אור הישר (חולין) נח

תוד"ה ואינו. ואין לפרש דהא דקאמר דכשהוא אוחז הראש בגוף מזה היינו אם ירצה כו' ע"כ, אמנם הראב"ד על התו"כ ויקרא חובה סוף פרק י"ח נקט תירוץ זה. ותירץ נמי הא דידיה הא דרביה דהא אמר שמעתי. שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן בסוגיין שתירץ ג"כ אם רצה מבדיל, ובחידושי הרשב"א רצה לתרץ כן מסברא ודחה כמש"כ התוס', ותירץ כהראב"ד דהתם קאמר משמיה דרביה, וע' בחידושי פמ"א לזבחים דס"ה ע"ב

בא"ד ונראה לפרש דדוקא ר"ש בן אליקום הוא דאית ליה האי סברא אליבא דראב"ש כו', ע' תוס' זבחים דס"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד וסוגיא דזבחים דקאמר מתניתין דלא כראב"ש אתי כרב אדא ב"א כו', עמש"כ בחידושי ריש קנים ולזבחים דס"ה ע"ב ולמעילה ד"ח בס"ד

דף כ"ב ע"א אוחז בראש ובגוף ומזה כו' מאי קאמר ה"ק כו'. והנה בזבחים דס"ד ע"ב נשארו התוס' בתימה מדוע לא בעי הש"ס התם מאי קאמר כדבעי הכא וע' מה שתירץ בזה הרז"ה בפירושו ריש קנים וע' בחק נתן שם

שם מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח, וכ"ה בזבחים דס"ה ע"א ובתו"כ ויקרא נדבה פרשה ז' הלשון. מה הקטרה למעלן אף מליקה למעלן ע"ש ועכ"פ הלימוד הוא מליקה מהקטרה ולא להיפוך. ולפ"ז משובשת הגרסא בירושלמי יומא פ"א ה"א ע"ש

שם חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין מנלן א"ר חסדא דא"ק והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר. והנה הרמב"ן והרשב"א הקשו לעיל בסוגיין. אהא דילפינן עולת העוף מחטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין, ל"ל למגמר מחטאת בהמה תיפ"ל כל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין. מדילפינן בחגיגה ד"ח ע"א מדכתיב מסת ידך וע"ש מה שתרצו, ולכאורה אמאי לא הקשו על עצם הילפותא דחטאת בהמה גופה, ל"ל למילף מקרא דוהקריב אהרן את פר החטאת אשר לו כו' תיפ"ל מקרא דמסת

לכן לולא דבריהם אמינא לע"ד עפ"מ שהקשו התוס' בזבחים ד"נ ע"א להיפוך. ל"ל למילף בחגיגה מקרא דמסת שאדם מביא חובתו מן החולין. תיפ"ל מהיקש דמה חטאת אינה באה אלא מן החולין אף כל אינה באה אלא מן החולין. ותירצו משום דבחגיגה שם קאמר דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרווייהו א"נ משום דכתיב כאשר יברכך בסיפא דקרא ס"ד דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת ע"ש, ולפ"ז משמע דדרשה דמסת היא רק גבי חגיגה ולענין שיהא טופלין חולין ומעשר ביחד, או לאפוקי מסיפא דקרא דכתיב כאשר יברכך משא"כ הכא דרשינן לשאר קרבנות הבאות בחובה

עוי"ל דברייתא דחגיגה ס"ל דהיקש דחטאת אתא, דמה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדשת בבלוע, ולהכי איצטריך למילף דבר שבחובה דאינה באה אלא מן החולין מקרא דמסת, וברייתא דס"ל דמה חטאת אינה באה אלא מן החולין אף כל כו', ס"ל דתרתי דריש מחטאת כדכתבו התוס' בזבחים דצ"ח ע"א ובמנחות דפ"ג ע"א

אך קשה ל"ל למעט דעולת העוף אינה באה ממעשר מהא דחטאת בהמה, תיפ"ל דבמעשר כתיב ושמחת ודרשינן בספרי לאכילה שיש בה שמחה ולאפוקי עולות ונסכים דכולן למזבח שאין באין מן המעשר. כדהביאו בתוס' מנחות דפ"ב ע"א בד"ה אינו ובד"ה הנסכים, וכ"כ רש"י כת"י שם כי שרא ליה רחמנא לאתויי שלמים כו' דבני אכילה נינהו אבל נסכים דכליל נינהו לא יביא ממעשר. וע' כ"מ ספט"ז ממעה"ק

ועו"ק איך מפיק חטאת בהמה של יחיד דאינה באה אלא מן החולין. מקרא דוהקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר, הרי התם תניא בתו"כ אשר לו שלא יביא משל צבור יכול לא יביא משל צבור שאין צבור מתכפרים בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו ת"ל אשר לו. וביומא דנ"א ע"ב מסיק שאני בי גזא דאהרן דאפקיה רחמנא גבי אחיו הכהנים וע"ש תוד"ה תיפוק, ולפ"ז מבע"ל האי אשר לו לגופיה שלא יביא משל אחיו הכהנים אע"ג שמתכפרים בו. וגם מסברא צריך בפר יוה"כ למעט של צבור. משום דבקרא הקודם כתיב ומאת עדת ב"י יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה, ודריש בתו"כ ומאת עדת ב"י שיהיו משל צבור ע"ש, והשתא אי הוה כתב בתר הכי והקריב אהרן את פר החטאת. ולא הוה כתב את אשר לו אז היה מקום לאמר דגם זה צריך להיות משל צבור. להכי איצטריך לפרט ביה אשר לו למעט של צבור, ואחרי דכתיב אשר לו ממעטינן נמי של מעשר, אבל מה ענין זה לסתם חטאת יחיד למילף מיניה דאינה באה אלא מן החולין. ובע"כ משום דפרו של אהרן חטאת קרייה רחמנא. ולהכי אמרינן דהתם גלי על כל חטאת בהמה דאינה באה אלא מן החולין כפרו של אהרן. וקשה הרי במנחות די"ט ע"א בעי למילף מקרא דוסמך ושחט מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ודחי מדגלי רחמנא ביוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים. וע"ש דצ"ג ע"א תוד"ה לפי ובחגיגה דט"ז ע"ב תוד"ה דבר ובטו"א שם ובמק"א הארכתי בזה. והשתא עכ"פ נילף לחטאת בהמה בעלמא שתהיה שחיטתה בבעלים כחטאת דפרו של אהרן וכדאמרינן הכא, והתוס' בקידושין דמ"א ע"ב כתבו דדוקא חטאת בעלמא ממועט מדגלי רחמנא בפרו של אהרן. והכא אמרינן למילף מיניה על כל חטאות וצ"ע כעת

שם ביום מביום צוותו נפקא כדי נסבא ע"כ. והנה מזה משמע דילפותא מביום צוותו קאי על כל הקרבנות כדפירש"י הכא והוא מהת"כ ע"ש כן משמע דקאי על כל עבודות הקרבן דאל"ה לישני דמביום צוותו יליף