אור הישר (חולין) סג

חוקת בקרא דוכל כלי פתוח, וע' ר"ש כלים פ"ח מ"ג ופ"ט מ"ח

שם הוי אומר זה כלי חרס וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא כו' ע"כ, אילה"ק אחרי דמסקינן דהאי קרא איירי רק בכלי חרס. א"כ אמאי כתב וכל כלי, די"ל דהאי וכל כלי אתא למעוטי אהלים, דבדידהו שייך כסוי ולא צמיד פתיל להכי אינם ניצולים בכך כמבואר בספרי, אבל זה אין לאמר דהאי וכל מרבה כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה, דאלו נלמדין בספרי שם מדין ק"ו שנצולין בצמיד פתיל, וע"ש בהתוה"מ סי' נ"ד

שם הא יש צמיד פתיל עליו טהור. ע' בס' יראים סי' שכ"ה

שם ד' תוכו כתיבי כו', וקשה הא תנן בכלים פ"ב מ"ג זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים ובתו"כ שמיני פרשה ז' יליף לה מדכתיב אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה ולכסא ולספסל ולשלחן כו' של חרס, וע' בכורות דל"ח ע"א וברמב"ם רפי"ח מה' כלים. עכ"פ הא איצטריך חד תוכו למעט כלי שאין לו תוך דאין לו גב לטמא גבי כלי חרס וצע"ק

שם תוכו ולא תוך תוכו כו', ע' זבחים ד"ג ע"א וע"ב ובתוד"ה ורמינהו וד"ה שכן ובר"ש כלים רפ"ג ובהשמטות לטו"א חגיגה דכ"ג

שם גולמי כלי עץ טמאין כו', הכא סתם כמו בכלים רפ"ב ורפט"ו, אמנם כיוצא מן הכלל הוא אשכרוע ולר' יהודא אף גרופית של זית טהורה עד שתשלק כדתנן התם ספי"ב

שם גולמי כלי מתכות טהורין כו', הכא סתם כחכמים, אולם רבן גמליאל מטמא כדתנן בכלים פי"ב מ"ו, וע' ספרי מטות בפסוק אך את הזהב, ובת' פמ"א ח"ג סי' מ"ב

שם ואלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר, וכ"ה גרסת רש"י הכא ובפי' הרא"ש לכלים רפט"ז, אולם הר"ש גריס שם בסוגיין לגרר בדלית

שם לא צריכא דחק קפיזא בקבא ע"כ, ואע"ג דבשבת כה"ג חייב כדתנן ר"פ הבונה. וכ"מ שנאמר בהלכות שבת חייב ה"ז חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה ואם היה שוגג חייב חטאת כמש"כ הרמב"ם ר"ה שבת, ומ"ש דהכא טהור בכה"ג הרי דלאו גמר מלאכה הוא. די"ל דגבי שבת הוה החיוב משום המציאות דיש מתקיימת כיוצא בו ואין מוסיף עליה כדפירש"י במשנה שם, משא"כ גבי טומאה דיהיב לן תנא כללא בל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן כדתנן בכלים פכ"ו מ"ז, והכא דבדעתו עוד להשלימו נחשבת למחוסר חטיטה וטהור. וע' רש"י בסוגיין ד"ה דחק קפיזא ובמל"מ פ"ה ה"א מה' כלים

תוד"ה איזהו, אבל אי לא כתיב פתוח ע"כ הוה מוקמינן ליה בכל הכלים ולא הוה ידעינן מאי למידרש מהוא עכ"ל, ויל"ד הרי תשובת רבא לרב אדא בר אהבה, היא רק דעת ר' יונתן בספרי חוקת, אבל שאר תנאי ילפי התם לדרשא זו באופנים אחרים. ומ"מ דרשי לקרא דטמא הוא, לשאר טומאות, ושגם באהל שרץ מציל צמיד פתיל ע"ש. ולפ"ז היה מקום למידרש האי טמא הוא גם לר' יונתן. וצ"ע כעת

תוד"ה ומה, וי"ל דלאו מכח כלי עביד ק"ו אלא מכח גב ואויר כו', ע' גינת וורדים להפמ"ג כלל כ"ט

תוד"ה להטיח, ותירץ דשיפה דהתם היינו להסיר את הקסמים הגדולים כו' ע"כ, וכן תירצו הר"ש והרא"ש בכלים פט"ז מ"א

ע"ב לשוף לשבץ לגרר לכרכר כו', ונרשם עה"ג דגרסת הערוך ולכרכב ע"כ, לפנינו הגרסא בערוך ולכרכם, וכן הביא בשמו הר"ש בכלים פט"ו מ"ב ע"ש, וכ"ה גרסת רגמ"ה רק בתוספתא דכלים ב"מ פ"ב הגרסא ולכרכב, וכן העתיק הרמב"ם בפיה"מ ספי"ב דכלים. ואחרי כל הנ"ל גרסת לכרכר הוא רק מפירש"י דהכא

שם מחוסר כן כו'. בתוספתא דכלים ב"מ פ"ב הגרסא מחוסרין כן כו'. מחוסרין כסוי, וכ"ה גרסת הר"ש בכלים רפי"ד

שם וכל מעשי עזים להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים כו'. והא דתניא בתוספתא כלים במ' פ"ו שופר טהור הוא משום שאינו עשוי לקבלה, והיינו מאי ומסיק שם [ע"פ גרסת הגר"א] חתכו לקבל טמא ע"ש, והכא איירי שמן הקרנים עשה כלי קבול, וכ"מ ברמב"ם פ"ה ה"ח מה' כלים וע' במרדכי פ' כל שעה רמז תקפ"ב

שם א"כ מה ת"ל עזים פרט לעופות, וה"ה דגים כמש"כ הר"ש בכלים פי"ז מי"ד, וע"ש רפ"י ובתוספתא ב"מ שם פ"ז ובתו"כ שמיני סוף פרשה ט'

שם ת"ר שקדים המרים קטנים חייבין גדולים פטורין כו'. ע' בשבלי הלקט סי' ק"ס

שם ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור, בשערי תשובות למהר"מ ב"ר ברוך שער ג' סי' תקפ"ו גריס ר' שמעון ב"ר יוסי אומר זה וזה לפטור

במשנה התמד עד שלא החמיץ כו' ופוסל את המקוה, ע' ירושלמי תרומות ספ"י

שם משהחמיץ ניקח בכסף מעשר כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' פ"ג

שם האחין השותפין כו', ע' ראב"ד ומגדל עוז וכ"מ פ"ג ה"ד מה' שקלים ובמה"פ לירושלמי שקלים פ"א ה"ד ובקידושין פ"א ה"ו ובדמאי פ"ו ה"ו

שם המתמד ונתן מים במדה כו' פטור ור"י מחייב. ע' ירושלמי דמאי פ"א ה"א ובביאור הגר"א לאו"ח סי' ער"ב סקי"א

רש"י ד"ה כלי עצם לר"נ הוי כלי מתכות ולר' יוחנן הוי ככלי עץ ע"כ, זהו רק לטומאה. אבל לענין