אור הישר (חולין) סה

רש"י ד"ה דילמא היכא דליתיה קמן ניזל בתר רובא כו', ע' עונג יו"ט סי' ע'

רש"י ד"ה ומראיהן. דרבנן תרתי בעי שיעורא וחזותא ע"כ, הוא מסקנת הש"ס במכות ד"ד ע"א וכ"כ בס' האשכול ח"א סי' נ"ה, וצע"ק בר"ש מקואות פ"ז מ"ה

תוד"ה דילמא, לאו אאין נקחין בכסף מעשר פריך דבדין הוא דאין ניקחין מספק כו' ע"כ. אולם בחידושי הרמב"ן והרשב"א כתבו דרש"י ז"ל נשמר מזה במש"כ היכא דליתיה קמן ניזיל בתר רובא ורובא מחמיצין הן. פי' ועפ"ז נימא דילמא אי שבקיה הוה מחמיץ כו' ע"ש. י

תוד"ה ופליגא, וא"ת אמאי פליג הא אתי שפיר כר"נ כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

ע"ב א"ר יהודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכ"א יש קנס במקום מכר דתניא וכ"ה בכתובות דכ"ט ע"א וד"מ ע"ב ודל"ו ע"ב וע"ש תוד"ה ואם, אולם בירושלמי שם פ"ג ה"ט קאמר הכי רבי חייה בשם ר' יוחנן דר"מ היא, ובעצם הברייתא ג"כ נשתנה גרסתם שם מגרסת הבבלי, ותוספתא שם ספ"ג הגרסא כמו הכא, וע' בספר הזכות לכתובות שם

במשנה יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין כו', ע' טו"א לר"ה דכ"ט ע"ב ובבאר יצחק חאה"ע סי' א'

שם היכי תוקע א"ד יהודא תוקע ומריע מתוך תקיעה ורב אסי אמר תוקע ומריע בנשימה אחת ע"כ, בתוספתא שלפנינו ספ"ק אהא דיו"ט שחל להיות ע"ש תוקעין ולא מבדילין. מסיק בהדיא כיצד תוקע תוקע פשוטה אחת ואין מריע

שם מיתיבי יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מריעין מאי לאו לא מריעין כלל לא רב יהודא מתרץ לטעמיה ורב אסי מתרץ לטעמיה כו', בתוספתא שלפנינו סוף סוכה ישנן נוסחאות דלא גרסי כלל ולא מריעין. רק תוקעין ולא מבדילין, ואפילו להני דגרסי עכ"פ מסיק שם בהדיא כיצד תוקע תקיעה אחת פשוטה ואינו מריע

שם מ"ט סדר הבדלות הוא מונה, ע' ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב ובתוס' פסחים דק"ד ע"א ד"ה בעי ובר"ן שם ובס' המנהיג ה' שבת סי' ע"ו ובראבי"ה סי' קצ"ט ובמעשה הגאונים ה' ר"ה סי' מ"ט ובשבלי הלקט סי' רי"ח ובביאור הגר"א ה' ר"ה סי' תקצ"ט ובסי' תר"א סק"ד ובת' חיים שאל סי' ע"ד אות יוד

רש"י ד"ה ולית הלכתא, דלא מזלזלינן ביו"ט לקרותו קדש הקל, ע' רוקח סי' שנ"ו ובשבלי הלקט סי' ק"ל ובתשב"ץ ח"א סי' קנ"ז. השוחט פרק שני חולין

דף כ"ז ע"א במשנה, השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו, ולכאורה יל"ד במשנתנו כדדייק לקמן ד"ע ע"א אמתניתין דהתם, עד השתא לא אשמעינן דרובו ככולו, פי' הלא בכה"ת כולה קיי"ל רובו ככולו כדאמרינן בהוריות ד"ג ע"ב, ובנזיר דמ"ב ע"א קאמר דהוא דאורייתא, ועמש"כ בחידושי לעיל די"ט ע"א

וי"ל דלקמן שם איירי בדבר הנוגע לדין התורה, ובזה שפיר פריך עד השתא לא אשמעינן דרובו ככולו, משא"כ הכא אפשר דמצד הטבע לא נפקע חיותא רק בשחיטת כל הסימן, ולפ"ז שפיר קמ"ל דרובו של אחד כמוהו

עוי"ל דכל עצם דין שחיטה אחד בעוף ושנים בבהמה הוא מהלמ"מ, ומרומז בקרא דוזבחת כאשר צויתיך כדאמרינן לקמן דכ"ח ע"א, וכיון דכל הציווי היה בע"פ למשה מסיני. ולא ככל דיני התורה המפורשין בקרא, להכי שנה קודם עצם הדין דשחיטת אחד בעוף ושנים בבהמה, והוסיף נמי דרובו של אחד כמוהו ידעינן ג"כ מן הקבלה מסיני. וגם זה כלול בקרא דוזבחת כאשר צויתיך. אבל אינו שייך לכל דיני רוב דבכה"ת דאל"ה במאי פליגי רב ור"כ בדכ"ח ע"ב אי מחצה ע"מ כרוב: הלא רוב ילפינן מסנהדרין והתם בעינן רוב גמור כדאמרינן בסנהדרין ד"ג ע"ב מה ת"ל לנטות אחרי רבים להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה ומש"ה פירשו במחלקותם לקמן שם, דפלוגתתם היא אי א"ל רחמנא למשה לא תשייר רובא או שחוט רובא משום דכל הענין סובב הולך על הלמ"מ דשחיטה

שם ר' יהודא אומר עד שישחוט את הוורידין, בתוספתא הגרסא עד שישחוט את הוושט ושני הוורידין וכ"ה בס' האשכול ח"ג ר"ס יוד ובהא דתני בתוספתא בדר' יהודא לשון פוסל. כ' ברוקח סי' ש"פ דלאו דוקא פוסל אלא אוסר

שם השוחט דיעבד אין לכתחלה לא, כה"ג לעיל דט"ו ע"ב וע"ל ד"ג ע"א תוד"ה המניח השני

שם ואי בעית אימא ארובו של אחד כמוהו. והנה הרי"ף והרא"ש הבינו דכל הסימן הוה מצוה בעוף לכתחלה, והא דתנן ורובו של אחד כמוהו קאי אהכשרא דדיעבד, וע"ל דכ"א ע"ב תוד"ה ואינו, ובמאי דהסביר בזה בס' האשכול ח"ג ס"ס ט'

שם א"ר כהנא מניין לשחיטה שהיא מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר ממקום ששח חטהו, בילקוט ויקרא רמז ת"מ הביא דרשה זו בשם רב הונא, וגריס נמי ממקום ששח שחטיהו, וכן גריס לקמן בדתנא דבי ר' ישמעאל ממקום ששח שחטיהו ע"ש, ועפ"ז אין מקום למאי דקאמר בש"ס ממאי דהאי חטהו