אור הישר (חולין) עא

זבח אחד. והרמב"ם פ"א ה"ה מפסוה"מ פסק כחכמים וע"ש בכ"מ ולח"מ, ועפ"ז קשה מאי האי דקא מביא רב אשי לעיל ע"א דסיפא בקדשים. מהא דתני רב יוסף תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד. כיון דלית הלכתא כוותיה. רק כחכמים דאפילו לכתחלה שוחטים שנים זבח אחד. ואמאי לא דחי הש"ס שם כדדחי הכא דלית הלכתא כהא דתני רב יוסף וצע"ק. וע' בתשובות הרשב"א ח"ד סי' כ"ח

רש"י ד"ה ופוסלין, ושחט אותה בא הכתוב ב ולימד על הפרה שתהא מלאכה כוסלתה בשחיטתה כו' ע"כ, עיקר הלימוד בפסול מלאכה בשחיטה הוא מתיבת אותה, ומושחט ילפינן שאם נתנבלה בשחיטתה פסולה. כדמשמע שם בספרי חקת, וכדביאר בהתוה"מ שם סי' יוד

תוד"ה ל"ל למרק. ואע"ג דבחולין נמי בעינן כל השנים לכתחלה מ"מ כיון שיש דוחק בדבר לא היה לנו לעשות ע"י אחר ע"כ, וביומא דל"ג ע"א ביארו התוס' כיון שהוא בתרי גברי והכהן גדול כבר נסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה כשהייה כו' והוה לן למיסר ומשני מצוה למרק כדי לקבל כל הדם ע"כ, וע' בס' האשכול ח"ג סי' יוד

והנה באשל אברהם להפמ"ג סי' תרכ"א סק"ד נסתפק וז"ל קרבן צבור דוחה שבת אי שוחט כל השנים או רוב דוקא אם נאמר לכתחלה מה"ת שנים בעינן דחי שבת משא"כ אי מה"ת רוב ומדרבנן בנן שנים י"ל לא דחי שבת וכ"ת רוב כשחוט ומתה דמי ולית כאן נטילת נשמה הא בורכא דכחיה לכל דבריה וע' שבת שוחט משום מאי מחייב ולפ"ז יוה"כ כשבת שוה לכל השנה בשבת קאמר רוב שנים דוקא עכ"ל

לכאורה סתימת משנתנו דריש פרקין. עם קושית הש"ס השוחט דיעבד אין לכתחלה לא משמע דדין שחיטה דלכתחלה הוא בשני הסימנים. ועל זה הוסיף התנא לאמר ורובו של אחד כמוהו ולשון זה מורה דאף אם נימא דגם רוב הסימנים הוא מדין התורה. מ"מ הוא רק שהתורה הקילה לאמר דרובו של אחד כמוהו אבל לאמר דמן התורה הוא דוקא ברובו. ובאופן דבשחיטת ק"צ בשבת יהיה איסור בשחיטת כל הסימנים דבר כזה אינו במשמעות לשון המשנה ביסוד הלכות שחיטה

ומכש"כ לפ"מ דהפמ"ג גופיה מסיק דשבת בכל השנה הוא כיוה"כ, והשתא אם ביוה"כ דכל עבודותיה אינן אלא בכהן גדול. ואיהו כבר נסתלק משחיטת רוב הסימנים. ואי אתי אחר וממרק נראה כשהייה כמש"כ התוס'. ואפ"ה החליטו בש"ס דמצוה למרק כדי לקבל כל הדם. מכש"כ בשבת שקבלת הדם יוכל להיות בכהן אחר, איך יעלה על דעתנו לאמר שיהיה צד איסור לשוחט לשחוט כל הסימנים

ומש"כ דבשחיטת רוב הסימנין היא כחיה לכל דבריה. הרי לשון הש"ס לקמן ד"ל ע"א שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה. בזה אינו מחלק בין שנים לרוב שנים. וא"כ גם בשנים היא כחיה לכל דבריה. ובהא דמייתי משבת דע"ה דשמואל קאמר דשוחט חייב משום נטילת נשמה, הרי לשמואל גופיה אמרינן ביבמות דק"כ ובגיטין ד"ע, אהא דשחט בו שנים או רוב שנים מעידין עליו שמת חי הוא וסופו למות, א"כ לענין נטילת נשמה בהא דסופו למות דין שנים ורוב שנים חד הוא, וע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' ר"נ ס"ק כ"ג

כן הלא עכ"פ שחיטת רוב הסימנין הוא מהלמ"מ לא פחות, וצמצום כזה לשחוט רובא לא פחות ולא יותר. בודאי קשה למאד, א"כ מה"ט גופיה הו"ל לשחוט לכתחלה כל הסימנים דילמא לא אתי למיעבד רובא, וע"ל דכ"ז ע"א רש"י ד"ה אאחד, ורק ביוה"כ שהקבלה צריכה להיות דוקא בכהן גדול, הקילו אצלו שישחוט עכ"פ רובא וימרק כהן אחר

תוד"ה אמר, אע"ג דרבא ס"ל הכי בפ"ב דזבחים כו', ע' שבת ד"ע ע"ב תוד"ה נודע ובס' האשכול ח"ג סי' י"א וביד המלך פ"ד מה' שחיטה

תוד"ה כגון מ"מ כשיגמור סימן שני מיהא ליחייב משום שבת כו', ע' לעיל די"ד ע"א תוד"ה השוחט ובפיה"מ להרמב"ם ובמש"כ בחידושי שם, וע' בשטמ"ק לב"ק דע"ב ע"א ובחידושי הגרע"א בהשמטות ליו"ד סי' כ"ד

בא"ד מכיון דנאסרה בסימן ראשון לא חשיב סימן שני אלא כמחתך בעפר כו', ע"ל ד"מ ע"ב רש"י ד"ה מחתך

תוד"ה אירע פסול בשחיטתה פ"ה כגון נתנבלה ור"ת מפרש פסול של מלאכה אחרת כו' ע"כ, וכן הר"ש פ"ד מ"ד דפרה כ' דאי נתנבלה א"כ מטמאה מטעם נבלה, ולהכי מפרש ג"כ משום פסול מלאכה ע"ש, ונפלאתי הלא בספרי חקת דריש בהדיא ושחט מגיד שאם נתנבלה בשחיטתה פסולה כו'. והשתא תקשה ליה על הספרי תיפ"ל דטמאה מטעם נבלה, וע' בת' הגרע"א סי' קס"ה ובעונג יו"ט סי' ק"ה

דף ל' ע"א אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח אחד, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד ובמש"כ בחידושי לעיל דכ"ט ע"ב

שם שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה. ע' שאילתות פ' נח סי' ו' ובערכין ד"ד ע"א תוד"ה ולא ובשטמ"ק בשם הרא"ש ובמש"כ בחידושי שם ולבכורות דט"ו ע"א ולעיל דכ"ט ע"ב ולקמן דל"ג ע"א וע"ע בפר"ח סי' כ' סק"ה

שם כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא ואף רשב"ל סבר בעינן שחיטה מפורעת כו' שנאמר חץ שחוט לשונם כו'. והנה הראב"ן בסי' ר"ט כתב וז"ל חלדה מאיזה טעם אסורה. משום דאינה שחיטה מפורעת ואמרינן מניין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר חץ שחוט לשונם מה חץ בגלוי שהמכה גלויה אף שחיטה בגלוי בעינן שתהא מגולה מלמעלה וחלדה סתומה מלמעלה עכ"ל, ולפ"ד הראב"ן בע"כ גם רב ס"ל דבעינן שחיטה מפורעת, כיון דזהו עצם דין חלדה דבמשנה לקמן דל"ב ע"א. ורב ושמואל פליגי רק