אור הישר (חולין) עב

אי שחיטה דב' וג' מקומות נקראת ג"כ אינה מפורעת וע"ל ע"ב תוד"ה החליד הסכין, וכיון דבעצם שחיטה מפורעת ל"פ, ומהאי קרא גופיה דחץ שחוט לשונם כדכתב הראב"ן, לפי"ז מה מקום לאמר דאף רשב"ל ס"ל דבעינן שחיטה מפורעת דלשון כזה סובל רק אי חוה ס"ל כשמואל ופליג עליה דרב וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לקמן ע"ב

שם א"ל ר' אבין תני אין חוששין כו'. בראב"ן סי' רט"ו הגרסא ר' ירמיה

רש"י ד"ה סתימתאה שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ראב"ש ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם כו', ע' מגילה ד"ב ע"א רש"י ד"ה סתימתאה ובפי' ר"ח שם ובבכורות ד"ל ע"א רש"י ד"ה יש מפרשים ובשטמ"ק שם ובב"מ דפ"ב ע"א רש"י ד"ה אי הכי ולקמן דל"ג ע"ב רש"י ד"ה ונוקמה ובת' מהרשד"ם חאה"ע סי' רי"ט

תוד"ה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה. אין המשנה כן בשום מקום כו' ע"כ, ומשמע דמטעם זה כ' בס' האשכול ח"ב סי' נ"ד וז"ל דהלכה פסוקה בידנו שחט בה שנים כו' ולא זכר מקור ההלכה. וע"ל דקכ"א ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה השוחט, ובשאלתות דרב אחאי מפרש כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' תקל"ג ובראב"ן סי' רט"ו ובס' האשכול ח"ג סי' ד' ובתמים דעים להראב"ד סי' קל"ה ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ה' ובס' המכריע חי"ד סי' ד'

ע"ב החליד את הסכין כו' תחת העור כשרה כו', ואילה"ק ממשנה דבכורות דכ"ד ע"ב דתנן ר' יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכן ומכן ותולש את השער. ופירש"י שם משום חלדה, וכ"ה גם בס' המנהיג ה' יו"ט סי' ק"א. והשתא אמאי איצטריך במשנה לאשמעינן משום לאו דלא תגוז בכור צאנך. אם גם תחת העור כשרה, די"ל דהכא הוא דיעבד והתם לכתחלה וע"ש תוד"ה השוחט

שם תחת העור כשרה בי רב אמרי תחת העור אינו יודע, וכ' הרשב"א ז"ל בחידושיו תמיהא לי דבי רב אמרי מנו רב הונא ואיהו אמר לעיל ד"כ ע"ב גבי מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה מפני שהוא מחליד אלמא החליד בין עצמות דמפרקת ואע"פ שנגלה קרייה חלדה וכש"כ תחת העור שהסכין נכסה כחולדה ע"ש ולא ידענא אמאי הקשה לפי הנחתו רק על הבי רב דעכ"פ אמרי איני יודע הרי דלא נפקא מכלל ספק. ולא הקשה קושיתו על רב גופיה דאמר בפשיטות תחת העור כשרה, הלא לפי הנחת הרשב"א דתחת העור נכנס הסכין כחולדה, ולזה נקראת חלדה כדאמרינן לעיל ד"כ ע"ב ואמאי כשרה, וע' בחידושי הגרע"א ז"ל ליו"ד סי' כ' ס"ג ובדו"ח דף ק"ב

וביסוד קושיתו יל"ד דאהא דאמרי בי רב רב הונא. הקשו בש"ס ספ"ק דסנהדרין והא"ר הונא אמרי בי רב, ומשני אלא רב המנונא ופי' הקונטרס אלא אמרי בי רב היינו רב המנונא ע"ש, ולפ"ז בי רב אמרי דהכא הוא רב המנונא, ול"ק מרב הונא דלעיל אדרב המנונא דאיהו הוה נמי תלמידיה דרב כדהביא התוס' בסנהדרין שם, ובכ"ז י"ל דהרשב"א ז"ל שפיר הקשה, דאיהו יפרש בסנהדרין אלא רב המנונא. דלא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב אלא א"ר המנונא אמרי בי רב, כדהביא הרשב"א פי' זה בב"ק דע"ה ע"א וכן הביאו התוס' שם ובסנהדרין די"ז ע"ב בשם ר"ת וע' ב"ק דק"ו ע"א רש"י ד"ה רב המנונא וביבמות דפ"ג ע"ב תוד"ה אמרי ובעירובין דס"ג ע"א תוד"ה רב המנונא ובזבחים דפ"ז ע"א תוד"ה אמרי

עוד ראיתי מקשים מאי חידש האי אמרי בי רב במה שאמר אינו יודע. ולכאורה חידש טובא דמשום זה הוה ספק נבלה, ועוד דכל בעיית הש"ס תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו הוא רק לאמרי בי רב דאינו יודע. אבל לרב דס"ל דתחת העור כשרה כש"כ תחת מטלית וצמר מסובך דאינן מגוף הבהמה, אבל הא ודאי קשה אם הם אינם יודעים הו"ל לסמוך על רב היודע וקאמר דכשרה, ובע"כ דמצאו מקום לחלות הספק עד שתהיה מטעם זה נבלה, והשתא תקשה מהיכן פשיטא ליה לרב דכשרה. וכמו דקשיא לן לעיל ע"ד הרשב"א דתחת העור נמי מכסיא כחולדה והי"ל לאסור מטעם חלדה

לכן לולא דברי הראשונים ז"ל הייתי סולל לע"ד מסילה חדשה בסוגיין. בשנקדים דעצם דין שחיטה דאגמריה רחמנא למשה, הוא רק שלא תהיה השחיטה מצד העורף. ולהיפוך במליקה. והיינו דתנן לעיל די"ט ע"ב שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה ע"ש

אולם למעט דין שחיטה מצד העורף, אינו נופל רק בין מפרקת לסימנין. דאי שלא יחתוך המפרקת ואח"כ הסימנין. תיפ"ל דכבר תהיה טרפה מטעם שבירת המפרקת קודם שיגיע לסימנין כדפירש"י לעיל די"ט ע"ב במשנה, ולפ"ז שפיר קורין אותה חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים, כיון דעצם הקפידא היתה שלא יכנוס הסכין בבית הסתרים שבין מפרקת לסימנין, ומשו"ה במקור דין חלדה תנן לקמן דל"ב ע"א, בלשון או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו, ופירש"י תחת השני בין הסימן לצואר ופסקו מלמטה למעלה ע"ש, ור"ל דזהו עיקר דין חלדה, וע' בה' שחיטה דין חלדה מהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ו

ורב בסוגיין חדית לן דכיון דפסיל רחמנא חלדת הסכין תחת סימן השני לשחוט ממטה למעלה, אסרינן נמי חלדת הסכין בין סימן לסימן אפילו ממעלה למטה. כיון דגם סימן אחד אחשביה רחמנא לדין שחיטה, א"כ בין סימן לסימן נמי נקראת חלדה. דמה לי אם שחט את הסימן מלמטה למעלה או להיפוך, אבל תחת העור שאינו נוגע לעצם השחיטה, דהא אפילו נקרע העור אם הסימנים שלמים נמי כשרה רק הכא השחיטה אינה מפורעת, אולם רב לטעמיה לעיל ע"א דלא בעי שחיטה מפורעת. ולהכי קאמר בפשיטות תחת העור כשרה, ולפ"ז אינו נוגע לדין חלדה רק לפ"מ דרב לטעמיה כנ"ל, וכן אמרינן לעיל די"ט ע"ב מהו דתימא