אור הישר (חולין) עח

דוקא למינה, וע' סוטה ד"ח ע"א תוד"ה איכא, וברמב"ם פ"ד הי"ז מה' פרה ולעיל דכ"ט ע"ב רש"י ד"ה ופוסלין ומש"כ בחידושי שם ולעיל ד"ל ע"ב, וע' עונג יו"ט סי' ס"ח

שם נחתכה דלעת עמה ד"ה כשרה. ע' בת' פמ"א ח"ב סי' מ"ב

במשנה נפלה סכין והגביהה כו'. הרמב"ם בפ"ג ה"ב מה' שחיטה כ' וז"ל שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור השחיטה ושהה בין בשוגג בין במזיד בין באונס כו' פסולה. ולכאורה מנ"ל להרמב"ם לחדש בזה דין שוגג מזיד ואונס, ונלע"ד דקשיתיה ליה קושית הר"ש בכלים פ"ה מ"ד למאי איצטריך למיתני כל הני בבי במשנתנו ותירץ דנקט כמה גווני אע"ג דלא איצטריך, וע' בתוי"ט ובלב אריה, אמנם הרמב"ם כשהרגיש בזה הוציא מדברי התנא דנפלה סכין והגביהה דנקט הוא משום שהייה דשוגג ובנפלו כליו והגביהן, הרי שהה במזיד שהיה יכול להגביה את כליו אח"כ. ובהשחיז את הסכין ועף היה אונס. ובכל גווני פסולה השחיטה מטעם שהייה, ולשון בין בשוגג בין במזיד בין באונס נקט התנא גם בב"ק דכ"ו ע"א וביבמות דנ"ג ע"ב ובכ"מ, שוב הראני ח"א שהב"ח בטור סי' כ"ג פירש כן בהבנת הרמב"ם מלשון המשנה ות"ל שכוונתי לדעתו אכן ראיתי אח"כ בהלכות פסוקות ה' שחיטה המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל שכ' הרבה יותר אופנים שונים. ולפי הנ"ל מאי צריך להוסיף על לשון המשנה הלא בע"כ כולם נכללים בשוגג מזיד ואונס דמשנתנו כנ"ל, ועל כולם תמה אקרא הלא לפי המבואר במעשה הגאונים סי' צ"א, דפסול שהייה הוא משום דכיון דשהה כשיעור ואח"כ גמר, מתה דקא שחיט ואנן בעינן דחייה קא שחיט עד דגמר שחיטה ועוד מחמת בעתותא מבלע דם באברים ע"ש. וטעם זה האחרון הובא גם בפרדס סי' רי"ח ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ד', וא"כ מדוע צריך לפרט כל האופנים של מזיד שוגג ואונס. הרי לאו משום פעולת השוחט באיזה אופן שעשה אתינן עלה. רק בחסרון הנשחט בשחיטתו ובהבלעת דם באברים, וא"כ מאי נ"מ באיזה אופן נעשתה בה הפעולה, פשיטא דבכל גווני פסולה שחיטה כזו. כמו דלא פרט גבי דרסה שוגג מזיד ואונס, משום דזה הוי חונק ולא שוחט, וה"נ דכוותיה וצ"ע כעת

שם אמר רבא השוחט בסכין רעה כו', גרסת הבה"ג. רבה

שם אפילו כל היום כולו כו'. וכ"ה ג"כ לשון הרמב"ם, ויל"ד אמאי לא מסיק בש"ס או בשו"ע, דצריך לראות לאחר שחיטה אם יצא ממנה דם. כדכתב בשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ד'. דבשחיטה כזו איכא למיחש שמא נחנקה, וע' במגיד משנה פ"א הי"ז מה"ש

שם שהה במיעוט סימנים מהו, ע' לעיל ד"ל ע"ב תוד"ה החליד ובחו"מ סי' ש"ו ס"ה ובש"ך שם סק"י ובס' המכריע חי"ד סי' ה' ובתה"ד סי' קפ"ה ובריב"ש סי' קפ"ז ובפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג

במשנה כלל א"ר ישבב משום ר' יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה, ע' זוה"ק תרומה דף קנ"א ע"ב ובת' הריב"ש סי' ת"ג ובקצוה"ח סי' רל"ב סק"א ובתורת חיים לסנהדרין דף קי"ב ד"ה מהו דתיתהני

שם ורמינהו אלו טרפות בבהמה כו', ע' כ"מ פ"ג הי"ט מה"ש ובפמ"ג שפ"ד סי' ל"ג סק"ה ובמשבצות סי' ל"ד סק"א

רש"י ד"ה מאי, כדי שחיטת בהמה אחרת ולא תימא כדי שיגמור שחיטתו ותו לא, ע' אור שמח פ"ג ה"ד מה"ש

רש"י ד"ה דקה לדקה, ממילא שמעינן ועוף לעוף ע"כ. וכ"ה בס' יראים סי' קל"ז, אבל בה"ג משמע דהי"ל הגרסא בגמרא גופה ועוף לעוף. וע' בתוד"ה ושמואל וברמב"ן ורשב"א רא"ש ור"ן ובתשובות הרשב"א סי' קט"ז ובראב"ן סי' רט"ז ובה' שחיטה מהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל ובס' האשכול ח"ג סי' י"ב ובס' התרומה ה' שחיטה סי' א' וברוקח סי' ש"פ ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ד' ובס' המכריע חי"ד סי' ז' ובביאור הגר"א סי' כ"ג סק"ד ובס' הארוך מש"ך שם

רש"י ד"ה בסכין רעה שאין חידודה חותך יפה ע"כ, ובא לאפוקי בזה שלא נפרש סכין פגום, כדמפרש בשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ד'

רש"י ד"ה במיעוט סימנים שחט הרוב ושהה במיעוט האחרון כו'. ור"ת מפרש דהאי שהה הוא במיעוט קמא כמש"כ התוס' לעיל ד"ל ע"ב ד"ה החליד, ובס' האשכול ח"ג סי' י"א מפרש כפירש"י וע"ש בסי' י"ב

רש"י ד"ה תיקו, דמוטב שיכה על הצואר בסכין כו' ע"כ, ולשון הרמ"א בסי' כ"ג ס"ה יכנו על ראשו להמיתו. וג"ז הביא בשם תה"ד לדעת רש"י וע"ש בש"ך סקי"ב וע' ראב"ן סי' רי"ז ובמשפטי בדיקת הריאה בסופו לרבינו יונה הנספחים לתשובות הגאונים ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ד' ובט"ז סי' ס"ז סק"ב ובס' הארוך מש"ך סי' כ"ג ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ב'

רש"י ד"ה ופסק את הגרגרת היינו עיקור ובבהמה קאי, ע' תש' הרשב"א סי' קכ"ב

תוד"ה נשחטה, וא"ת ואותה ולא אותה וחברתה לרבנן אי לשוחט בהמה אחרת עמה תיפ"ל מטעם מלאכה כמו חתך דלעת עמה וי"ל כו' ע"כ, והנה בפלתי סי' ג' הקשה קושית התוס' כמדעת עצמו. ותירץ דבודאי לא התיז ראשי שתי הבהמות כאחת ובע"כ ששחט החולין והפרה בהולכה או בהובאה וממילא בין כשנשחטה החולין ואח"כ הפרה או איפכא הלא ממ"נ השחיטה והמלאכה לא בב"א נעשו רק בזה אח"ז ואינו דומה לדלעת שקוצצה בעת השחיטה וא"כ מחמת מלאכה כשרה ולזה איצטריך קרא דמ"מ פסולה משום אותה ולא חברתה וע"ש במה שהאריך בזה, ועמש"כ בס' לב אריה

ונפלאתי הלא בסוגיין משמע דשחיטת פרה וחולין, אותה וחברתה, או חתיכת דלעת עמה, כולן באופן אחד נאמרו, והשתא לפי הנחת הפלתי, דפרה וחולין שחט רק בהולכה או בהובאה, הלא גם חתיכת הדלעת היתה ג"כ בדרך זה. וא"כ כשחתך