אור הישר (חולין) עו

תוד"ה חוץ, ופעמים שהסכין חריף ושוחט הרוב בלא הולכת כמלא צואר ע"כ, וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' י"ב וע' בשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ה' ובפר"ח סי' כ"ד סק"ב ובפלתי סק"א

תוד"ה ואסורה לאכול בתרומה אפילו למעשר אסורה כו' ע"כ, בירושלמי שבת פ"ב ה"א ובמגילה פ"ב ה"ה הגרסא בגמרא גופה טהורה לביתה וטמאה לטהרות

ע"ב וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא כו', וקשה הלא ודאי הכי הוא דמשנה דגל שנתלש איירי ביושב ומצפה ותליא בכוונה, דאל"ה תקשה ממשנה דמקואות אברייתא דהתם, דבמשנה תנא בגל שנתלש שנפל על האדם ועל הכלים טהורין. ובתוספתא שם פ"ד תניא גל הנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו ע"ש, והאי אין מטבילין משמע בסוגיין דאף בדיעבד לא עלתה לו טבילה, ובמשנה הרי תנא טהורים, ובע"כ דברייתא איירי בלא כוונה. ומתניתין איירי ביושב ומצפה, ולהכי עלתה לו טבילה משום דמכוין להו

וי"ל דלשון ונפל דקתני במשנה איירי טפי בלא יושב ומצפה כמש"כ התוס', רק החילוק הוא דבמשנה תנא ונפל על האדם ועל הכלים. נמצא שהאדם והכלים עמדו על הארץ והגל נפל עליהם ולהכי טהורים. משא"כ בגל שנתלש דתוספתא התם קתני אין מטבילין בו ומסיק שם הטעם שאין מטבילין באויר משמע שהאדם רוצה לקפוץ בתוך הגל או להשליך את הכלי בתוכו כל זמן שהוא באויר. ולה"ק דלא עלתה לו טבילה משום דאין מטבילין באויר. אולם אם היה מחכה עד שהגל תפול עליו אפילו בלא כוונה לטבילה, אז היה טהור כסתימת המשנה, וע' ביו"ד סי' ק"כ סי"ד ובביאור הגר"א שם סקל"ז

שם דתניא מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין שאין מטבילין באויר ע"כ, אין זה הלשון בתוספתא מקואות שלפנינו רק הכי תניא התם פ"ד, גל הנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר ואם היו שני ראשין נוגעין בארץ מטבילין בהן ואין מטבילין בכיפין, כ"ה גרסת הגר"א שם

שם פירות שנפלו לתוך אמת המים כו' ידיו טהורות. ע' בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קנ"א

שם ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות, ע' ר"ש מכשירין פ"ד מ"ג ומ"ז

שם דתניא ר' יונתן בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית כו', בירושלמי שבת פ"ב ה"א ובמגילה פ"ב ה"ה. דרשה זו היא בשם סתמא דהש"ס

שם וכובס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת שנייה לתככוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תככוסת שנייה לדעת. וקשה הלא בתו"כ ס"פ תזריע דריש וכובס שנית וטהר. השנייה לטהרו והראשונה להסגיר את נגעו וע"ש בהתוה"מ וצ"ע כעת

שם אי מה להלן בעינן דעת כהן אף כאן בעינן דעת כהן ת"ל וטהר מ"מ, בילקוט תזריע רמז תקנ"ג גריס ת"ל וכובס שנית מ"מ

שם מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה כו', עמש"כ בחידושי לעיל די"ב ע"ב

שם מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול כו', עמש"כ בחידושי לעיל ע"א ובסוף מנחות

שם אמר רבא בהא זכנהו כו', כה"ג בנדה דל"ח ע"ב ודנ"ב ע"ב

שם כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא, ע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' ל"ה ובעונג יו"ט סי' מ"ם

שם ועוד בתרומה נמי אכלה כו', ע' אור שמח פי"ז הכ"ז ממ"א

שם לר' נתן שנפלה מן הגשר ולרבנן שירדה להקר, והרמב"ם בפ"א ה"ח מה' מקואות אחז בשתיהן, וכ' שנפלה לתוך המים או שירדה להקר וצע"ק, וע' ראב"ן סי' שכ"ז ובס' האשכול ח"ג סי' ו' ובעונג יו"ט סי' נ"ז

רש"י ד"ה נגזור, בראש הגל דנתלש מן הים והלך למרחוק כו', ע' מהרי"ק שרש קט"ו וקנ"ו

רש"י ד"ה ואין מטבילין בכיפין שלא יזרוק כלים בכיפי הגל כו', ע' חגיגה די"ט ע"א רש"י ד"ה כיפין וביו"ד סי' ר"א ס"ה ובביאור הגר"א שם סקכ"ח וסקצ"ב

דף ל"ב ע"א נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה פשיטא כו' והנה הרמב"ם ספ"ד מה' פרה כ' וז"ל שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נתכוין למלאכה אע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כוונה אבל אם נתכוין לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסולה שהרי עשה עמה מלאכה עכ"ל, וכ' הכ"מ ויש לתמוה על רבינו שפסק בפ"ה מה' שחיטה כר' נתן דשחיטת חולין בלא כוונה כשרה וכאן פסק דנשחטה בהמה אחרת עמה פרה כשרה וזה היפוך מדברי רבא, ומשו"ה כ' דהרמב"ם משבש גרסת הש"ס דהכא וע' מה שהאריכו בזה בפלתי סי' ג' ובלב אריה בסוגיין ובהגהת מנחת אהרן על ס' הארוך מש"ך סי' ג'

ולעד"נ דהרמב"ם גופיה נשמר בדבריו שם מקושית הכ"מ, ולהכי כתב "אע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה", והוא כדפסק בה' שחיטה, ולפ"ז היתה צריכה הפרה להיות פסולה מפני המלאכה שנעשתה בשעת שחיטת הפרה, דלזה מסיק לתרץ "שאין שחיטת החולין צריכה כוונה", לכן כשרה היא לעצמה, אבל כשרותה לא תגרום לפסול את הפרה בשביל זה. משום דפסלות הפרה היא דוקא במלאכה עם כוונה, וזהו מאי דמסיק "אבל אם נתכוין לחתוך הדלעת ונחתכה בשעת שחיטה פסולה שהרי עשה עמה מלאכה", הרי דכייל בהלכה זו עם שחיטת הפרה, שחיטת חולין וחתיכת דלעת, להורות דשניהם שוים לפוסלה משום לתא דמלאכה, ודוקא כשנתכוין למלאכתם

והנה פסלות שחיטת הפרה עם שחיטת החולין, תלוי אם נפרש ושחט אותה ולא אותה וחברתה,