אור הישר (חולין) נד

ע"ב כי סליק ר"ז אכיל מוגרמת דרב ושמואל כו' ע' מה שהוכיח מסוגיא דהכא באגרת דרב שרירא גאון, וע' עוד בס' האשכול ח"ג סי' ד' כדעסיק בהאי סוגיא. שהביא בשם רב האי גאון מדוע קרי ליה ר' זירא והאריך בזה. וע' בת' סי' קנ"ב

שם ור"ז לית ליה נותנין עליו חומרי המקום כו' ר"ז אנן דעתו לחזור הוה, ע' ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג ובתשובות הרשב"א סי' של"ז ובר"ן ר"פ מקום שנהגו ובראב"ן סי' יוד ובמעשה הגאונים סי' מ"ז ובת' מהרשד"ם חא"ח סי' וביו"ד סי' פ"ב ס"ד ובמפרשים שם. ובש"ך שם סו' רי"ד סק"ח ובמג"א סי' תס"ח סק"ט וביו"ד סי' רכ"ח סכ"ט ובביאור הגר"א שם סקפ"ד ולאו"ח סי' תס"ח סק"ה וסק"ט ובפר"ח שם סק"ד ובסי' תצ"ו קונטרס מנהגי איסור סק"ג

שם כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו ע' ר"ן ספ"ק דתענית ובנמו"י פ"ק דסנהדרין ובמהרי"ק שרש ק"ב ובת' הריב"ש סי' רע"א

שם רב אשי אמר כו' ה"מ היכא דדעתו לחזור ר"ז אין דעתו לחזור הוה ע"כ, ע"ל ד"נ ע"א בהא דקאמר ליה בבלאה את גום שדי ולקמן דק"י ע"א במאי דקאמר חוץ לתחום אכלתינהו, ובשו"ע או"ח סי' תקע"ד ובמג"א ס"ס תצ"ו ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קי"ט וסי' קמ"ט ובריב"ש סי' מ"ד וסי' קנ"ו וסי' שצ"ט וסי' תס"ו ובת' אבקת רוכל סי' כ"ו וסי' רי"ב ובת' חיים שאל סי' נ"ה

רש"י ד"ה על מוגרמת, והכי הלכתא דכל עדות הלכתא היא ע' מש"כ בחידושי לעדיות פ"ו, אכן יל"ד לפירש"י אמאי קאמר לקמן די"ט ע"א הלכתא כר"ח בן אנטיגנוס משום דקאי ר"נ כוותיה. תיפ"ל משום דכל עדות הלכתא היא, ואין לאמר דר"ג גופיה פסק הכי משום דכל עדות הלכתא היא. א"כ הי"ל לרש"י לאמר גבי ר"ח בן אנטיגנוס דהלכתא כוותיה משום דקאי ר"נ כוותיה. ובזה לא היה נוטה מלשון הש"ס, ובדר"נ הי"ל לרש"י לפרש. דלהכי פסק איהו כר"ח בן אנטיגנוס, משום ד דקאמר בלשון העיד, וכל עדות הלכתא היא, וצ"ע כעת, וע' בס' התרומה ה' שחיטה דין הגרמה ובתשב"ץ ח"א סי' ט"ו ובפלתי ר"ס כ' ובחו"י סי' צ"ד ובטו"א לר"ה ד"ז ע"א

רש"י ד"ה מאן אמרה, יוסף בר חייא כו' דהיינו רב יוסף, דכולה הש"ס, ע"ל דמ"ג ע"ב רש"י ד"ה רבא ומש"כ שם על הגליון

רש"י ד"ה גיסא גיסא הגס הגס כלומר יותר מדאי הכשרת כו' ע"כ, אולם הנמו"י פ' זה בורר דכ"ז ע"ב פי' משום דר"ל היה גיסו בעל אחותו דר' יוחנן להכי קרי ליה גיסא

תוד"ה כיון ואמרינן בפ"ב דהוריות נשיא שבארץ ישראל אין מביא שעיר כו' ע' בחידושי באר שבע שם ובדף י"ב ע"ב

תוד"ה ה"מ ואין לחוש במאי דקתני לצדדין כו', ע' פסחים דנ"א ע"א תוד"ה רבב"ח ובביאורי הגר"א ז"ל לאו"ח סי' תס"ח סק"ט ובכפתור ופרח ר"פ י"ב

תוד"ה או, ונ"ל דפגע ולא נגע היינו ששחט למעלה מן החיטי כו', ע' פמ"ג ר"ס כ'

דף י"ט ע"א והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו דשייר בחיטי, ע' בס' האשכול ח"ג סי' ד' ובראב"ן סי' רי"ג ובתשב"ץ ח"א סי' ט"ו

שם א"ל רב חנן בר רב קטינא כו' הבה"ג בה' שחיטת חולין גריס רב אהינא במקום רב חנן, ובה' שחיטה דהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון הגרסא א"ל רב האנא בר רב קטינא כו'. שם והלכתא כר"ח בן אנטיגנוס דקאי ר"נ כוותיה, ע' בת' רדב"ז ח"א סי' רנ"ג

שם אמר ליה אביי אטו כל רובי דעלמא ר' יוסי ב"ר יהודא קתני להו א"ל אנא רובא דשחיטה קאמינא דשמענא להו דפליגי ע"כ, ולכאורה אמאי פליגי באמת ברובא דשחיטה, הלא אמרינן בהוריות ד"ג ע"ב דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו. ובנזיר דמ"ב ע"א קאמר דרובו ככולו הוא דאורייתא. ומ"ש רובא דשחיטה מכל רובי דעלמא דדוקא בהא פליגי. ובע"כ כדפירש"י במתניתין דרבנן פסלי הואיל וגמרו בפסול ור"י בר"י סבר דברובא איתכשרת לה שחיטה ואידך כי קשחיט מחתך בשר בעלמא הוא ע"ש וההסבר בפלוגתתם דרבנן חשבי לכל מעשה השחיטה לפעולה אחת וזהו מאי דפירש"י הואיל וגמרו בפסול, ור"י בר"י סבר דכשרות השחיטה בוררת מעצמה חלק הפעולה הדרושה לכשרותה, ומכיון שנשחטה רובא תתכשר ואידך כי קשחיט מחתך בשר בעלמא הוא, ועפ"ז אה"נ דכו"ע ס"ל דרובא דשחיטה היא דאורייתא כמו בכל התורה כולה. רק הכא מועלת לרבנן הצטרפות תוספות השחיטה הפסולה, לפסול גם חלק השחיטה שיצתה בהכשר להיותה פעולה אחת כנ"ל

ולפ"ז קשה מאי האי דקמייתי הש"ס משנתנו דרפ"ב דתנן רובו של אחד כמוהו להך דהכא הרי התם לא היתה הצטרפות שחיטה פסולה עמה, ולכן נשארה השחיטה בכשרותה בשחיטת רוב הסימנין, כמו בכה"ת כולה דרובו ככולו, משא"כ הכא הרי נתערבה עמה שחיטה פסולה כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לקמן רפ"ב

שם הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ר"ה אמר רב כשרה. ע' בת' הריב"ש סי' קפ"ז וסי' קצ"ב

שם כי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא ע' בתורת חיים לסנהדרין דקי"ב ד"ה מהו דתהני

שם שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כו', ע' בס' המכריע חי"ד סי' ה'

רש"י ד"ה ורבנן, התם ההוא פגם במקום שחיטה הוא כו', ע' פר"ח סי' כ"ד סקי"ט

ע"ב מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא קמ"ל, פי' דס"ל כרב לקמן ד"ל ע"א דלא בעינן שחיטה מפורעת ועמש"כ בחידושי שם.