אור הישר (חולין) נט

לחדא עבודה ומחטאת בהמה ילפינן כולהו אינך או איפכא. וכן מבואר בירושלמי מגילה פ"ב ה"ו לסמיכה לשחיטה לתנופה להגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה לקבלה להזייה דכתיב ביום צוותו את בני ישראל ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן לע"ד מדוע בבבלי מגילה חלק בין העבודות דסמיכה ושחיטה יליף מביום זבחכם. תנופה מביום הניפכם, והגשה מהיקש לתנופה, ומביום צוותו יליף מליקה קמיצה הקטרה והזייה וע"ש תוד"ה לקמיצה, וכן יל"ד ע"ד התוספתא זבחים פ"ו דקחשיב רק שחיטה וקבלה ביום, ושייר לכל יתר העבודות וצ"ע כעת, וע' זבחים דס"ה ע"א תוד"ה בן עוף ובתשובות הרשב"א סי' רע"ו

רש"י ד"ה מאי קאמר, ומנא ליה הא בחטאת ע"כ אולם הרז"ה בפירושו ריש קנים הקשה ע"ד רש"י אלו, ומפרש דקושית הש"ס קאי על עולת העוף ע"ש

רש"י ד"ה ואי משום. דאיכא למידרש היקישא דמלילה והקטרה לענין ראש המזבח כו', ע' זבחים דס"ה ע"א תוד"ה אף ובריש קנים תוד"ה חטאת העוף ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה משלו, ואפילו לר' יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא כו'. ע' בת' פני יהושע ח"א חא"ח סי' ב'

רש"י ד"ה בתורין לשון משנה ובד"ה ה"ג במתניתין ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

רש"י ד"ה שיכול, והלא דין הוא אי לאו דכתיב תורים הוה ילפינן מדינא דקטנים כשרים עכ"ל, וצ"ל. בכוונת רש"י דאי לאו דכתיב תורים אלא פעם אחת אז הוה ילפינן מדינא דקטנים כשרים, כמש"כ הר"ש משאנץ בתו"כ ויקרא נדבה פרק ח'. אבל אי לאו דכתיב תורים כלל הרי לא היינו יודעים דכשרים למזבח כמש"כ התוס' בד"ה שיכול ומה. אמנם במאי דמסיק רש"י הוה ילפינן מדינא דקטנים כשרים. משמע דכוונתו לכתחלה, וכ"ה כוונתו בכל הסוגיא עד דפריך בש"ס מאי תלמודא. משם ולהלן התחיל רש"י לפרש דקאי לעכב, אולם הראב"ד בתו"כ שם מפרש כל הסוגיא דקאי על הכשרות לעיכובא בדיעבד

תוד"ה שיכול והלא, בשום דוכתא ל"ג תרווייהו. ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

ע"ב ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים כו'. ע' ילקוט ויקרא רמז תמ"ו

שם מאימתי התורים כשרים משיזהיבו מאימתי בני יונה פסולין משיצהיבו כו', ע' ביו"ד סי' ה' ס"ב ובש"ך סק"ח

רש"י ד"ה מי איכא ספיקא וכיון דלא פשיטא לן לא הא ולא הא מהיכא תיסק אד אדעתין לאכשורינהו, ע' פר"ח ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס סק"א ד"ה והר"ן ובכו"פ קונטרס הספקות סעיף י"ג

תוד"ה לא, ע"כ לאו משום דאיכא הרבה מקראות קא דריש כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

תוד"ה והביא כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו כו'. ע' מעילה די"ט ע"א רש"י ד"ה עד שיצא ובד"ה ור"י ובמש"כ בחידושי שם, וע' בש"ך חו"מ סי' קכ"ח סק"ג ובטעם המלך פ"ח ה"א מה' אישות

תוד"ה אצטריך תימה דגבי קפץ אחד מן המנויין לתוכו כו', ע' בכורות דמ"א ע"ב תוד"ה ואתי ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד מדאיצטריך קרא לריבויי ספיקא קאמר דכוי בריה הויא כו'. ע' בת' פמ"א ח"א סי' נ"ב

בא"ד וקמי שמיא גליא אם הם קטנים או גדולים ע' פלתי סי' פ"ג סק"א ושם בקונטרס בית הספק

בא"ד ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא אע"ג דאין כולם שוין כו', ע' עונג יו"ט סי' קע"א

דף כ"ג ע"א דתנן הקריבו מביא עליו נסכי איל ואין עולה לו מזבחו וכ"ה הגרסא במשנה שבמשניות ובמנחות דצ"א ע"ב, אמנם במשנה פרה הנדפסת עם הש"ס גריס. הקריבו והביאו עליו נסכי איל לא עלה לו מזבחו ע"ש, וגרסא דהכא מוכרחת, מדפליגי ר' יוחנן ובר פדא עלה, דלר"י מביא עליו נסכי איל אם הקריבו מריבויא דקרא ולבר פדא מייתי ומתני. ופלוגתא כזו לא יתכן רק אי גרסינן מביא עליו נסכי איל, אבל לפי הגרסא הקריבו והביאו עליו נסכי איל לא עלה לו מזבחו, מה מקום לפלוגתא זו

ועדיין יש עוד מקום עיון. לפ"מ דר' יוחנן יליף מקרא דאו לאיל לרבות הפלגס. א"כ מדוע תנא בלשון הקריבו דמשמע דיעבד, וכי היכא אשכחן דבר הנלמד מקרא שיהיה דינו דוקא בדיעבד, הלא כל דין דאורייתא הוא גם לכתחלה. ולכן נלע"ד לפרש דגם לכתחלה שרי להקריבו. רק במשנה אשמעינן דאם הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא נסכי כבש, ויש לדייק כן גם מלשון הרמב"ם פ"ב ה"ו ממעה"ק שכ' וז"ל. והמקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל כו'

אמנם סיום לשון הרמב"ם ואין עולה לו זבחו בלתי מובן. דבשלמא לפ"מ דגרסינן הכא ואין עולה לו מזבחו ניחא, כדפירש"י אם היה מחויב איל לבדו או כבש לבדו אין עולה לו הפלגס מזבחו. וזה ודאי דהכי הוא, דאם הוא ספיקא או בריה, עכ"פ אינו לא כבש ולא איל, אולם להרמב"ם שכתב ולא עולה לו זבחו, אמאי הרי גם לכתחלה מותר להקריבו כנ"ל, ולא קרא עליו לא שם כבש ולא שם איל רק אמר על הפלגס הרי זו. למה לא יעלה לו זבחו. לכן נל"פ דלפ"מ דהרמב"ם קבע מקומו שם אצל קרבנות מצורע, שמחויב להביא שלשה כבשים שהן חטאת ואשם ועולה ונסכיהם, ולהכי מסיק והמקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל ואינו עולה לו זבחו, ובזה אשמעינן שלשה דברים. שיוכל להקריב פלגס ולא נחשב כחולין בעזרה, ונסכיו המה נסכי איל ולא נסכי כבש כנ"ל, וזבח זה אינו עולה לו מפני דמדאורייתא דינו להביא כבשים וזה יצא מכלל כבש. אבל אם נתן אותו נדבה ואמר הרי זו מותר להקריבו לכתחלה ומביא עליו נסכי איל לר' יוחנן. ולבר פדא מייתי ומתני, וממקומו הוא מוכרע דאיך נופל לאמר דר' יוחנן ובר פדא