אור הישר (חולין) עט

הדלעת עוד לא היתה הפרה שחוטה. וכששחט הפרה כבר נחתך הדלעת וכן להיפוך, כן איך יש מקום לדרשת חז"ל של אותה ולא אותה וחברתה, דכששחט אותה עוד לא נגע בחברתה וכשהתחיל בהולכה של חברתה כבר היתה אותה שחוטה ברוב סימנים, ובע"כ דהני דיני דפרה בסוגיין, נשנו בגוונא דמתניתין דלעיל ד"ל ע"ב, בהתיז ב' ראשין בב"א, דאיידי אפילו בחולכה והובאה, ובהכרח נשחטו שתיהן בבת אחת ממש וכשרים בחולין, ואיצטריך קרא בפרה לחברתה ולמלאכה לאיסור

אמנם עצם קושית התוס' היה מקום ליישב, ראשונה דילמא קרא דושחט אותה ולא אותה וחברתה, אתא לאסור שחיטת שתי פרות אדומות כאחת אפילו בשני שוחטים ושתי סכינין, וכסתימת לשון הרמב"ם ברפ"ד מה' פרה אדומה וז"ל: אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה ע"ש, ולשון זה מורה אפילו בשני בני אדם ושתי סכינים רק ששחיטתן היתה בזמן אחד. ולזה אתא עיקר קרא לאסור, רק דכוונת הש"ס דכש"כ אם אדם אחד שחט את שתיהן ביחד. דאז ודאי עבר משום ולא אותה ואת חברתה

ועוד אף אם נפרש בש"ס, דכוונת ולא אותה וחברתה היא ביחד דוקא הלא תניא בספרי חקת ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה מכאן אמרו אין שוחטין שתי פרות כאחת ע"ש, ולשון זה מורה דאין לנו מקרא מיותר על שחיטת שתי פרות בב"א כמש"כ התוס', רק דין זה נלמד מאיסור מלאכה בשעת שחיטתה, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

בא"ד וי"ל דאיצטריך לשוחט שתי פרות ונתכוון לשחוט משום מלאכה אחרת לא מפסלו כיון דשתיהן לשם פרה ע"כ, כוונתם דבלאו דרשה דאותה ולא אותה וחברתה, הוה אמינא דדינה ככל שחיטת קדשים, דאוקמינן להא דתנן השוחט ב' ראשים כאחד שחיטתו כשרה. דאיירי בקדשים ולכתחלה הוא דלא ורק בדיעבד כשרה כדלעיל דכ"ט ע"א. ומכש"כ פרה דקילא משום שהיא רק קדשי בדה"ב, כדאמר בזבחים די"ד ובכ"מ, להכי איצטריך קרא בפרה לפוסלה גם בדיעבד

תוד"ה ורמינהו, וא"ת ניהי דנבלה הויא מ"מ לא פקע מינה איסור טרפות כו' ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' י"ב ובת' אחיעזר חי"ד סי' וא"ו

בא"ד וי"ל דמתניתין דאלו טרפות משמע ליה לאחר שחיטה כו', ע' בת' ח"צ סי' ע"ז

ע"ב אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ויש מהן טרפות כו'. ע' בת' הריב"ש סי' ת"ג ובת' אבקת רוכל סי' מ"א

שם וליחשוב נמי דר' אלעזר דאר"א נטלה ירך וחלל שלה נבלה, ע' פלתי סי' נ' סק"ב

שם כי קתני נבלה דלא מטמאה מחיים כו', ע' ש"ך סי' ל"ג סק"ד ובפתיחה לה' טרפות מהפמ"ג ובפר"ח סי' כ' סק"ה ובפמ"א ח"א סי' כ"ד ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' ל"ג וסי' ש"ע ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' ז' ובאור שמח פ"ג הי"ט מה"ש

שם רשב"ל אמר כאן ששחט במקום חתך כו' ע' פלתי סי' כ"ט סק"ג

שם אמר רבא לא אמר רשב"ל כו' מתקיף לה ר"ז כו' והדר ביה ר"ז דבעי ר"ז כו' ואמרינן לאו היינו דבעי אילפא כו' דילמא לעולם לא הדר ביה ור"ז לדבריו דרבא קאמר ע"כ, ופשיטותיה דאילפא היא ג"כ מימרא דרבא לקמן דס"ט ע"א וע' בסוגיין רש"י ד"ה מי מצטרף ובתוד"ה והדר וד"ה ואמרינן. אולם הרשב"א והרא"ש גרסי בסוגיין רבה, וכ"ה בס' האשכול ה' טרפות סי' ט"ו, ועמש"כ בחידושי לקמן דס"ט ע"א

שם לאו היינו דבעי אילפא כו'. ע' ביש"ש פ"ב סי' י"ז ובפמ''ג במשבצות ס'"ס כ"ו

רש"י ד"ה ויש מהן נבלות כגון נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת כו', ע' באר יצחק חי"ד סי' ד'

רש"י ד"ה ומשנה, ה"מ סתם ואח"כ מחלוקת כו'. ע' בת' חו"י סי' צ"ד

תוד"ה וליחשוב. וא"ת אמאי לא פריך וליחשוב דזעירי כו', ע' ח"ס חי"ד סי' כ"ג

בא"ד וי"ל דאינה נבלה אא"כ נפסק נמי חוט השדרה כו'. ע' ט"ז ליו"ד ס"ס כ"ז ובחידושי הגרשוני ובפלתי שם ובת' ח"צ סי' כ"ח ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין ובדו"ח להגרע"א חלק הכתבים דף ק"ב

תוד"ה והדר. ומשני לעולם לא חזר מן הבעיא כו' ע"כ, וכ"פ בס' האשכול ח"ג סי' ט"ו

דף ל"ג ע"א ואין מזמנין עכו"ם על בני מעיין כו' ע' ח"ס חי"ד סי' י"ח י"ט ובבאר יצחק חי"ד סי' ו' ובעונג יו"ט סי' ס"ו

שם אמר ר''פ הוה יתיבנא קמיה דרב אחא ב"י ובעי דאימא ליה מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ולא אמרי ליה דאמינא הא טעמא קאמר. ולכאורה מה הועיל רב פפא בהא דקאמר שרצה להקשות כיון שלא הקשה. ולמה קבעה מסדר הש"ס לדברי ר"פ ובע''כ הוא לתועלת

ונלע"ד עפמש"כ הרשב"א בחידושיו וז"ל אמינא הא טעמא קאמר כלומר וכיון דטעמא קאמר לא שייך למימר מי איכא מידי כו' ע"ש. והסבר דבריו נראה דקושית מי איכא מידי היא רק סברא טובה, ולכן אם נמצא כנגדה סברא אחרת נכונה ביותר. אז בטלה סברא דמי איכא מידי: ונקטינן האי טעמא דשכנגדה, וזהו מש"כ הרשב"א דכיון דטעמא קאמר לא שייך למימר מי איכא מידי והביא ראיה מסנהדרין ע"ש, ולפ"ז שפיר השמיענו ר"פ שרצה להקשות לו מהא דמי איכא מידי דנראה לכאורה כעין כלל בש"ס, ואפ"ה לא הקשה משום דהא טעמא קאמר ומזה נלמוד גם בעלמא, דאם נמצא טעם חשוב יותר, בטלה סברת דמי איכא מידי, וע' בפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג ובפלתי סי' כ"ז סק"ב ובקצוה"ח סי' רל"ב סק"א ובמל"מ פ"י מה' מלכים.