אור הישר (חולין) נז

שחיטה ובדס"ד ע"א רש"י ד"ה ה"ג ובת' חו"י סי' קצ"ב ובפתיחה לה' טרפות מהפמ"ג

רש"י ד"ה לא אמרן דכיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה כו'. עמש"כ בחידושי לעיל ע"א ע"ד התוד"ה אילימא

רש"י ד"ה ההוא, הא כמ"ד יש שחיטה בעוף מה"ת כו'. ע' פלתי סי' כ"ט סק"ג ובת' הגרע"א סי' ל"ז

רש"י ד"ה מלק. ובטומאת משא נמי אינו טמא שלא זז עד שבלעה כו', ע' ר"ש זבים פ"ה מ"ג

רש"י ד"ה וכי לאחר, אא"ב טרפה בעלמא הואי כו' אבל חיותא מיהא אית בה כו', ע' בחידושי הגרע"א לשבת דקל"ו ובחמדת שלמה חי"ד סי' ז'

תוד"ה מפני, פי' בקונטרס לאחר שנפרקו כו' ובזבחים פ' חטאת העוף פי' בקונטרס כו', ע' בס' התרומה ה' שחיטה דיני חלדה וברוקח סי' ש"פ ובט"ז סי' כ"ד סק"ה ובש"ך וביאור הגר"א שם סק"ט ופר"ח סקט"ז ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' כ' ס"ג

דף כ"א ע"א אמר רבא אימא וכן הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ע' לח"מ ספ"ו ממעה"ק ובח"ס חי"ד סי' כ"ג ובחמדת שלמה חי"ד סי' י"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ד"כ ע"ב

שם א"ר יהודה א"ש נשברה מפרקת ורוב בשר עמה מטמא באהל כו', ולעיל ד"כ ע"ב אמר זעירי דהוא נבלה. וע' ברי"ף ה' טומאה ובשאילתות פ' אמור סי' ק"ג, איך שנשתנה שם הגרסא בכל הסוגיא, וע' זבחים דס"ט ע"ב תוד"ה אי ובס' האשכול ח"ב סי' נ"ד וברוקח ה' אבלות סי' שט"ז

שם וא"ת אותו מעשה דעלי כו' זקנה שאני. ע' ש"ך סי' ש"ע סק"א ובט"ז או"ח סי' ק"ב סק"ד

שם אמר שמואל עשאה גיסטרא נבלה, ע' בת' ח"צ סי' ע"ז

שם א"ר אלעזר ניטל הירך וחלל שלה נבילה. כ"ה גרסת הרמב"ם רפ"ב מאה"ט ובפ"ג הי"ט מה' שחיטה אכן בתשובות הרמב"ם סי' כ"א גריס טרפה במקום נבלה. וע"ל דנ"ז ע"א תוד"ה דילמא ומה שנרשם שם עה"ג

שם הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאים כו'. ע' פר"ח סי' כ' סק"ה

שם ואת השני יעשה עולה כמשפט כמשפט חטאת בהמה כו'. ע' תו"כ ויקרא חובה פרק י"ח, ובשינוי הגרסאות בברייתא דתו"כ גופה, ובראב"ד והתוה"מ שם ובחידושי ח"ס לביצה ד"כ ע"א

רש"י ד"ה עשאה, כל דבר החלוק לשנים קרי גיסטרא ע"כ, וכ"פ הר"ש והרא"ש במס' כלים פ"ב מ"ו, וע"ש בפיה"מ להרמב"ם ובשבת דצ"ה ע"ב רש"י ד"ה גיסטרא ובנדה מ"ט ע"א רש"י ד"ה גסטרא ובתוד"ה אלא וכן בכ"מ

תוד"ה הותזו ראשיהן גבי בהמה חיה ועוף מיתניא במס' אהלות ולא גבי שרצים כדפי' בקונטרס ע"כ, ואע"ג דפשטות לשון המשנה באהלות משמע כפי' התוס'. אולם דעת הרמב"ם ספ"ד מאה"ט משמע כפירש"י, וע' בפי' הרא"ש לאהלות שם ובס' האשכול ח"ב סי' נ"ד. וע"ל במשנה ר"פ העור והרוטב וברש"י שם ד"ה עד שיתיז ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין

תוד"ה הותזו ממש נראה דפליגי אזעירי דלעיל דסגי ליה במפרקת ורוב בשר לחוד. ע' כ"מ פ"א הט"ו מה' טומאת מת ובמחנה אפרים שם

תוד"ה כשהוא, וי"ל דהכא מדסמך והקריבו לומלק כו' ע' זבחים דס"ה ע"א תוד"ה והקריבו ובר"ש משאנ"ץ על התו"כ ויקרא נדבה פרשה ז'

ע"ב מן החולין וביום ובידו הימנית כו'. וקשה בשלמא בהא דדרשינן כה"ג בתו"כ פ' צו פרק ג' ובפ' מצורע פרק ג' ניחא דגבי מנחה כתיב קדש קדשים היא כחטאת. ובאשם מצורע כתיב כי כחטאת האשם הוא ומשום דהכתוב הזכיר שם חטאת שאין זה מקומו, בע"כ לדרשה אתא להקישו לחטאת להלכותיו, ולה"ק מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו כו' ע"ש, משא"כ הכא שלא נזכר חטאת בקרא רק כמשפט, ומדוע כתב רחמנא בלשון כזה שאפשר לפרשו ג"כ כר' ישמעאל או כראב"ש, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה וביום שאין חטאת קרבה אלא ביום כדכתיב בפרשת יוה"כ כי ביום הזה יכפר עליכם ע"כ. והנה במקום בפרשת יוה"כ דכתב רש"י הכא, כתוב ברש"י זבחים דצ"ח ע"א בפר יוה"כ. אולם גרסא דהכא עיקרית דהאי קרא כתיב גבי עינוי יוה"כ ולא בפר יוה"כ, וכן ברש"י כת"י למנחות דפ"ג ע"א גריס בפרשת יוה"כ ע"ש

ולפ"ז קשה מנא ליה לרש"י להוכיח מהאי קרא שאין חטאת קרבה אלא ביום כיון דלא בקרבן כתיב, ואף דבתו"כ תניא כי ביום הזה יכפר עליכם בקרבנות, מ"מ מסיק ומנין שאע"פ שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר ת"ל כי ביום הזה יכפר ע"ש הרי בהדיא דהאי ביום אתא לעיצומו של יום דמכפר, וכ"ה ביומא דפ"ו ע"א גבי ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, עבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ע"ש, הרי דהאי ביום קאי על הכפרה דעיצומו של יום ולדברי רש"י בשבועות די"ג ע"א ובכריתות ד"ז ע"א קאי האי ביום, למעט ליל יוה"כ, דיוה"כ אינו מכפר אלא היום ע"ש, ואף דאינו נוגע לדינא ולדרשת הכתוב, דלפי המסקנא ילפינן ביום מביום צוותו, וכן העתיק הרמב"ם רפ"ד ממעה"ק, אולם רש"י בהס"ד דציין מקורו בכה"מ בש"ס, מקרא דכי ביום הזה יכפר האמור בפרשת יוה"כ צ"ע

רש"י ד"ה ואינו מבדיל, כל מה דעביד טפי מהכשר הבדלה היא כו', ע' ברמב"ם ולח"מ פ"ז ה"ו ממעה"ק ובפמ"ג ר"ס כ"א

תוד"ה מה' דאיכא קרבנות נדבה דלא אתו מחולין כו' ע' בת' פני יהושע ח"א חא"ח סי' ב'.