אור הישר (חולין) סא

אמנם בסוגיין חזינן דקרא ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, דמשם למדנו ללוים שהשנים פוסלין בהן לא קאי על הלוים דמשכן שילה. ולפ"ז יל"ד קצת בירושלמי ברכות פ"ד ה"א ובבכורים פ"ב ה"א ובתענית פ"ד ה"א וכ"ה במדרש שמואל פרשה ב' ופרשה ג'. בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שריבתה בתפלה קצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ופריך שם והויין ליה חמשין ותרתין א"ר יוסי בר רבי בון שתים שגמלתו ע"ש ולפי סוגיא דידן הרי לא קאי האי קרא דמבן חמשים שנה וגו' על לוים דמשכן שילה ובחנה כתיב ותביאהו בית ה' שילו, וע' ברש"י נזיר ד"ה ע"א ובתוס' תענית ד"ה ע"ב. וצ"ל דגם אגדות חלוקות הן דשם גופה בירושלמי מסיק בשם ר"מ והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' מכאן שכל המרבה בתפלה נענה ע"ש. וע' ברמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שלישי ובזהר הרקיע ל"ת קט"ו

שם כ"ה ללמוד ושלשים לעבודה כו'. ע' מד"ר נשא פ' ו' ובספרי בהעלותך ובילקוט דניאל רמז אלף נ"ט

שם ת"ר כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה כו', ואילה"ק אמאי לא הביא כאן דרבי פליג וס"ל עד שיהא בן כ' כדתניא לקמן ע"ב, די"ל דברייתא דהכא ס"ל כת"ק דרבי ולא בא אלא לאשמעינן דמומין פוסלין בו. ובלוי הוא מבן ל' עד בן נ' ושנים פוסלין בו. ובד"א באה"מ שבמדבר כו', וע' ספרי בהעלותך ובילקוט דברי הימים רמז אלף פ"ג, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך ולקמן ע"ב

שם בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה ושנים פוסלין בו בד"א באה"מ שבמדבר אבל בשילה ובית עולמים אין נפסלין אלא בקול ע"כ, הנה מכאן מוכח דבאהל מועד שבמדבר נפסל לוי לשורר לאחר חמשים שנה אפילו היה עוד קולו ערב, וקשה דבערכין די"א יליף דעיקר שירה מן התורה, מדכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול על עסקי קול, ופירש"י שהיה מצווהו לשורר לפי שמשה לוי היה ע"ש. הרי חזינן במקום דילפינן עיקר שירה מה"ת. דנצטווה משה מפי הגבורה לשורר באהל מועד שבמדבר, אע"ג דבשעת יציאת מצרים היה ג"כ בן שמונים שנה הרי דלא נפסל בשנים. ואפ"ל דמהאי קרא גופה הויא ההוכחה דלכאורה כיון דמשה לוי היה. בודאי היה משורר אפילו לא היה מצווה מפי הגבורה. ומדהוצרך להצטוות משמע דבלא"ה היה נמנע מלשורר להיותו יותר מבן חמשים שנה

שם אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול, והנה ברמב"ם פ"ג ה"ח מכלי המקדש מסיק וז"ל. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים ע"ש ואלה"ק אמאי קאמר יראה לי הלא כן מבואר בספרי בהעלותך. דהכי תניא התם ומבן חמשים שנה ישוב שומע אני מכל עבודה במשמע ת"ל ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון ע"ש די"ל לפ"מ דאוקמינן לעיל דהאי קרא קאי בזמן שהעבודה בכתף. והכא דאיירי בשילה ובית עולמים לכן אמר ויראה לי. וע' בס' יראים סי' שמ"ו ובש"ק לירושלמי סוטה פ"ח ה"ג

שם אין נפסלין אלא בקול א"ר יוסי מאי קרא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד ע"כ, אע"ג דבערכין די"א ע"ב למד מהאי קרא עיקר שירה מן התורה. מ"מ יליף נמי הך דהכא מהאי קרא גופיה, דלמ"ד עיקר שירה בכלי למד ממאי דהכא כתיב למחצצרים, והתם כתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם. אלמא עיקר שירה מה"ת בכלי, כדכתבו שם בתוד"ה מהכא, וממאי דכתיב נמי ולמשוררים, יליף דבן לוי נפסל בקול, ולפ"ז י"ל דר' יוסי דהכא. ורב אשי דערכין. ורבי אסא במד"ר נשא פרשה לא פליגי אהדדי ע"ש וע' בחידושי הרשב"א לסוכה דנ"א ע"ב

רש"י ד"ה וכל היכא, ואיכא לרבויי מילתא אחריתא בק"ו כו'. ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

רש"י ד"ה קידש השם דמאחר שפירש זה לחטאת וזה לעולה אם שינה פסול כו' ע"כ, וגבול הזמן של כל קן לפרש לקרבנו שלא יוכל לשנות עוד, פירש"י ביומא דמ"א ע"א ובכריתות דכ"ח ע"א דהוא כשקנאן, היינו אם לקח זה לשם עולה וזה לשם חטאת אין הכהן יכול לשנותה בשעת עשיית הקרבן, והראב"ד בפירושו על התו"כ ויקרא חובה פרק י"ח פירש בלקיחת בעלים בשעה שמקדיש אותם ע"ש

תוד"ה אמר, אור"ת דמשמע בפ"ב דזבחים דחוקה לא הוי עיכוב ממשמעו אלא מגז"ש כו', וכ"כ התוס' בזבחים די"ח ובמנחות די"ט. וע' בברכי יוסף חי"ד סי' א' סקי"א

תוד"ה טעמא. דבפ' טרף בקלפי דריש ר' ינאי מאשר עלה אשר עלה תרי זימני כו' ע"כ, ע' בחידושי מהרי"ט לקידושין די"ד ע"א ובמקנה שם

תוד"ה יכול. ותימה דבפ' ידיעות דט"ז משמע דלא גמרינן מהדדי כו', ע' בפי' הראב"ד לברייתא דר' ישמעאל ובר"ש משאנ"ץ על התו"כ פ' צו פרק ח' ובחידושי הרשב"א לשבועות שם ובחידושי באר שבע לתמיד ד"ב ע"א

ע"ב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך סי' ש"ג

שם עד שיזקין עד כמה א"ר אלעא אר"ח עד שיכתת, ע' טו"א לר"ה ד"י ע"א ובקו"א שם ובת' חיים שאל ח"ב סי' ז'

שם בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור כו'. ע' ר"ש מקואות פ"ח מ"ד, ובתוי"ט שם מה שהרגיש בשינוי לשון הרמב"ם בה' אבות הטומאות ממש"כ בפיה"מ שם. ומש"כ בחידושי לתמיד דכ"ו ע"א

שם נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ע"כ, הכא משמע דתרי מילי נינהו