אור הישר (חולין) סח

רש"י ד"ה ממסמס. ומשום ספק דרוסה לא בעי למיבדקיה כו' ע"כ, אין כן דעת הראב"ן בסי' רכ"ז וע' בס' התרומה ס"ה טרפות ובנוב"י חי"ד סי' ט"ו ובח"ס חי"ד סי' כ"ז

תוד"ה רבי. דמ"ד מחזיר קסבר מוליך ומביא במליקה פסול כו' ע' בס' התרומה ר"ה שחיטה ובברכי יוסף סי' ק"י סק"ג

תוד"ה ועל, אל"ף אחד בעוף כו', ע' בשבלי הלקט ה"ש סי' ז' ובפלתי ר"ס א'

ע"ב הואיל וצולהו כולו כאחד, ע' ברא"ש והג"א ובראב"ן סי' רי"ד ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ה ובס' התרומה ה' שחיטה וברדב"ז ח"א סי' ש"ג

שם רב אמר מחצה ע"מ כרוב כו' וקשה דבתו"כ ס"פ שמיני וס"פ קדושים תניא, והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה צ"ל בין פרה לחמור והלא מפורשים הם א"כ למה נאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה בין טהורה לך לטמאה לך בין שנשחט רובו של קנה ובין שנשחט חציו וכמה הוא בין רובו לחציו מלא שערה ע"כ, הרי בהדיא דחציו אינו בדין רובו לשחיטה, וא"ל רב תנא הוא ופליג, דא"כ מאי פריך בתר הכי מברייתא לישני דתנא הוא ופליג. ובע"כ משום דכמי רב כן ר"כ תרווייהו אמרי הכי א"ל רחמנא למשה, הרי דכ"א יאמר מאי דקבל מרבו, ולא באו בש"ס רק להורות ראיה מהברייתא על הקבלה, ולפ"ז הו"מ להביא מהתו"כ וצ"ע, וע' בתשובות הרשב"א סי' ע"ג ובס' האשכול ח"ג סי' ט' ועמש"כ בחידושי למעילה די"ז ע"ב

שם מדרבנן דילמא לא אתי למיעבד פלגא, ובירושלמי עירובין פ"א ה"א קאמר ולמה אמר פסולה מפני מראית העין. ופי' בק"ע שהרואה יאמר שלא שחט רובא וע"ש במפרשים

שם א"ר קטינא ת"ש חלקו לשנים והן שוין כו' אמאי טהורין זיל הכא איכא רובא זיל הכא איכא רובא כו' ע"כ. ולכאורה איכא למידק בהא דפליגי רב ור"כ דרב אמר הכי אמר רחמנא למשה לא תשייר רובא ור"כ אמר דהכי אמר רחמנא למשה שחוט רובא. מה שייך פלוגתא במציאות איך שנצטווה משה מסיני, ובע"כ הוא רק כחד מינייהו דלא שייך הכא אלו ואלו דברי א"ח הן. כדאמרינן בעירובין די"ג ע"ב גבי פלוגתא דב"ש וב"ה, דבאמת אי אגמריה רחמנא למשה שחוט רובא והוא לא שחט אלא מחצה, הרי שחיטתו נבלה מהלמ"מ, ולרב הרי היא שחיטה כשרה, דרחמנא קאמר רק דלא תשייר רובא, ובע"כ דהאי שחיטה ודאי פסולה לר"כ מאי דכשרה אליבא דרב. רק כל חד וחד פסק לפ"מ דקיבל מרבו, וע"פ קבלת רב מרבו יצא דבמאי דמשה קיבל מסיני רובו של אחד כמהו, מונח בזה גם חציו דהוא כרובו, ולר"כ רובא דוקא אבל מע"מ אינו כרוב, אמנם עכ"פ מאי שייך להקשות מהא דטומאה בתנור אם הקבלה היתה רק גבי שחיטה, ומזה ראיה דפלוגתתם היא בקבלה דמשה מסיני על כלליות דיני רובא אי מע"מ בכלל, וממילא כלולה בזה גם רובא דשחיטה, וניחא נמי מאי דהש"ס הביא בתר הכי ממע"מ דטריפה לדין שחיטה, דלפמש"כ לא אגמריה רחמנא בפרטיות דוקא גבי שחיטה. רק עם כלל ההלכה בכל הדברים כלולה גם שחיטה וממילא גם טריפות וטומאה בכלל, רק דלפ"ז יל"ד במסקנת הש"ס אלא דכו"ע מע"מ אינו כרוב וכי איתמר דרב ור"כ לענין פסח איתמר. והתם טעמא דרב מקרא וע"ש תוד"ה דכולי, דלפמש"כ דפלוגתתם היא בקבלה שטחית מסיני לכל התורה כולה, א"כ מה מקום לחלק ביניהם וצ"ע. וע' בת' חו"י סי' קצ"ב ובת' דבר אברהם סי' ב'

רש"י ד"ה ונבדקיה, ואח"כ יטלו הוושט כו'. ע' מהרי"ק שרש ל"ד ובתשב"ץ ח"ב סי' קמ"ו ובפר"ח סי' ל"ג סקי"ד

תוד"ה לפי, מודה הוא בכלי חרס כדאמר התם הואיל ואית בו גומות כו', ע' ר"ש כלים פ"ה מ"ז

בא"ד דהלכה דבידי אדם אפשר לצמצם כו', ע' פר"ח יו"ד סי' נ"ה סקי"ז

בא"ד ואפילו הן שוין רחמנא אמר שחוט רובא כו', ע' פמ"ג יו"ד בשפ"ד סי' כ"ג סקי"א ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תרמ"ח סקכ"ה ובת' הגרע"א ס"ס קס"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א ובעין יצחק ח"ב סי' ב'

דף כ"ט ע"א מי סברת בבהמה לא בעוף כו'. וקשה הלא אהא דההיא ברייתא גופה דשחט חצי גרגרת כו'. פריך לעיל דכ"ח ע"א מאי לאו בעוף כו' ומשני לא בבהמה ע"ש, וי"ל דברייתא זו איכא לאוקמי גם בעוף כדאוקמינן הכא, ורק לרב אדא בר אהבה דאוקים למתניתין דקתני אחד בעוף. דהאי אחד הוא וושט ולא קנה. איהו בע"כ אוקים לברייתא דשחט חצי גרגרת דאיירי בבהמה, ועמ"ש בחידושי לעיל שם וע' בס' המכריע חי"ד סי' ה'

שם ממה נפשך אי מע"מ כרוב כו', ע' אור שמח פ"א הי"ג מה' שחיטה

שם הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרה שחיטתו כשרה, ע' תשב"ץ ח"ב סי' קמ"ז

שם תנינא חדא זימנא רובו של אחד כמהו א"ר הושעיא חדא בחולין וחדא בקדשים כו', וא"ל חדא בקנה וחדא בוושט. דא"כ במאי פליגי ר"נ ורב אדא בר אהבה לעיל דכ"ח ע"א

שם אבל קדשים דלדם הוא צריך אימא לא תיסגי ליה ברובא עד דאיכא כוליה ע"כ. ואע"ג דבכל התורה כולה קיי"ל דרובו ככולו כדאמרינן בהוריות ד"ג ע"ב. והוא דאורייתא כמבואר בנזיר דמ"ב ע"א. מ"מ צריך להשמיענו הכא בפרטיות, דאינו שייך לדין התורה בלבד, אלא שהוא קשור ג"כ עם הטבע, ומשו"ה היה מקום לאמר דלא יספיק לו יציאת הדם לזריקה. במה שתצא בשחיטת רובו, אא"כ שחט כוליה. להכי אשמעינן דגם הכא אמרינן דרובו ככולו כמו בעלמא, וסגי לזריקה שחיטת דם רוביה

שם ואי אשמעינן קדשים משום דלדם הוא צריך אבל חולין דלדם לא צריך אימא בפלגא סגי ליה