אור הישר (חולין) ס

יפלגו ע"ד הנסכים של הפלגס, והפלגס גופיה יהיה אסור להקריב לכתחלה, אלא ודאי דעל הפלגס ל"צ קרא לרבות. דאיהו ודאי מותר קודם הזמן ולאחר הזמן, וממילא דלא נאסר באמצע, וכל פלוגתתם הוא ע"ד נסכיו, ובזה ס"ל לר' יוחנן דנסכיו מה"ת הוא כאיל, ולבר פדא הוא ספק לכן מייתי ומתני כנ"ל

שם וא"ר יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס, ולכאורה לפמש"כ הרשב"א בחידושיו לקידושין ד"ט ע"ב, דר' יוחנן ס"ל כר' יאשיה דצריך קרא לחלק, א"כ הא מבע"ל האי או לחלק ואיך מרבה הכא פלגס, וצ"ל דהרשב"א יפרש כדפירש"י במנחות דצ"א ע"ב, דאו לאיל מיותר לגמרי להך דרשה, ולא כפי' רגמ"ה שם ופירש"י הכא דרק או דלאיל מרבה פלגס, וע' תוי"ט פרה פ"א מ"ג ובמש"כ בלב אריה בסוגיין ומש"כ בחידושי למנחות שם

שם כי תיבעי לך אליבא דבר פדא כו'. ע' בהשמטות לטו"א ר"ה ד"י ע"א ובת' חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות יו"ד ושם ס"ס נו"ן

רש"י ד"ה למעוטי, רובע ליכא למימר בעופות דאין לך עוף רובע ע"כ, וכ"כ רש"י בזבחים דפ"ה ע"ב, ועפ"ז מדויק מה שפירש"י במשנה לקמן דפ"ה ע"א גבי חיה ועוף הנסקלין, כגון שנרבעו ע"ש. דנקט כן משום עוף, ועמש"כ בחידושי שב

רש"י ד"ה בבהמה כתיב תמים זכר אבל עוף לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר ע"כ, הב"ח הביא דברי רש"י בקידושין דכ"ד ע"ב כסתירה, וע' מה שהאריך בזה. ברי"ט אלגזי לבכורות ס"פ ששי

בא"ד מומין גדולים כגון מחוסר אבר משום הקריבהו נא לפחתך. ע' זבחים דפ"ה ע"ב רש"י ד"ה הואיל ומש"כ בחידושי שם ולתמורה ד"ז ע"א

רש"י ד"ה פלגס, ואיל משעברו י"ג חדשים כו'. עמש"כ בחידושי לכריתות ד"י ע"ב

תוד"ה כי משחתם, כאן משמע דלכו"ע אית להו הך דרשה דמשחתם כו', עמש"כ בחידושי לבכורות דנ"ז ע"א ולתמורה דכ"ו ע"ב

תוד"ה תמות, וי"ל משום דאמרינן בפ' ארבע מיתות דכל מצוה שנאמרה לב"נ כו', ע' קידושין. דכ"ד ע"ב תוד"ה ת"ל

ע"ב דאמר מייתי ומתני כו'. התוס' העירו מהא דריבה שמנה או חסר שמנה וע' בהגהות הרש"ש. וכבר הקדים בזה הרמב"ן בחידושיו בסוגיין ע"ש

שם בעי ר"ז האומר הרי עלי לחמי תודה מן החמץ, או מן המצה והביא שיאור מהו, ע' קצוה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' סי' ט'

שם אי שיאור דר"מ לר"י מצה מעלייתא היא כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' קכ"ד

שם ואי דר"מ לר"מ מדלקי עליה חמץ הוא. ע' עונג יו"ט חא"ח סי' מ"ב

שם אלא דר' יהודא לר' יהודא ספיקא הויא ונפיק ממ"נ כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' קל"ז ובעונג יו"ט סי' ל"ח וסי' פ"ז

רש"י ד"ה אלא דר' יהודא והויא התראת ספק ע"כ, ע' בהגהות הרש"ש וביבמות ד"פ ע"א תוד"ה נעשה

תוד"ה ואי דר"מ. ונראה דיש שום יתור בתודה ובמנחות דחמץ נוקשה חשיב חמץ גבייהו כו' ע' בחידושי הרמב"ן בסוגיין ובמנחות דנ"ג ע"א תוד"ה אלא ובפסחים דמ"ג ע"א תוד"ה מאן

תוד"ה ותהא, אבל נקט פרה ועגלה ששניהם ענין אחד כו' ע"כ, ויל"ד לפ"ז אמאי לא נקט נמי דפרה אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלין בה ושעשה עמה מלאכה פסולה משא"כ בעגלה, ובעגלה שנים פוסלת בה משא"כ בפרה. כדקתני בתוספתא פרה פ"ב

בא"ד כיון דאיכא למיעבד ק"ו הכי ואיכא למיעבד ק"ו איפכא כו' ע"כ, כה"ג לקמן דק"ל ע"א וע' מנחות דנ"ט ע"א תוד"ה ונתת ושם דס"ב ע"ב תוד"ה ויהיו, ובמל"מ פ"ו ה"א מחמץ ומצה ובגינת וורדים כלל כ"ט וכלל ל'

בא"ד או יבמה בגט מק"ו הוי כמו מה מצינו כו', ע' בש"ק לירושלמי שבועות פ"ד ה"ב

בא"ד א"כ נימא כל חד וחד תיקום בדוכתיה וי"ל כו', ע' נוב"י קמא חא"ח סי' כ"ו

דף כ"ד ע"א הערופה זאת בעריפה ואין אחרת בעריפה ע"ל די"א ע"א תוד"ה הערופה ובמש"כ בחידושי שם

שם למדנו ללוים שהשנים פוסלים בהם יכול מומין פוסלין בהם ודין הוא כו' יכול יהו הכהנים פסולין בשנים והלא דין הוא כו'. וקשה הרי בלוים כתיב ומבן חמשים שנה ישוב ובכהנים כתיב בפ' אמור דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב וגו' וגם בתקיעת החצוצרות לכהנים כתיב בפ' בהעלותך ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. ותניא בספרי שם כהנים תמימין ולא בעלי מומין ור"ע למד כן מגז"ש וכ"ה בירושלמי יומא פ"א ה"א ובהוריות פ"ג ה"ב ובמגילה פ"א ה"י וע' תוספתא סוטה פ"ז, וכיון דפסלות הכהנים במומין ולוים בשנים מבואר בקרא. מה מקום מצאו להסתפק דכהנים יהיו נפסלין בשנים ולוים במומין, והוכרחו להכרעה מן הכתובים דדוקא הוא כדכתבינן, ובע"כ דחכמי הש"ס הבינו גם בדעת תורה, דהזקנה מצד עצמה היא מום גדול כללי, ומשו"ה היה מקום לאמר דבא זה ולימד על זה למילף חד מן חבריה, לולא שהיה להם הכרעה מן הכתוב גופיה דבכל חד דוקא הוא כנ"ל

שם יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף, הא דחשיב שילה ובית עולמים, משום דבשניהם נאסרו הבמות אבל בגלגל נוב וגבעון הותרו הבמות כדתנן בזבחים דקי"ב ע"ב. ושילה היתה מנוחה כדמסיק במשנה שם והטעם דשם היה להם קביעות לשס"ט שנה כדאמרינן שם דקי"ט ע"א.