אור הישר (חולין) סד

הגעלה אין נ"מ, דכל הני תלתא צריכים הגעלה, כמבואר באו"ח סי' תנ"א ס"ח

רש"י ד"ה יין. אם נפלו לתוכן קודם שהומשכו בו מ' סאה כו'. ע' ראב"ן סי' כ"ח

רש"י ד"ה כשחייבין, חלקו ולבסוף נשתתפו חייבין בקולבון כו' ע"כ, האי חלקו ונשתתפו קאי על המעות והבהמות ביחד, אבל אם חלקו הממון לחוד ולא הבהמות. אז חייבין בשניהם, כדביאר ר' ירמיה בבכורות דנ"ו ע"ב. ואם חלוקת שאר הנכסים מעכב. או אם היו הבהמות רוב הנכסים, ע' בירושלמי שקלים פ"א ה"ד, וע' בתשובות מהר"ח אור זרוע סי' קכ"א

תוד"ה מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה מדאורייתא קא בעי לאתויי כו' ע"כ, וכ"פ רגמ"ה בסוגיין וכ"מ בתוס' ב"ק דנ"ד ע"א ד"ה קרב ובר"ש רפ"ב דכלים. ועפ"ז צ"ל דמאי דמסקינן בתר הכי בסוגיין. א"כ מה ת"ל עזים פרט לעופות, היינו נמי דלא מקבלי טומאה מדאורייתא, ובאמת אין מקבלין טומאה כלל, ומאי דמסיק הרמב"ם בפ"א ה"ב מה' כלים וקרוב בעיני שטומאתן מדברי סופרים. קאי על הכלים העשויין מכנף העזניה וביצת הנעמית המצופה. כדמפרש בפיה"מ כלים פי"ז מי"ד וע"ש במפרשי המשנה

תוד"ה שאר, וי"ל דלא ידעינן אלא דומיא דבגד ועור ע"כ, ע' בספרא שמיני ובספרי מטות בקראי דבגד ועוד

תוד"ה זה, גדולים מפני שמרים ביותר וקטנים מפני שלא נגמרו כו', וכ"כ התוס' בעירובין דכ"ח ע"ב והמחבר ביו"ד סי' של"א סע"ד וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' ר"ב סקי"ב

תוד"ה התמד, פי' בקונטרס מים הנתנים בחרצנים ונראה דמיירי במים הנתנים בשמרים כו' ע"כ, וכ"פ הרשב"ם בב"ב דצ"ז ע"א והרמב"ם בפיה"מ למקוואות פ"ז ה"ב ע"ש. אמנם בש"ס פסחים דמ"ב ע"ב מחלק בזה בין תמד דווקא לדפורצני, וע"ש רש"י ד"ה ואי ובתוד"ה הא ובעירובין דכ"ז ע"ב רש"י ד"ה תמד ובפיה"מ להרמב"ם מע"ש פ"א מ"ג ובחידושי הרמב"ן והרשב"א בסוגיין

תוד"ה המתמד, וא"ת ולוקמיה ברמו תלתא ואתו ארבעה כו'. ע' ברמ"א יו"ד סי' קכ"ג ס"ח ובביאור הגר"א שם סקכ"א

דף כ"ו ע"א בשהחמיץ מחלוקת ומתניתין ר' יהודא היא וכן א"ר יוסי ב"ר חנינא בשהחמיץ מחלוקת כו' ופליגא דר"א דא"ר אלעזר כו' קסבר בלא החמיץ מחלוקת ע"כ, והנה בביאור הסוגיא האריכו המפרשים הראשונים והאחרונים וע' בר"ש מקואות פ"ז מ"ב, אמנם יש להעיר לע"ד דאהא דתנן ר"פ בכל מערבין הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח, וקאמר שם דכ"ז ע"א ר' אלעזר ור' יוסי ב"ר חנינא חד מתני אעירוב וחד מתני אמעשר חד מתני אעירוב ל"ש אלא מים בפ"ע ומלח בפ"ע דאין מערבין אבל במים ומלח מערבין וחד מתני אמעשר ל"ש אלא מים בפ"ע ומלח בפ"ע דאין נקחין אבל מים ומלח נקחין בכסף מעשר כו' ע"ש, ולפי המבואר בסוגיין תסתיים דר' יוסי ב"ר חנינא מתני אעירוב, דאי אמרת דר"י ב"ח מתני דמים ומלח המעורבין נקחין בכסף מעשר, משום דביחד מזון הן לטבל בהן פתו כדפירש"י התם, א"כ למאי הוצרך ריב"ח לאוקים מתניתין בשהחמיץ, ובאופן דאתי רק אליבא דר' יהודא הלא איהו לטעמיה הוה מצי לאוקמיה כדברי הכל. והא דקתני משהחמיץ ניקח בכסף מעשר. כיון דאפילו מי מלח ניקח בכסף מעשר, ולא גרע התמד שהחמיץ ממי מלח המעורבין, וכדאוקמינן בירושלמי מעשרות פ"ה ה"ג ובמעשר שני פ"א ה"ב, ומכש"כ לפי מה דבירושלמי עירובין פ"ג ה"א קאמר ר' אלעזר בהדיא עשאן מי מלח נלקחין בכסף מעשר, וממילא ריב"ח מתני אעירוב, אמנם אאוקימתא זו בשהחמיץ מחלוקת קאמר בירושלמי מעשרות ומע"ש שם, דר' אבהו אמר כן זימנין בשם ר' אלעזר וזימנין בשם ר' יוסי ב"ר חנינא. א"כ ליכא תסתיים דכמו דמספקינן בעירובין כמ"כ מספקינן באוקימתא דהכא וצ"ע כעת

שם רבא אמר הא מני ר' יוחנן בן נורי היא כו' לאו א"ר יוחנן בתר חזותא אזלינן ה"ג זיל בתר חזותא. ולכאורה יל"ד לפ"ז מאי פריך רבא בב"ק דק"א ע"ב. מדתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא. אהא דתנן רביעית דם שנבלעה בבית כו'. דמהתם מוכח דחזותא לאו מילתא היא, לימא רבא לנפשיה דמתניתין דערלה ר"י בן נורי היא דאזיל בתר חזותא כדאמר הכא, וי"ל דבע"כ לא פליגי רבנן עליה דריב"נ לאמר דחזותא לאו מילתא היא בכל הדברים. דאטו יבטלו כל המראות והצבעים היפים שבעולם לאמר דלאו מילתא היא. ובע"כ דמראה הצבע המביא הנאה אל האדם בזה כו"ע ס"ל דמילתא היא. וזהו מאי דמשני רבא גופיה בב"ק דק"א ע"א הנאה הנראה לעינים אסרה תורה ויליף שם מקראי וזהו מאי דהקשו שם בתוד"ה רבא, משום דכתיבי קראי ע"ש, אבל בעצם הדבר כמו בבגד שצבעו בקליפי ערלה מטי ליה הנאה במראה הצבע כן אדמומית הדם אפשר דפעל על הכסות ליפות את המראה וניחא ליה בזה. ואפ"ה אמרינן דחזותא לאו מילתא היא, זהו קושית רבא שם. משא"כ בחזותא דמי מקוה לית ביה ניחותא לבעליו, אדרבה לגריעותא תחשב ליה מראה זרה בתוך המים. דהא תנן בפ"א דידים נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום ונשתנו מראיהן פסולין. ומש"ה הקשו התוס' מהתם לקמן דק"ז ע"א אהא דקפדיתו אחזותא ע"ש ובכ"ז ס"ל לר"י בן נורי גבי חזותא דמקוה. לפסול או להכשיר מטעם המראה אע"ג דהוא נגד רצונו, וה"נ גבי מתמד דרצונו הוא שהתמד יהיה טעמיה וחזותיה חמרא. ואם הוא מים בטעמו ומראהו הרי הוא היפוך רצונו, ואם נימא דבכ"ז קובע חזותיה לדין נקח בכסף מעשר, בע"כ ר' יוחנן בן נורי היא כנלע"ד

שם שנפל לתוכן קורטוב יין כו'. ע' בבעלי הנפש להראב"ד שער המים ובת' מהר"ם בר' ברוך סי' קצ"ג.