תרומה אסור דשלישי מיהא הוי ליאסר באכילה כו', ע"ל דל"ה ע"א ומש"כ בחידושי שם

תוד"ה ודילמא אע"ג דנקט לשון דילמא נראה שכן הוא האמת כו' ע"כ, בתשובות הרשב"א סי' תש"ו האריך בזה וע' ראב"ן סי' כ' ובתוס' חגיגה די"ח ע"ב ד"ה כאן

תוד"ה והא, וא"ת ואפילו אם היה תנן אוכלין כו'. ע' בת' הרדב"ז ח"ב סי' תת"כ

תוד"ה דכו"ע ביאה במקצת לש"ב ואפילו לר"ל דאמר בזבחים דל"ב ע"ב טמא שהכניס ידו לפנים לוקה היינו דוקא במקדש דדרשינן מדכתיב בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא וגו' מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת במקדש שמה ביאה וכ"כ התוס' בשבועות די"ז ע"ב. וע' מכות די"ד ע"ב

ועפ"ד מובנת הסוגיא בזבחים דל"ב ע"א דקאמר דסמיכה היא דוקא בטהורים מדאורייתא, ובטמא לא סגי במה דמעייל ידיה וסמיך משום דביאה במקצת שמה ביאה כיון דגם סוגיא דהתם ס"ל להאי היקישא דבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת במקדש שמה ביאה כדכתבו התוס'

אך קשה אליבא דר' אבהו שם דל"ג ע"ב, דדברי ר"ל לענין טמא שנגע בקדש איתמר ולא איירי בביאת מקדש כלל וא"כ לדידיה ל"ל לר"ל גילוי דעת מקרא. דביאה במקצת במקדש תהיה שמה ביאה ולפ"ז איך יפרנסו להא דתניא שם בברייתא דל"ב ע"א, וסמך ושחט דסמיכה היא דוקא בטהורים מדוע לא יוכל טמא לסמוך. ואי משום דכתיב לפני ה'. אפשר דמעייל ידיה ויסמוך כיון דל"ל מקרא לאסור במקדש ביאה במקצת ואפשר דמוקמי לברייתא דוסמך ושחט כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר מרחק צפון. או משום דכל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס מ"ט כל כחו בעינן הלכך לא אפשר. וע"ש דל"ג ע"א וביומא דל"א ע"א

דף ל"ד ע"א א"ל ר"א לר"י מצינו אוכל חמור מן האוכל דאילו נבלת עוף טהור כו' ור' יהושע מנבלת עוף טהור לא גמרינן דחידוש הוא [ר"ל דדוקא בבית הסתרים מטמא ולא בגלוי וכל הטומאות דוקא בגלוי ולא בבית הסתרים] וקשה דבירושלמי יומא פ"ו ה"ו אמרינן ד' לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מהו שיטמאו אוכלין ומשקין בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופן לטמאות טומאה חמורה כו' התיב ר' ירמיה הרי נבלת עוף הטהור הרי הוא מטמא טו"א בלא הכשר בלא טומאה כו' א"ר יוסה נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה אלו יש להן מחיצה א"ר מנא נבלת העוף