אור הישר (חולין) נב

וכה"ג הניח רש"י כלל לקמן דקי"ג ע"ב דכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו ושמואל לא ראה את ר' אליעזר מימיו כו' ע"ש. והנה הא דלפ"ד רש"י לשון משום ומשמיה הוא חדא בלשון הש"ס. יש לדייק כן מדאמרינן לקמן דקי"א ע"ב אמר חזקיה משום אביי, ובשבת דל"ח ע"ב ובדק"ח ע"ב אמר חזקיה משמיה דאביי ע"ש ולפ"ד רש"י לא ראה חזקיה את אביי. ומשום ומשמיה אחת היא. וע"ל דנ"ג ע"ב ומש"כ בחידושי שם

אמנם עצם יסוד שהניח רש"י ז"ל צע"ג לע"ד דאשכחן נמי לשון משמיה ומשום על מי שהיה בדורו וראהו פא"פ, דבע"ז דפ"ו ע"א תניא ר' יהודא אומר משום ר"מ, ואע"ג דתמיד הוה בר פלוגתיה [ואפשר דהתם צ"ל ר' יוחנן משום ר"מ כדמשמע בירושלמי ערלה פ"ב ה"א ועמש"כ בחידושי למעילה די"ז ע"ב] ושניהם תלמידיו של דר' עקיבא היו כדאמרינן ביבמות דף ס"ב ע"ב ואפילו הכי תניא בר"ה דף ט"ז ע"א ושם דל"א ע"א א"ר יהודא משום ר"ע, ואמרינן שם די"ט ע"א דיהודא בן שמוע היה תלמידו של ר"מ, ומ"מ מסיק התם יהודא בן שמוע מטמא משום ר"מ, ותלמיד הי"ל לר"מ וסומכוס שמו כדאמרינן בעירובין די"ג ע"ב, ובנזיר דמ"ט ע"ב ובקידושין דנ"ב ע"ב קאמר דחק סומכוס ונכנס אמר כך שנה לי ר"מ. ואפ"ה תנן לקמן דפ"ב ע"א סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמונים, ובמשנה ב"מ ד"פ ע"א סומכוס אומר משום ר"מ סאה לגמל ג' קבין לחמור, ובב"ב דקי"ג ע"א דאמר רבי ומטו בה משמיה דר' יהושע בן קרחה מניין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק כו'. אע"ג דרבי ראה את ריב"ק ושאל ממנו במה הארכת ימים וא"ל רבי ברכני כדאמר במגילה דכ"ח ע"א

ומכש"כ ודאין דאין מקום למש"כ רש"י לדעת הרמב"ם, דהא רש"י פירש טעמו מפני דרב אשי לא ראה את רבא מעולם. דביום שמת רבא נולד רב אשי, והרמב"ם בהקדמתו כתב דכל קבלת רבינא ורב אשי היו מרבא ע"ש, ובע"כ דאיהו גריס בקידושין שם עד שמת רבא נולד רב אשי, וכן גריס בה"ג ה' לולב, ובת' באר שבע סי' י"א כ' כן בשם בעל הליכות עולם, וע"ל ד"ב ע"ב תוד"ה אנא ומש"כ בחידושי שם

ולפ"ז דון מינה ומינה דגם כלל של הרשב"ם לא ס"ל להרמב"ם. דהא כתב בב"ב דקי"ד ע"ב משום דלא היה רבו מובהק קאמר משום ע"ש, ולפ"ד הרמב"ם היה רב אשי בודאי תלמיד מובהק לרבא, ואפ"ה אמרינן בסוגיין על רב אשי דקאמר משמיה דרבא וצע"ג

תוד"ה כאן, הו"מ לשנויי הא דקיימא ארישא דסכינא והא דקיימא באמצע, ע' בס' האשכול ח"ג סי' ח'

תוד"ה אבישרא ואטופרא אבישרא משום ושט ואטופרא משום קנה עכ"ל, ואם בדק רק אבישריה ושחט הושט בעוף, או אטופריה ושחט בו רק הקנה, מחלוקת האחרונים היא כדהביא בפ"ת סי' י"ח סק"ד

תוד"ה פגימת, וקדשים איצטריך משום ערוה של נקבה כו' ע"כ, לפנינו מבואר כן בפירש"י

דף י"ח ע"א וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן. וכצ"ל גם בשאילתות פ' בהעלותך סי' קכ"ה, והנה הגרע"א ז"ל כ' על הגליון כדי שתחגור לשון עכבה כו' ע"ש. ובבכורות דל"ז ע"ב פירש"י כן בהדיא שתחגור שתעכב בה צפורן אם בודקין כבדיקת סכין ועמש"כ בחידושי שם וכן סי' הק"ע בירושלמי פסחים פ"ז הי"א גבי שבירת עצם בפסח, עד כדי שתהא היד מחגרת כשמעביר ידו על העצם היד מתעכבת מלעבור כו' ע"ש, וע' פר"ח סי' י"ח סק"ה

והנה בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' תניא המזבח סביב בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח הא אם נטלה קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה ופ' שם הר"ש משאנ"ץ לאו דוקא עד שניטלה רובה אלא אפילו נפגמה כדאמרינן בהכל שוחטין כמה פגימת המזבח כדי שתחגור בו צפורן כו' ונקט נטלה קרנו אורחא דמילתא שהוא דבר מועט ונוח לסתור בדבר מועט כו' ע"ש. משמע דמפרש דהתו"כ קאי למעוטי בזה פגימת המזבח היינו שאם זרק עליו הדם כמבואר בקרא שם. וזהו מאי דתנא בתו"כ ועבד עליו עבודתו פסולה, ולע"ד קשה טובא דאם נפגם המזבח אין אנו צריכין להמתין עד שיפסלו זריקת הדם והקטרת האברים עליו רק כל הקדשים שנשחטו בעזרה פסולין משעת השחיטה בשביל המזבח שנפגם, כדדרשינן בזבחים דנ"ט ע"א מדכתיב עליו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר, ורש"י בסוגיין הביא מהא דהתם לפסול פגימת המזבח דהכא ע"ש. והתו"כ לא בשביל חסרות ופגימת המזבח בא בדרשתו, רק אפילו אם נטל הקרן שבאמצעיתו [כי הקרן שלמעלה למד בזבחים דס"ב ממ"ש קרנות המזבח כדכתב שם בהתוה"מ] מעשה אומן בלי שום פגם וחסרון ג"כ פסול. דבע"כ קרן שלמעלה מעכב כדתניא בזבחים דס"ב ע"א שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול, והשתא אפילו אם היה ניטל בלא שום פגם באמצעיתו, עכ"פ לא נקרא הקרן של כלליות המזבח סביב, וזו היא כוונת התו"כ וממילא אין לו שום שייכות להא דבסוגיין דאיירי בפגימת המזבח כן היה נלע"ד לולא דברי הר"ש משאנ"ץ ז"ל

שם כמה פגימת המזבח ר"ש בן יוחאי אומר טפח ראב"י אומר כזית כו'. במאי דפסק הרמב"ם הכא כרשב"י אע"ג דקיי"ל משנת ראב"י קו"נ, ע' בכ"מ ומל"מ ספ"ב מבית הבחירה ובמה"פ לירושלמי שבת פ"א ה"א, וע' בפסקי הרא"ש על הרי"ף ה' טומאה ובת' ח"צ סי' יוד וביד המלך פ"ג ממ"א ובמש"כ בחידושי למדות דל"ו ע"א

שם א"ר הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן ליה. בשאלתות פ' בהעלותך סי' קכ"ה גריס מעברינן ליה. ובדרבא גריס רק מכריזין אבישריה