אור הישר (חולין) מז

השוחט לחולה בשבת כו' ובגנזי קדם הנדפס בחיפה תרפ"ב ראיתי בקונטרס המיוחס לרב האי גאון הנמצא באוצר הספרים באכספרד דגרס הכא רבה

שם הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא ע' חידושי הרשב"א לשבת דקכ"ח ובתשובותיו ח"ד סי' ובראב"ן סי כ"ד ובריב"ש סי' קס"ה ובראבי"ה ס"ס קצ"ז ובס' האשכול ח"ב סי' ל"ו ובתמים דעים להראב"ד סי' קל"ז ובת' הרא"ש כלל כ"ו סי' ה' וברוקח סי' ת"ו ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' א' ובת' ריקאנטי סי' ק"ה ובביאור הגר"א לאו"ח סי' רע"ו סק"ד וש"ח סקפ"א

שם המבשל לחולה בשבת אסור לבריא כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' תתי"ד ושם בח"ד סי' רפ"ד ובתשב"ץ ח"ג ס"ס ל"ז ובביאור הגר"א לאו"ח סי' שכ"ה סק"ט ובח"ס חא"ח סי' ע"ט

במשנה הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין. ואוקמינן בגמ' הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ע"ש, ואע"ג דהרבה דברים כבר נשנו במשניות בפ"ע. מ"מ לא חש התנא לשנות תיבות אחדות אגב אורחיה להשמיענו אף במה ששנה כבר כמש"כ התוס' בברכות ד"ב ע"א. ויל"ד במנחות דצ"ג ע"א דחשיב התוס' לכל הני דתני כבר בש"ס ושנינהו אגב אורחייהו עוד בשאר מקומות, אמאי לא הביאו נמי מהך דהכא, ובכלל כל דברי רבא מבוארים בהדיא בתוספתא פ"א

שם בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ע' בב"ח ובברכי יוסף סי' ו' סק"א והנה בפרדס הגדול ר"ה שחיטה הוסיף ע"ד הברייתא. במקום שאין מוצאין סכין, וכ"כ בשבלי הלקט ה' שחיטה סי' ב' ע"ש וקשה טובא לפ"ז מאי מקשה הש"ס אמתניתין דקתני השוחט בצור ובקנה. השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו בכל שוחטין בין בצור כו'. הלא הברייתא איירי במקום שאין מוצאין סכין ולכן מותר לכתחלה, אבל במקום שמוצאין סכין אז אין לשחוט בהם לכתחלה, רק בדיעבד אם שחט שחיטתו כשרה, ולהכי קתני במשנה השוחט וצ"ע כעת

שם בשלמא במגל יד דילמא אתי למיעבד באידך גיסא, ע' בתשובות הרשב"א סי' תר"כ

שם השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל ור' חייא מכשיר ע"כ, ולטעמייהו אזלי לקמן דט"ז ע"א דרבי יליף שחיטה בתלוש מקרא דויקח את המאכלת לשחוט, ור"ח ס"ל שם דקרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. ועפ"ז נראה בהא דפירש"י וז"ל רבי פוסל לקמן נפקא לן מויקח את המאכלת ע"כ. דצ"ל נפקא ליה והיינו דאיהו גופיה גמר לה התם. וע"ל דט"ז ע"א רש"י ד"ה א"ל וי"ו ובדכ"ח ע"א תוד"ה רבי

שם כאן במחובר מעיקרו כאן בתלוש ולבסוף חיברו, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קמ"ב

רש"י ד"ה והאי שוחט לא היה ביה"ש ראוי לכוס כו' ע' באו"ח סי' תקי"ז ס"א ובביאור הגר"א שם סק"ח

רש"י ד"ה והמבשל לחולה שנחלה היום כו', ע' ברמ"א או"ח סי שי"ח ס"ב ובביאור הגר"א שם סק"ט

רש"י ד"ה שינים התחובים בלחי של בהמה והצפורן מחוברת ע"כ, ולכאורה אע"ג דרש"י כיילינהו כחדא מ"מ חלוקין הן. דצפורן היא מחוברת בגוף הבעל חי כשהוא חי. משא"כ שינים התחובים בלחי של בהמה, איירי כשהלחי הוא תלוש מן הבהמה, עפ"מ דמסקינן לקמן די"ח ע"א דפסול דצפורן הוא מטעם מחובר וכדמסיק רש"י הכא, ובשינים הפסול מפני שהם שנים והוו כסכין פגומה שיש הפרש בין זו לזו כדהסביר רש"י לקמן שם וכ"כ הרמב"ם בפ"א הכ"א גבי פסול שינים מפני שהן כמגל ע"ש. אבל שן או צפורן יחידי תלוש שוחטין בו לכתחלה, ובמחוברים שחיטתו פסולה ואע"פ שאין בהם פגם כדאוקמינן לקמן די"ח ע"א, ועפ"ז יש לדייק ברש"י לקמן דף כ' ע"א במש"כ שן וצפורן בהדיא תנא להו לעיל במתניתין חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והצפורן ואוקמינן במחוברת, ומשמע מדבריו דהאי מחוברת קאי אתרווייהו דכל אחת מהן מחוברת לפ"מ דקאי אקושית הש"ס שן וצפורן בהדיא תנא להו. ולפמש"כ הרי שינים דמשנתנו בע"כ מחוברים רק בלחי והלחי הוא תלוש מן הבהמה. אבל צפורן מחובר לגמרי כנ"ל, וע' בב"ח ובח"מ לאה"ע סי' קכ"ד סק"ד

רש"י ד"ה דילמא, ושמעינן מהא דסכין פגומה ויש בה כדי לשחוט מן הפגם ולהלן אסור לשחוט בה לכתחלה כו' ע"כ, וכן מבואר במעשה הגאונים סי' צ"א ובס' האשכול ח"ג סי' ח'

תוד"ה כגון שהי"ל חולה והבריא וא"ת אם יש מוקצה לחצי שבת אמאי שרי לר"מ כו' ור"י נמי אמאי לא אסר משום מוקצה כו' ע"כ, ואע"ג דבאמת פסקינן לדינא דאין מוקצה לחצי שבת כמש"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א והמחבר סתם כן לדינא בסי' ש"י ס"ג, ובאופן דגם מסוגיין הוא סייעתא לזה. דאם איתא דיש מוקצה לחצי שבת אמאי שרי לר"מ, ור"י נמי אמאי לא אסר משום מוקצה כמשה"ק התוס', מ"מ התוס' הקשו שפיר אמאי לא איפשטא להו בביצה דכ"ו ע"ב מהך דהכא דאין מוקצה לחצי שבת. ומאי קמבע"ל התם כן נ"ל בכוונתם. וע' בעתים לבינה על ס' העתים סי' קכ"ז

ולכאורה היה מקום ליישב קושיתם עפמש"כ התוס' בבכורות דכ"ג ע"א בד"ה סבר דכשסבור שמותר לבטל חשיב שוגג. והט"ז ביו"ד סי צ"ט סק"ט כתב דאין חילוק בזה בין שוגג דשאר איסורים לשוגג דשבת ע"ש, הרי דטעה בדין מקרי שוגג וא"כ שייך