אור הישר (חולין) מט

ועפ"ז חל הספק גבי שחיטה, אבל באמת ישנם עוד גם ענינים אחרים בנוגע להא דתלוש ולבסוף חברו, וע' מעילה ד"כ ע"א ובתוד"ה לימא ובערכין דכ"א ע"א ובתוד"ה כי דייר ובירושלמי שבת פ"ט ה"א ובע"ז פ"ג ה"ו ובמה"פ שם ובש"ק לירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ז ובטור וב"י ופר"ח לאה"ע סי' קכ"ד ובביאור הגר"א לאו"ח סי' קנ"ט סקכ"ז ובמג"א סי' תרכ"ט סקי"א ובטור יו"ד סי' שס"ד ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א ענף א' ובכ"מ פ"ה ה"ה מהלכות מעילה ובלח"מ פ"ו ה"ל מה' ערכין ובמל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת ובשעה"מ פ"ג ה"ג מה' אישות ובמש"כ בחידושי לערכין דכ"א ע"א ודל"א ע"א ולמעילה ד"כ ע"א

שם לענין עכו"ם הוי תלוש ע' בתשובות הרשב"א סי' אלף רל"ג ובש"ך חו"מ סי' צ"ה סק"ח וביאור הגר"א סק"י ובתומים שם סק"ג וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' קי"ט ובת' פמ"א ח"ב סי' קע"א ובשעה"מ פ"א מה' מעילה

שם לענין הכשר זרעים תנאי היא, ע' בחידושי הרשב"א לגיטין דף כ"א ובת' הגרע"א ס"ס קכ"ט ובח"ס חי"ד סי' ר"ה

שם הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן כו'. ע' ר"ש מקוואות פ"ד מ"ב

שם א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו, בילקוט שמיני רמז תקמ"ג השמיט אוקימתא דר"א. וע' ר"ש מכשירין פ"ד מ"ג

רש"י ד"ה לענין הכשר, והכי תניא בתו"כ כו' ע"כ, הוא בפ' שמיני פרשה ח' וע"ש בפי' הראב"ד

תוד"ה אבל, דאין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר כו'. ע' ח"ס חא"ח סי' קע"ז

תוד"ה מנין. נפקא לן מהכא דקדשים טעונים כלי כו' הארכתי בזה בחידושי לעיל ד"ג ע"א בתוד"ה כגון

בא"ד ומדכתיב ויקח ולא כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין כו'. וכ"כ התוס' בזבחים דצ"ז ע"ב ובמנחות דפ"ב ע"ב, וע' בשני המקומות שם בצ"ק, ולכאורה הלא באמת לקח הסכין לשחוט, ואיך עלה ע"ד התוס' לשבת דהיה צריך לכתוב ויכין, ובע"כ משום דבהר המוריה לא מצא את המאכלת. רק שהיה מזומן אצלו למטרת השחיטה כשהלך מביתו, וזה היה ג' ימים קודם כדכתיב ביום השלישי וגו' וכיון דההכנה היתה ג' ימים קודם. היה צריך לכתוב ויכין ולא ויקח. כנ"ל בכוונת התוס'. וקשה הלא לשון קיחה כתיב התם בכל הפרשה, קח נא את בנך, ויקח את שני נעריו. ויקח אברהם את עצי העולה, ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו', וכל הדברים היו בהכנה שלשה ימים קודם, ומ"ש דוקא גבי סכין צריך לכתוב ויכין. וביתר הדברים דכתיב ויקח ולא ויכין מאי דרשת בהו, וצ"ע כעת

תוד"ה לענין. לא בעי לאתויי הכא פלוגתא דר' יוסי ורבנן דפליגי במשתחוה לאילן כו', ע' ירושלמי שבת פ"ט ה"א ובע"ז פ"ג ה"ו

תוד"ה אמר, לא שייך לשנויי הכא הא בשביל שיודח הכותל נעשה כו', ע' ר"ש מכשירין פ"ד מ"ג

ע"ב דילמא פרושי קא מפרש לה ע' בכורות דל"א ע"ב תוד"ה א"כ ובחידושי הרשב"א לב"ק דצ"ח ע"ב

שם אמר מר נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה כו'. ע' פר'"ח סי' ו' סקי"א

שם א"ר חסדא א"ר יצחק ואמרי לה במתניתא תנא ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה כו'. במד"ר וירא פנ"ו הוא בשם רבי יוסי. ובירושלמי שבת פ"ח ה"ו הוא בשם ר"י בי ר' בון בשם רב הונא. וע' פר"ח ליו"ד סי' קט"ז סק"ט

שם אר"פ בסימונא דאגמא, ע' בה"ג ה' שחיטת חולין ולעיל דט"ו ע"ב תוד"ה ורמינהו

שם המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו נושרות כו'. ע' במג"א סי' שי"ב סק"ה ובחידושי הגרע"א שם

שם דתניא כי ירחיב ה' אלקיך וגו' ואמרת אוכלה בשר. ר' ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה כו'. וכן דריש בספרי ראה פלוגתא דר"י ור"ע בפסוק זה. אולם במד"ר ותנחומא סמיך פלוגתתם אקרא דאיש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו': דכתיב בפ' אחרי

שם מעיקרא מ"ט איתסר משום דהוו מקרבי למשכן כו'. ע' אור שמח פ"ד הי"ז מה"ש

רש"י ד"ה ה' דברים, וכן לגבי קינוח דלמא מנקבא לכרכשיה ע"כ, וכ"מ מקושית הש"ס דקאמר ותיפוק ליה משום דאמר מר המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו נושרות. וכ"ה בירושלמי שבת פ"ח ה"ו, רק שם מסיק הטעם מפני שרוח רעה שורה עליה, אכן במד"ר וירא פנ"ו הגרסא, ואין מקנחין בה את הידים כו' מפני שרוח רעה שוכנת עליו. וע' בט"ז יו"ד ר"ס ו' ובפמ"ג ובס' הארוך מש"ך ובמנחת אהרן שם

תוד"ה שבתחלה, פי' בקונטרס מדכתיב אשר ישחט מחוץ למחנה ואל, פתח אה"מ לא הביאו וקשה דההוא קרא לא איירי אלא בקדשים כו' ע"כ, באמת רש"י גופיה עה"ת בפ' אחרי ר"פ שחוטי חוץ, כ' בהדיא דבמוקדשים הכתוב מדבר שנאמר להקריב קרבן ע"ש וכ"כ רש"י לקמן די"ז ע"א אבל דעתו שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקריבה אלא ע"י הקרבה כדביאר דבריו בקידושין דנ"ז ע"ב ד"ה לפי שנאמר. וכ"ה ג"כ דעת הרמב"ן עה"ת שם. והתוס' ס"ל כדעת הרמב"ם בפ"ד הי"ז מה' שחיטה,