אור הישר (חולין) נו

תחלוץ בשמאל, או אם אין לה כלל ליכא עיכובא אם תחלוץ בשיניה, אבל אם לא נחסר לה כלל מן הידים שתחלוץ גם אז בשיניה אכתי לא שמעינן מינה. ואדרבה מוכח להיפוך דלכאורה אחרי דלא כתיב וחלצה ביד מזה מוכח דלא הקפידה תורה רק על החליצה ואפילו בשיניה ומנא ליה להירושלמי לתת בזה דין קדימה לימין לכתחלה למצוה, ובע"כ כיון דאי אית לה ב' ידים חולצת בימין למצוה, נחית חד דרגא היכא דלית לה רק שמאל, המצוה לכתחלה לחלוץ בשמאל, ואינה חולצת בשיניה אלא אם אין לה יד כלל כנלע"ד

. בא"ד דדלמא ליכא עיכובא בימין אלא לכתחלה בעי ימין וה"ה אם חלצה בשמאל דחליצתה כשרה ע"כ, הכא היו התוס' כמסתפקים, אולם ביבמות דק"ה ע"א כתבו התוס' בהחלט, דהירושלמי קאמר חליצה בימין רק למצוה אבל עיכובא ליכא. וע"ש דק"ב ע"א תוד"ה ואע"ג וברא"ש שם

אולם לע"ד אתפלא מה מקום מצאו התוס' להסתפק גבי גידמת שתהיה עיכובא בימין, הרי כל פשיטותיה דבי מדרשא היתה דמי כתיב וחלצה ביד, והשתא נחזי אנן הלא אפילו אי הוה כתיב בהדיא הכי, גם אז הוה תלי אי בעינן קרא כדכתיב, כמו גבי אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית. ולר"א ור"ש כמו דלא בעינן קרא כדכתיב גבי מצורע ה"ה בעלמא כדמסקינן בסנהדרין דמ"ה ע"ב ואפילו לת"ק דס"ל אין לו טהרה עולמית הוא דוקא כשנקטעה משנזקק לטהרה. ואפשר דטעמיה הוא משום דגבי מצורע כתיב תהיה, דדרשינן מיניה לעכב בכל מילי כמש"כ התוס' בסנהדרין והר"ש בנגעים פי"ד מ"ט ע"ש, וכ"ז אי הוה כתיב וחלצה ביד מכש"כ השתא דלא נזכר יד בחליצה, איך יעלה על הדעת בגידמת להסתפק דימין תעכב בחליצה, וצ"ע כעת

תוד"ה אילימא. לפי' הקונטרס דבעיקור סימנין הוי טריפה תימא כו' מאין היה לנו להכשיר במליקה יותר מבשחיטה כו' ע"כ, הנה התוס' הקשו רק לפירש"י, אבל בלא"ה ניחא דאשמעינן טובא במליקה, דהוה אמינא כיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה עיקור סימנין נמי לא פסלי בה כדפירש"י לקמן ע"ב בד"ה לא אמרן, אמנם לשיטת רש"י דבעיקור סימנין דוי טריפה הקשו שפיר מ"ש מליקה משחיטה לענין טריפות. וע"ל דמ"ד ע"א תוד"ה והאיכא ובחידושי בכור שור שם ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ט ע"א

תוד"ה לא אמרן, והא דנקט בהתכלת גבי נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים כו', ע' בדו"ח להגרע"א חלק הכתבים דף ק"ב

ע"ב אמר רבינא אמר לי רבין בר קיסי, ובמקום רבין נרשם עה"ג נ"א רבא רש"ל, והוא ביש"ש, ומשמע שנמשך בגרסתו זו אחרי הרא"ש וכ"מ גרסת התוס' לעיל ע"א ד"ה אילימא והרי"ף גריס במקום רבין בר קיסי רבה בר קיסנא אולם בהגהות הרש"ש ליומא דמ"ב ע"א כתב דצ"ל רביא בר קיסי, ועפ"ז מפרש לסוגיא דהתם בטוב טעם ע"ש, ומש"כ הוא מצד הסברא מבואר בהדיא בהלכות גדולות ה' שחיטת חולין דגרסא דהכא היא אמר רבינא אמר לי רביא בר קיסי ע"ש ולפ"ז תתחזק פירושו שם אע"ג דהוא נגד פירש"י ע"ש

אמנם בעצם חידושא דרביא בר קיסי איכא למידק בהא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף במליקה, מ"ש דנקט דוקא עיקור ולא שאר ד' הלכות שחיטה הנספחות לעיקור כדלעיל ד"ט ע"א. וכעין שהקשו התוס' על פירש"י לעיל ע"א בד"ה אילימא, מכל שאר טריפות ע"ש

ונלע"ד משום דדרסה וחלדה האסורים בשחיטה הויין במליקה עצם המצוה, כדאמרינן לעיל בסוגיין מצות מליקה קוצץ ויורד וזו היא מצותה ע"ש. הלא דהיא דרסה ממש, ורבא קאמר לקמן דכ"א ע"א וכן הוא עושה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, הרי דהוא חלדה וע' ברש"י ד"ה שהוא מחליד. והגרמה לא שייך לפ"מ דילפינן ממול ערפו מול הרואה את העורף הרי בע"כ דצריך להרחיק יותר לאמצע הגרון, ושהייה לא אזהר רחמנא בשחיטה רק לפ"מ דאסר בה דרסה, ועפ"ז יש מקום לאמר דנשהה בה טובא שלא יבא לדרסה, להכי צריך לאזהוריה שלא ישהה ג"כ רק ישחוט בהולכה והובאה כדרך שחיטה. משא"כ במליקה דמצותה היא דרסה, הרי הוא היפוך שהייה, ומלבד מה דכהנים זריזין הן' ימהר נמי לחתוך תיכף הסימנין, דאל"כ וכי מתה עומד ומולק וע"פ כל אלה לא נשאר להא דתני רמי בר יחזקאל לאשמעינן רק דבמליקה אין עיקור סימנין בעוף כנלע"ד

שם אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה כו'. ע"ל דל"ב ע"ב תוד"ה וליחשוב ובס' האשכול ח"ב סי' נ"ד וח"ג סי' ט' ובט"ז ופלתי ס"ס כ"ז

שם א"ר חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין כו' ע' בת' ח"צ סי' כ"ח

שם רב הונא אמר מפני שהוא מחליד, ע' בחידושי הרשב"א לקמן ד"ל ע"ב ומש"כ בחידושי שם

שם חלדה ה"ד כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמכסיא הכא הא מגליא, והנה בס' התרומה ה' שחיטה גריס בנקרי בתים ע"ש, והוא כעין הוה ליה דהיא נקרתא דע"ז ד"י ע"ב. אולם משמע דגרסא דהכא עיקרית, דהא בפסחים דקי'"ח ע"ב סמיך לה אהא דעקרת הבית דכתיב בקרא. וע' ר"ש משאנץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ט'

שם ותקשה לך עולת העוף דבעיא שני סימנין כו', ע' פלתי סי' ל"ג סק"ב ובת' דבר אברהם סי' ב'

שם כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה, ע' בס' המכריע חי"ד סי' ה'. ם

שם והא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכבי בשחיטה ומעכבי בהבדלה כו'. ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ב

רש"י ד"ה אבל למ"ד, מתורה שנמסרה למשה ע"פ דהיינו הלמ"מ, ע"ל דכ"ז ע"ב רש"י ד"ה אין