אור הישר (חולין) נג

דטריפה, וע' בריב"ש סי' ת"ק ובת' אבקת רוכל סי' קפ"ח וסי' ר"ז ור"ח ובברכי יוסף סי' א' בשיורי ברכה סק"ח ובעונג יו"ט סי' ס"ג ובת' משיב דבר חי"ד סי' ה' וסי' ובמש"כ בחידושי לעיל ד"י ע"ב

שם כאן בשלא נמצאת סכינו יפה. ע' בתשובות הרשב"א סי' תקצ"ד וסי' תרי"ט ובריב"ש סי' קי"ג ובפר"ח ליו"ד סי' קי"ט סקכ"ח

שם רבינא אמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה כו'. בה"ג ה' שחיטת חולין גריס ר"נ במקום רבינא וכ"ה נמי בס' האשכול ח"ג סי כ"ו

שם ממסמס ליה בפרתא דאפילו לנכרי נמי לא מזדבן, ע' אור שמח פי"ב מה' שחיטה

שם ההוא טבחא דלא סר סכינא קמיה דרבא בר. חיננא כו'. בה' שחיטה להלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון הגרסא רבא בר רב הונא

שם ליעיינו רבה במילתיה דתלו ביה טפלי כו', ע' בת' בשמים ראש סי' ק"ח ובכסא דהרסנא שם

שם אמר רבה בר ר"ה [בכ"מ פ"א רכ"א מה' שחיטה ובלח'"מ הי"ט שם גרסי רבא בר ר"ה] שן תלושה וצפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחלה, וקשה מאי חידש בזה הרי בתוספתא פ"א תניא בהדיא שן תלושה וצפורן תלושה שוחטין בה וצ"ע

שם ואף ר' יוסי ב"ר יהודא לא אמר אלא בטבעת הגדולה כו', ע' במאור ומלחמות ובס' האשכול ח"ג סי' ד' וסי' י"ב

רש"י ד"ה דאפילו, והיכא דנמצאת סכינו יפה מכרזינן עליה דטרפה היא כו'. ע' במהרש"א ומהרש"ל ויש"ש סי' ל"ט ובראב"ן סי' רי"ב ובס' האשכול ח"ג סי' כ"ו

רש"י ד"ה מחוברת לבעלי חיים כרבי דאמר אין שוחטין במחובר עכ"ל, אכן הר"ש במכשירין פ"ד מ"ג מפרש דהאי צפורן מחוברת דהכא פירושו שהצפורן מחוברת אל האדם ע"ש, ובשו"ע סי' ו' ס"ב כתב ג"כ המחוברין בבהמה, וכ' שם הגרע"א בחידושיו וז"ל ותמוה לי למה דהעלה הש"ך לעיקר בחו"מ סי' צ"ה דאדם איתקש לקרקע כו' א"כ מאין פסיקא לן דשוחט בצפורן המחובר בבהמה דפסול הא מתניתין קתני רק והצפורן ומפרש בגמ' משום מחובר ודלמא מיירי בצפורן דהשוחט עצמו כו' וזה הוי כמחובר לקרקע כו' וכן כפל קושיתו זו בתשובותיו סי' נ"א ונשאר בצ"ע. וע' באור שמח גירושין פ"א ה"ו

ולעד"נ לתרץ בשנקדים תחלה, להבין מחלוקת ר"ש ורבנן אי דרשינן טעמא דקרא ור"ש סבר בב"מ דקט"ו ע"א דדרשינן. ונראה דטעמו שהשי"ת נתן תורתו לישראל לא רק שיאמינו בה. אלא להבין ולהשכיל בטעם המצוה גם בשכל האנושי. ולפ"ז מאי, דדרשינן לדידיה טעד"ק הורשה לנו מן נותן התורה, ורבנן ס"ל כיון דהתורה נאמרה מפי הגבורה, אין עלינו. לחשוב חשבונות של טעם בדבר. רק לקבל את הדבר מטעם גזירת הכתוב

אכן כ"ז הוא לנו אחרי שקבלנו תורה מסיני יש מקום למחלוקת ר"ש ורבנן בזה. לא כן דין שחיטה במחובר דילפינן מקרא דויקח את המאכלת. דהמעשה היתה קודם מ"ת. בזה ודאי יש לנו רשות לחשוב טעם: הדבר אליבא דכו"ע. מדוע שחט אברהם אבינו דוקא בתלוש, הרי אצלו לא היה עוד מצוה כמו עלינו לקיימה מגזה"כ, רק מאי דקיים אברהם אבינו כה"ת כדאמרינן סוף קידושין, בודאי למד מחוקי הטבע כדאמרינן בעירובין ד"ק ע"ב אילמלא ניתנה תורה היינו למדין. צניעות מחתול כו' ולפ"ז גם איסורא דשחיטה במחובר הבין בדרך הטבע, דאם כלי השחיטה היא בתלוש אז הוא פועל בזה על הנשחט הנפעל לפי רצונו, משא"כ אם הוא מחובר לקרקע אז בע"כ יצמצם כוחותיו עם שחיטתו בהנשחט, באופן, שפעולתו תתאים גם עם כלי השחיטה באשר הוא שם מחובר לקרקע וזהו אינו בידו כ"כ, אדרבה השוחט יתחשב כנפעל קצת יחד עם הנשחט מהמחובר לקרקע

ובזה מובן ג"כ החילוק בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו. שאם אדם חיבר דבר התלוש בודאי חיבר אותו שיהיה נאות להשתמש בו ולכן יש בו מקום גם להשתמשות השחיטה, משא"כ במחובר מעיקרו שם הוא משועבד להטות א"ע אל החיבור הטבעי כנ"ל

ועפ"ז פסקינן בשו"ע סי' יו' ס"ג דבשן אחד הקבוע בלחי וצפורן הקבוע ביד התלושה מן הגוף שוחט בו לכתחלה ע"ש וממילא דכל דין מחובר שאסור לשחוט הוא רק כשהשן הוא בפי הבעל חי' והצפורן ביד בהמה חיה. והטעם משום דאז צריך להטות כחותיו עם שחיטתו נגד כח הבעל חי שתחוב בו השן והצפורן וממילא הוא מושפע בפעולתו, ולא משפיע רק על הנשחט. ולפ"ז מובן מאד דכל ידין צפורן מחוברת היא דוקא לבהמה משא"כ כשהשוחט שוחט בצפורן עצמו אז כלי אומנתו בידו, וכל ההשפעה על פעולת השחיטה הוא בידו ממש לפעול על הנשחט כמו בסכין. ומה זה שייך לדין אדם איתקשי לקרקע לאונאה, מעילה. ולשבועה, כדאמר התם דהכא מצד חוקי הטבע בפעולת השחיטה אתינן עלה, וזה שייך יותר לממשלת כח האדם על פעולתו כנלע"ד

רש"י ד"ה אבל. ש"מ קרום שבתוך הטבעת המכסה אותו בפנים מיקרי קנה, ע' בכר"ח ד"ס כ"א

תוד"ה וכמה, וא"ת והאיך בנו. המזבח כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין ומש"כ בזה בחידושי לזבחים דנ"ד ולמדות דל"ו

בא"ד דע"כ ע"י שמיר נמי לא יהיו חלוקות שלא תחגור בהן הצפורן כו' ע' בר"ן לקידושין דל"א ע"א

בא"ד ומיהו קשה דגבי ביהמ"ק כתיב אבן שלמה מסע נבנה כו'. הארכתי בזה בחידושי לתמיד דכ"ו ע"ב

תוד"ה אבל, ומה שאין אנו נזהרין עכשיו לשחוט בתוך הטבעות כו'. ע' בחידושי הרמב"ן והרשב"א הכא ולב"ק דצ"ט ע"ב.