אור הישר (חולין) עה

דפ' תבוא הרי האי קרא בקדשים איירי בהדיא. ואפ"ל דדוקא התם פסולה אם נפלה סכין ושחטה. משא"כ בשחיטת חולין דקילא כנ"ל, ובע"כ דמשנתנו קאי אקרא דפ' ראה י"ב כ"א, וקרא דוזבחת ואכלת דהתם איירי בהדיא בבשר תאוה. וע' ט"ז יו"ד סי' ג' סק"א ובפר"ח סי' ב' סק"א ובאור שמח פ"ד הי"ג מה"ש ובמשיב דבר חא"ח סי' ח' ובת' אחיעזר חי"ד סי' ד'

שם טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה, ע' בתוס' סנהדרין דע"ז ע"א ד"ה סוף ובס' התרומה ה' תפילין סי' ר"ה ובעונג יו"ט חי"ד סי' נ"ג

שם זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה כו', בגליון מהרש"א ליו"ד סי' ג' דייק דהא דנקט הלכה הוא לרבותא דרבנן. וה"ה בשחטה בחזירתו מהכותל, והביא ראיה מסנהדרין דע"ז ע"ב ע"ש וכבר הקדימו בזה בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ג' ע"ש ולכאורה איכא למידק למאי קתני לנועצה בכותל. ובע"כ שהיתה בכוונתו דוקא לפעולה זו. וכדקאמר בש"ס בתר הכי דקא מיכוון לשום חתיכה בעולם, וע' בביאורי הגר"א ליו"ד סי' ג' סק"ב, ועפ"ז חילוק גדול בין שחיטה ע"י הולכה לשחיטה דע"י הבאה, דבהולכה הלכה הסכין ע"י רצונו להשלמת מחשבתו להיות נעוצה בכותל, משא"כ בשחיטה דבחזירתו הרי היתה נגד רצונו. דבחפצו היה שתשאר נעוצה בכותל והיא חזרה לאחוריה

שם נדה שנאנסה וטבלה א"ר יהודה א"ר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ור' יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה. והנה בירושלמי שבועות פ"ב ה"א אמרינן ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה לא עלתה לו טומאה חמורה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש חייב וכ' בפ"מ דהיינו טעמא דמכיון שלא נודע לו טומאה זו והוא לא ירד לטבול אלא בשביל הקלה איכא למימר דלא מזהר זהיר בה ומאחר שנודע אח"כ שנטמא בה אם נכנס למקדש חייב ע"ש, משמע מדבריו דאם ברור שהיה זהיר בכל הזמן עד שנכנס למקדש אז היה פטור על ביאת מקדש, ולע"ד אין זה הטעם רק לפ"מ דאמרינן בסוגיין דטבילה בעי כוונה עכ"פ לטהרות, לכן שפיר אשמעינן בירושלמי דאם כוונת הטבילה היתה בשביל הקלה אז לא עלתה לו בצד החמורה, משא"כ אם כוונת הטבילה היתה בשביל החמורה אז עלתה לו גם בשביל הקלה ע"ש

ועפ"ז סרה נמי במשה"ק שם במראה הפנים אהא דטבל לקלה לא עלתה לו לחמורה, וז"ל קשיא לי וכי היכא מצינו כוונה לטבילה בשביל טומאה זו או בשביל זו ובהדיא אמרינן בפשיטות בכריתות ד"ח ע"א מאן דמחייב חמש טבילות כיון דטביל חדא זימנא איטהר וע"ש מה שהאריך בזה. ולפמש"כ אין מקום לקושיתו. דבהדיא אמרינן בסוגיין דלטבילה בעי כוונה, רק בכריתות הטעם דאע"ג דאיחייב חמש טבילות איטהר בחדא, משום דבהך חדא היתה כוונתו לטבילה, משא"כ בנפל מן הגשר או ירד להקר דלא נתכוין לטבילה כלל. הרי אסור בטהרות כדאמר בסוגיין. ולפ"ז שפיר חדית בירושלמי דכוונת הטבילה לטומאה חמורה תועיל לטהרו מטומאה קלה אבל אם כוונתו היתה לטבילה דטומאה קלה, אז אינו מועיל לו בשביל החמורה, וע' ברש"י חגיגה די"ח ע"ב במשנה

אמנם בש"ק הקשה שם לפ"מ דסוגיא דהתם קאי אליבא דר' יוחנן ואיהו ס"ל בסוגיין אף לביתה לא טהרה, ולפ"ז אמאי לא קאמר בירושלמי שם דנ"מ לנדה שטבלה לשרץ שאינה עולה לנדתה ואסורה לבעלה ע"ש וכוונתו דחילוק זה משכחת אף בזה"ז. אולם בפלוגתא דנדה שנאנסה וטבלה. לא גריס הירושלמי ר' יוחנן כדגריס הבבלי בסוגיין. רק במקום ר' יוחנן גרסי ד' לעזר בשם רבי חנינא כמבואר בשבת פ"ב ה"א ובמגילה פ"ב ה"ה, ועפ"ז אפ"ל דהירושלמי בשבועות שם ס"ל כרב דטהורה לביתה, ולה"ק דנ"מ לביאת מקדש ע"פ אותה טבילה, ועוד איידי דתנא ברישא שם בירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה דעלתה לו טומאה קלה. ונ"מ שאם טבל ונכנס למקדש פטור, תנא נמי בסיפא דנ"מ לביאת מקדש דליחייב. וע' ברוקח סי' שע"ט ובס' המנהיג סי' קכ"ב וברדב"ז ח"א סי' ל"ד

שם בעלה חולין הוא, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער ג' סי' נ"ה ובתרומת הדשן סי' רנ"ז ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ר"א ס"ק ק"י וס"ק קכ"ז ולאו"ח סי' ס' סק"ז וסי' קנ"ח סקנ"ט ובברכי יוסף חי"ד סי' קצ"ח ס"ח

רש"י ד"ה דמזמין, או שהיה עפר תיחוח ומזמנו בפה לכך. ע"ל דפ"ג ע"ב תוד"ה צריך ובש"ך סי' כ"ח סקי"ב ובפמ"ג שם סקי"ב בשפ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות ר"פ אחרי ובפר"ח סי' כ"ח סקי"ג

רש"י ד"ה מחטא דאושכפא מרצע הרצענין כו' ע' פר"ח סי' ח' סק"ב

רש"י ד"ה זעירא דמן חבריא צעיר הישיבה ולי נראה דאושעיא זעירא היה נקרא דמן חבריא שמבני הישיבה ע"כ, וכלשון אחרון זה משמע ברש"י ותוס' לעיל די"ב ע"ב. דרש"י פי' שם דמן חבריא בני הישיבה והתוס' פירשו שם מקום ע"ש, והשתא אם היו מפרשים שם כלישנא קמא דהכא, זעירא דמן חבריא צעיר הישיבה, א"כ מדוע פירשו דמן חבריא ושיירו לתיבת זעירא המחובר להם, ובע"כ משום דתיבת זעירא שייך לשלפניו, דאושעיא זעירא היה נקרא, אכן בתענית דכ"ד ע"א פירש"י כלישנא קמא דהכא

רש"י ד"ה אבל, אי לאו דאשמעינן רבא כו', ע' פמ"ג סי' א' סק"ט

רש"י ד"ה טמא, וכרת חמור ממיתה כג' ע"כ, והוא כאוקימתא דר' חייא בר אבין בפסחים דל"ב ע"ב וכסתימת הש"ס בכריתות דכ"ג ע"ב. ועמש"כ בחידושי שם, וע' בכפתור ופרח פ"א ופל"ד ובחידושי באר שבע ריש כריתות

בא"ד דימיו נכרתים וזרעו נכרת כדכתיב ערירים יהיו ע"כ, ע' יבמות דנ"ה ע"א ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב וברש"י כריתות ד"ב ע"א ד"ה וכרת ומש"כ בחידושי שם.