אור הישר (חולין) נה

שם שחט ופגע בו נקב מהו כו' אזיל ר' אבא אמרה קמיה דר' אלעזר כו'. ע' אור שמח פ"ג הי"ג מה"ש

במשנה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה, ע' בס' הארוך מש"ך סי' כ"ד

שם נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כו', ע' מש"כ הר"ש שילהי זבים ובמש"כ בחידושי לקמן ד"ל ע"ב בס"ד

שם ואומר כי פנו אלי עורף ולא פנים, פסוק זה הוא בירמיה ב' כ"ז. אמנם בילקוט ירמיה רמז שכ"א גריס הכא, ואומר ויפנו אלי עורף ולא פנים והוא פסוק אחר בירמיה ל"ב ל"ג

שם אמרי בני ר' חייא מצות מליקה כו', וכ"מ הכא גרסת רש"י. ועל הגליון הביא דברי רש"י בע"ז דמ"ו דבני ר"ח יהודא וחזקיה שמן ע"כ, וע' יבמות דס"ה ע"ב. אמנם בילקוט ויקרא רמז תע"ד גריס הכא אמרי דבי ר' חייא

שם מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק, ע' נזיר דכ"ט ע"א תוד"ה אלא וביד המלך פ"ב ה"ט מה' שחיטה ובאור שמח פ"ב הי"ז מה"ש

רש"י ד"ה שחט, דהא לא עביד ישראל שיעור שחיטה ברישא, ע' פר"ח סי' ב' סקכ"ט

תוד"ה השוחט מן הצדדין מצינן למימר דוקא דיעבד כו' ע"כ, לכאורה לשון השוחט משמע דיעבד, וכדדייק הש"ס לעיל דט"ו ע"ב ולקמן רפ"ב, השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ומש"כ התוס' בלשון מצינן למימר דוקא דיעבד. משום דהכא אפ"ל כפירש"י דאפילו לכתחלה נמי ואיידי דבעי למיתני המולק מן הצדדין מליקתו פסולה תנא נמי השוחט בדיעבד, אולם הר"ן בשם הרמב"ם כ' בהחלט דלכתחלה מצות שחיטה באמצע הצואר ושוחט מן הצדדין כשר רק בדיעבד ע"ש, וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' ט' וע' בש"ך וט"ז וביאור הגר"א ז"ל סי' כ' סק"ח ובפר"ח שם סק"ח ובפלתי סק"ד

דף כ' ע"א א"ר ינאי יקבלו הרובין את תשובתן כו' ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

שם א"ר ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה ע' ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה ובמה"פ שם ובס' התרומה ה' שחיטה דין עיקור

שם והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף, ע' בס' הארוך מש"ך סי' כ"ד

שם כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' ט"ו ובת' הרדב"ז ח"א סי' רנ"ג ורנ"ד

רש"י ד"ה לא למעוטי. צפורן ה"ה לשן דטעמא משום מחובר הוא כו', ע' בת' הגרע"א סי' נ''א

רש"י ד'"ה שן, והשינים והצפורן ואוקמינן במחוברת, עמש"כ בחידושי לעיל דט"ו ע"ב ברש"י ד"ה שינים

בא"ד דרוב ברייתות שבתו"כ ושבתוספתא שנאום חכמים במשנתנו ע'"כ, ע' נדה דס"ב ע"ב תוד"ה ר' חייא

בא"ד ולא פרכינן הכי אלא היכא דסתם במתניתין תרי זימני ע'"כ, ע"ל ד"ב ע"ב בגמ', ובמנחות דצ''ג ע''א תוד"ה הכל ובמש"כ בחידושי לעיל דט"ו ע'"ב

רש"י ד"ה אמר, שמואל לאו בהלכות שחיטה איירי כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ח

רש"י ד"ה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת כו' ר' אלעזר אמרה ע"כ, בשטמ"ק הגרסא ר' אלעזר הקפר, וכן הגיה הרד"ל בדברי רש"י דהכא בביאורו לפרקי דר"א פ"ט ע"ש, ויל"ד קצת דרש"י הורה מקור למ"ד דא"ש לעוף מה"ת מהא דר"א הקפר ברבי, ובש"ס נזיר דכ"ט ע"א קאמר על ר"ל קסבר כר' יוסי ב"ר יהודא דא"ש לעוף מה"ת, וע"ש בפי' הרא"ש ומש''כ שם עה"ג, ואפשר נמי דבעי לתלות שם בדר"י בר"י, משום דאיהו ס"ל נמי חולין בעזרה לאו דאורייתא ותרווייהו צריכא ליה לר"ל שם, ורש"י תלי בדר''א הקפר דביאור טעמיה מקרא לקמן דכ"ח ע"א, ועמש"כ בחידושי לקמן דכ"ז ע''ב

תוד"ה לא למעוטי. ועוי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דאמרינן בפ' מצות חליצה דגידמת חולצת בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין כו' ע"כ, ולע"ד תמוה הלא הירושלמי איירי היכא דיש לה ב' ידים ועלה קאמר דההתרה צריכה להיות בימין, אמנם אי לא הוה לה ימין אפשר דתתכשר גם בשמאל, וגידמת שחולצת בשיניה איירי דגם שמאל אין לה וכ"מ ברש"י ס"פ נגמר הדין. ולהכי חולצת בשיניה אבל אם היה לה שמאל ודאי דשמאל עדיף משיניה והכא במליקה בע"כ דיש לו להכהן העובד ב' ידים. דאל"ה בעל מום הוא ופסול לעבודה. ובמקום ב' הידים הדרא קושית התוס' לדוכתא האיך שן כשרה במליקה. הא בעי ימין דמלק בשמאל פסול ומכש"כ בשן דגרע משמאל כנ"ל

וח"א רצה לתרץ דהתוס' נקטו הכא דבתר דאמרי ליה בבי מדרשא מי כתיב וחלצה ביד. אז אין נ"מ אי יש לה יד אי לא ואפילו יש לה ב' ידים ג"כ מותרת לחלוץ בשיניה. ועפ"ז עולה דמיון התוס' יפה גם למליקת הכהן העובד בב' ידיו להוכיח מזה דשן עדיף משמאל

אמנם לע"ד לא נהירא כלל דלשון גידמת מהו שתחלוץ דקאמר ביבמות דק"ה משמע דוקא שהשאלה היתה על גידמת ממש כדמפרש הרמב"ם פ"ד הי"ח מה' יבום, יבמה שידיה חתוכות חולצות לכתחלה ואפילו בשיניה ע"ש. וכן משמע לשון הירושלמי ביבמות פי"ב ה"ו הגידמת במה היה חולצת בשיניה ע"ש. ולשון במה מוכיח דלית לה יד כלל. והתוס' שהביאו מהא דגידמת חולצת בשיניה משמע דאיירו ע"פ פשט ההלכה שם. ולא ע"פ הפשיטות דמי כתיב וחלצה ביד ולהתיר עפ"ז חליצה בשינים היכא דאית לה ב' ידים ואפילו אם נימא כדכתבו התוס' ביבמות שם דהא דקאמר בירושלמי שחולצתו בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא ע"ש כ"ז הוא רק היכא דיש לה ב' ידים ליכא עיכובא אם