אור הישר (חולין) ע

תוד"ה ומירק, מירק לשון גמר כדאמרינן במדרש מי שהתחיל במצוה אומרים לו מרוק עכ"ל, לולא דבריהם היה נראה להביא ממשניות מפורשות, באהלות פי"ג מ"ג ובמקואות רפ"י וע"ש בר"ש, וגבי עבודה גופה במשנה תמיד דל"א ע"א מרק את ההפשט

ע"ב ל"ל למרק מצוה למרק. ע' מג"א ה' חנוכה סי' תרע"א סקי"א ובביאורי הגר"א סקכ"ג

שם ארשב"ל משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא בסוף ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתוע"ס. והנה הרמב"ם בפיה"מ לעיל די"ד ע"א כ' דלהכי בשחיטת מזיד בשבת פסולה משום דבשעת שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול ועמש"כ בחידושי שם. ולכאורה זהו רק למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף אז הוי פסולו בהגמרו תקון השחיטה משום חלול השבת שעשה בתחלת השחיטה. אבל למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס הלא כולה לחדא פעולה נחשבת. א"כ לא הי"ל להפסל אלא בשחיטה שנייה, וכמדומה שראיתי בזה כעין הרכבה זו, וע' בת' אחיעזר חי"ד סי' ל"ד

אבל טעות הוא דכל פלוגתא דבסוגיין היא, רק היכא שהיה בזמן הכשר לשחיטה, ואין לנו לדון אלא על השחיטה מצד עצמה, מה קרוי שחיטה אם רק הגמר או אפילו מתחלתה, ונ"מ לכמה הלכתא גבורתא כמבואר בש"ס, משא"כ בשחיטה בשבת אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס ותקונו נחשב מהתחלת השחיטה אכן אין זה ענין אל החילול שבת, דלכו"ע מכיון שהתחיל לשחוט בשבת אחרי דאיסורא דיומא רכיב עלה. הוה כמו שעשה מלאכה אחרת בשבת וזהו מש"כ הרמב"ם דבשעת שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת, ובזה נעשה מומר כנלע"ד בהבנתו, וע' ב"ק דס"ה ע"א תוד"ה מה ובנמו"י שם ובשטמ"ק שם דע"ב ע"א ובמנ"ח מצוה פ"ט וקמ"ד

שם אמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל שהיא פסולה שהרי נעשה בה מעשה טריפה ביד עכו"ם ופירש"י מעשה טרפה מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו נעשה בה ביד עכו"ם ועפ"ז הקשה הלח"מ על הרמב"ם בפ"ד הי"ג משחיטה ל"ל שם טעמא דישנה לשחיטה מתוע"ס הרי לפירש"י דהכא כששחט העכו"ם מיעוט הקנה והושט הרי עושה אותה טרפה ובודאי דפסולה אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף. וע"ש מה שהאריך הוא ז"ל ומש"כ שם בס' אור שמח

ונפלאתי על הלח"מ שערבב בדבריו דין טרפה בפסולה שהיא נבלה כדהניח הרמב"ם כלל זה בפ"ג הי"ח מה' שחיטה כן לא דקדק במה שהרמב"ם שינה כל צורת ההלכה ממאי דקאמר רבא בסוגיין

לכן נלע"ד לבאר תחלה דכמו בדברי רבא כן בלשון הרמב"ם דקאמרי פסולה היא נבלה כנ"ל, ול"ש שחט העכו"ם קודם או הישראל, והטעם משום דעכו"ם שחט את כל הסימן, ואז פסולה אפילו אם שחיטת העכו"ם היתה בסימן ראשון, מדקאמר רבא סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל משמע איזה סימן שהיה ביד עכו"ם. מדלא מציין בשם ראשון ושני. כדאמר בזבחים ד"ל ע"א סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ למקומו. ובפסחים דס"ג ע"א סימן ראשון לערלים סימן שני למולים ועפ"מ דהעכו"ם שחט את כל הסימן דייקו בש"ס בלשונם לאמר, שהרי נעשה בה מעשה טרפה ביד עכו"ם ודקדק רש"י בלשון מעשה טרפה. ופירש מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו נעשה ביד עכו"ם ע"ש ופירוש דמשום שנעשה ביד העכו"ם מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו, להכי שחיטתו נבלה, משא"כ אם העכו"ם היה שוחט רק חצי קנה הראשון. אז הרי לא היה כדי וכשיעור לטורפה בו, ומשו"ה היתה כשרה בגמר שחיטת ישראל כדתניא לקמן דקכ"א ע"ב. ולפ"מ דפירש"י בסוגיין קאי ע"ד רבא דקאמר הכל מודים, והיינו אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלב"ס, ומכש"כ לפמש"כ התוס' הכא ובזבחים שם דרבא לגרמיה ס"ל הכי, ולפ"ז קשיא ליה לרש"י אם העכו"ם שחט סימן ראשון הרי הי"ל להכשיר בגמר שחיטת ישראל. לכן פירש"י דמשו"ה פסולה משום דשחיטת ישראל נמי לא הוה, דעכ"פ כיון דהעכו"ם שחט כל הסימן הראשון הרי נטרפה דלא עדיף מקוץ, ורש"י כתב בזה לשון טרפה, משום דקאי על שיעור מעשה טרפה כקוץ, ולבלי להחשב בזה כשחיטת ישראל מטעם הגמר, אבל לענין שחיטת העכו"ם גם רש"י מודה דהוא נבלה, דהא סובב ע"ד רבא דקאמר פסולה כנ"ל. וכ"ז הוא רק לרש"י בתור פרשן ע"ד רבא, איהו מוכרח לפרש כן את דבריו, אמנם הרמב"ם לפ"מ דס"ל בפ"א הי"ח מפסוה"מ דישנה לשחיטה מתוע"ס. לכן שינה כל צורת ההלכה וכתב ז"ל, התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל או התחיל ישראל וגמר העכו"ם פסולה, ומסיק ישנה לשחיטתו מתוע"ס, והוא כשיטתו דפסק הכי, ולכן אין נ"מ מי שחט ראשון. ובשניהם פסולה דהוא נבלה, וחמורה מטרפה, וע' בט"ז ונקוה"כ ס"ס כ"ז ודלא כהלח"מ דכייל בהבנת הרמב"ם ורש"י ז"ל טרפה ונבלה כחדא כנ"ל. ומה נעים לפ"ז מאי דהרמב"ם שם סמיך לדבריו וכתב דאף לפ"מ דס"ל ישנה לשחיטה מתוע"ס הוא רק אם העכו"ם התחיל לשחוט מיעוט סימנין שהיא גם הושט, אבל אם שחט העכו"ם דבר שאינו עושה אותו נבלה כגון ששחט חצי הגרגרת בלבד וגמר ישראל הרי זו כשרה ע"ש. והוא מברייתא דלקמן דקכ"א ע"ב וע"ש במ"מ

שם בעולת העוף נמי היכא דמליק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף למטה. ע' ת' אחיעזר חי"ד סי' ז'

שם לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים. ע' ב"ק דע"ב ע"א רש"י ד"ה אינה לשחיטה ובפ"י שם ובחוות דעת סי' ב' ס"י

שם כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, ע' מד"ר ותנחומא ר"פ חקת ובפסיקתא רבתי פי"ד

שם א"ל אביי לאו איתמר עלה ארבב"ח אר"י זו דברי ר"א בר"ש סתימתאה אבל חכ"א שנים שוחטים