אור הישר (חולין) סז

ילפותא דרב כהנא בריש סוגיין, ובע"כ דהך תנא דהכא ס"ל נמי כר"כ דשחיטה מן הצואר ילפינן מושחט את בן הבקר. אלא דמהתם לא נוכל למילף רק שחיטת בהמה, והאי תנא הוסיף עלה נמי שחיטת עוף, ולה"ק מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה, והוסיף עוד דקרא דזאת אתי למעוטי דלא נימא מה בהמה ברוב שנים אף עוף ברוב שנים. ור' אליעזר דפליג עליה דת"ק יליף בהמה מעוף דשחיטה מן הצואר, וזאת אתי למעוטי דלא נימא מה עוף בסימן א' אף בהמה כן, אולם כל הדרשות הן למילף דשחיטה מן הצואר ושיעור הסימנין בנשחטין, אך צורך השחיטה בהנשחטין שפיר מחלק בשאילתות בהעלותך סי' קכ"ד. דשחיטת עוף יליף מקרא דזאת כת"ק דבסוגיין. ושחיטת בהמה מהצאן והבקר ישחט להם ושחיטת חיה מדר"א הקפר לקמן דכ"ח ע"א דמה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ע"ש

רש"י ד"ה בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה אם תחבה לו חברו כו' ע"כ, וכ"כ רש"י בזבחים דס"ט ע"ב ובר"ש זבים פ"ה מ"ג, אמנם בה"ג ס"ה שחיטת חולין השמיט בסוגיין כל דחילוק דטומאה בבית הבליעה בין עוף לבהמה

רש"י ד"ה רקק גרביל"א שיש בה מים ויבשה ע"כ, ע' ברש"י שבת ד"ח ע"ב וד"ק ע"ב ד"ה רקק ובת' ריקאנטי סי' תקצ"ט

רש"י ד"ה א"ש לעוף מה"ת כו' ואפילו מתורה שבע"פ מהלמ"מ אין לו אלא מדברי סופרים כו'. עמש"כ בחידושי לקמן דכ"ח ע"א

בא"ד אבל נחירה או עיקור סימנין כשר בו ע"כ, וכ"כ התוס' לעיל ד"כ ע"א בד"ה לא אמרן, דגם למ"ד א"ש לעוף מה"ת עכ"פ נחירה בעי. וע' בעונג יו"ט סי' נ"ג

תוד"ה ופדר, אבל השתא מיתורא דכתיב ראש שני אשמעינן ד שחיטה מן הצואר ע"כ, ע' יומא דכ"ה ע"ב תוד"ה נותן ובגבורת ארי שם ובחידושי באר שבע לתמיד דל"א ע"ב

תוד"ה באיזו. תרתי שמע מינה ע"כ, פי' משום דאין היקש למחצה כדכתבו התוס' בזבחים דס"ט ע"ב. וע"ש ד"נ ע"ב תוד"ה מה נבילת

דף כ"ח ע"א לא בחיה דקא בעי ליה לדמא ללכא, ע' ט"ז יו"ד סי' קי"ז סק"ד

שם מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה כו'. ע' תשובות הרשב"א סי' ר"ס ובס' האשכול ח"ב סי' נ"ד ובח"ג סי' ט' ובט"ז וחידושי הגרשוני ליו"ד ס"ס כ"ז ובפלתי סי' ס"ב סק"ב ובחידושי הגרע"א שם סי' כ' ס"ג

שם ר"א הקפר ברבי אומר מה ת"ל אך כאשר יאכל את הצבי כו', ע' מה שהאריך בזה חתני הגאון מו"ה יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א בספרו דברי יצחק הנלוה לספרי אור הישר ע"מ בכורות

שם הרי זה בא ללמד ונמצא למד, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה דל"ג

שם ועוף אין לו שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים מאן תנא דפליג עליה דר"א הקפר רבי היא דתניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטווה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ע"כ, והנה הרמב"ם בפיה"מ כלים פי"ז מי"ב כ' שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני לפי שמאמר מדברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני או תיקון סופרים כמו התקנות והגזרות ושמור כל זה עכ"ל, ומסוגיין מבואר בהדיא דרבי דקאמר דמשה נצטווה מסיני על דיני השחיטה, פליג אדרבי אליעזר הקפר דקאמר דעוף אין לו שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים הרי דס"ל דהלמ"מ נקרא דברי תורה ולא דברי סופרים. ומה מאד האריכו בדברי הרמב"ם אלו בס' המצות שרש שני הרמב"ן והמגילת אסתר ולא הביאו מהך דהכא. וע' בפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג ולה' טרפות שם

ואפשר דלהלמ"מ דשחיטה יש מקום יותר לקרוא דברי תורה. משום דבתורה נאמרה וזבחת כאשר צויתיך. הרי דהתורה גופה הורה והראה על הצווי שנצטווה משה מפי הגבורה בסיני בהלכה זו. והא דרש"י קרא להלמ"מ דשחיטה תורה שבע"פ לעיל ד"כ רע"ב ודכ"ז ע"ב ד"ה אין שחיטה. לפי דלשון כאשר צויתיך אינו סובל רק להורות על כלליות המצוה, אבל בפרטיותה בודאי אינו מבואר לנו אלא מתורה שבעל פה, וע' יד המלך פט"ו הכ"ה ממ"א

שם כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה כו', ע' ספרי ראה י"ב כ"א כ"ב ובילקוט שם רמז תתפ"ד ובספר המצות עשה קמ"ו ובספר האשכול ר"ה שחיטה ובס' התרומה ר"ה שחיטה ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז ובט"ז יו"ד ר"ס א' ובפתיחה לה' שחיטה מהפמ"ג ובפלתי ר"ס א' ובחו"י סי' קצ"ב ובעונג יו"ט סי' נ"ג

שם ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. במד"ר אחרי פרשה כ"ב מבואר. דדין זה מרומז בפסוק שם דכתיב איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וגו' או אשר ישחט מחוץ למחנה. מה ת"ל שתי שחיטות ב' פעמים תני בשם ר' יודן שני דקדוקי שחיטה הן רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף

שם רב אדא בר אהבה אמר וושט ולא קנה. ע' עונג יו"ט חי"ד סי' נ"ח. שם שחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה כו', ע' בת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ב'

שם שחט חצי גרגרת כו' מאי לאו בעוף כו' לא בבהמה ע"כ, לפנינו בתוספתא רפ"ב מבואר בהדיא דברייתא זו איירי בעוף. וע"ל דכ"ט ע"א ומש"כ בחידושי שם, וע' בס' המכריע חי"ד סי' ה' ובש"ך סי' כ"ד סקי"ג

שם אתא כי ממסמס קועיה דמא כו' ע"ל דמ"ג ע"ב תוד"ה ההיא ובבאר יצחק חי"ד ס"ס ד'

רש"י ד"ה מה פסולי המוקדשין. ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסוה"מ אלא בבשר תאוה של חולין ע' רי"ט אלגזי לבכורות דל"ד ובפמ"א ח"ב סי' קנ"ד.