אור הישר (חולין) מו

בת' מהר"ח אור זרוע סי' ע"ב ובחידושי הרשב"א בסוגיין ולביצה ד"ב ובשבלי הלקט סי' רמ"ח ובביאור הגר"א לאו"ח סי' שכ"ד סק"ז וסק"ח ובחידושי ח"ס לביצה ד"כ

ע"ב התם כדקתני טעמא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כו', טעם זה מבואר בהדיא בתוספתא דמאי פ"ח ובירושלמי שם פ"ז ה"ד ובגיטין פ"ג ה"ח, וע' סוכה דכ"ד ע"א תוד"ה ר"י ובעירובין דל"ח ע"א תוד"ה אי ובחידושי הרשב"א לקידושין דמ"ה ע"א ולב"ק דס"ט ע"ב ובכפתור ופרח פל"ח ובט"ז לאה"ע סי' קנ"ו סק"ח ובקצוה"ח סי' ס"א ובת' בית אפרים חי"ד סי' ע"ב ע"ד

שם וא"ר יוחנן וכבר בא חכם, פי' וחסרון ידיעת המברר לא תבטל המציאות, דוגמא מש"כ התוס' ביבמות ד"פ ע"א גבי נעשה סריס למפרע, ועמש"כ בחידושי לעיל די"א ע"ב ע"ד התוד"ה וכי תימא

תוד"ה התם, ונראה לי דהכא דיחויא בעלמא הוא דקאמר כו' ע' בחידושי הרשב"א לסוכה דכ"ד ע"א

תוד"ה אימר, דיחויא בעלמא היא, דמוקצה מחמת איסור יותר חמור ממוקצה מחמת מיאוס כו', ע' שבת די"ט ע"ב תוד"ה ושמואל ובראבי"ה סי' ר"ד

דף ט"ו ע"א המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל כו', ולכאורה אמאי לא נקיט כלשון המשנה בתרומות פ"ב מ"ג המעשר והמבשל בשבת כו'. ובתוי"ט כ' שם ג"כ מדשנאן בחד בבא ש"מ דמעשר במזיד אסור לו לעולם כמו מבשל כו' ע"ש ואפילו לפ"מ דגריס הכא דתניא המבשל בשבת קשה נמי על התוספתא בשבת פ"ג דשייר מעשר השנויה במשנה יחס עם מבשל

ובע"כ דבאמת שני דינים נפרדים הם. ופלוגתתם קאי רק על מבשל כדתניא בתוספתא אבל במשנה שם נשנית בסתם משנה בלי שום חולק. ואפשר משום דרבי לגרמיה ס"ל במבשל כר"מ, ומעשר בשבת שהיא רק מגזירה דרבנן כדאמרינן בביצה דל"ז ע"א. והלכה כר"מ בגזירותיו כדאמר בכתובות ד"ס ע"ב להכי כייל מסדר המשנה מעשר עם מבשל כר"מ שם. ואע"ג דבשאלתות דרב אחאי כתב דהלכה כר"מ בגזירותיו ולא בקנסותיו כדכתבו התוס' בבכורות דכ"ח ע"א ובכ"מ, אך זהו רק היכא דר"מ קניס והם לא קנסו, אבל הכא פליגי רק בדרך הקנס. אבל לכו"ע קנסינן במבשל, ובהפרשת מעשר היא רק גזירה דרבנן להכי פסק כר"מ, אמנם בנוגע לדינא לדידן מחלק הרמב"ם דין מעשר בשבת ממבשל בשבת דבמבשל פסק בפ"ו הכ"ג מה' שבת כר"מ, ובמגביה תרומות ומעשרות פסק שם בפכ"ג הט"ו כר"י, ובש"ס גופיה מחלק בין מעשר למבשל כדמוכח בגיטין דנ"ג ע"ב ודנ"ד ע"א ובביצה די"ז ע"ב. וע' בירושלמי עירובין פ"ד ה"א ובשבת פ"ג ה"א ובשאילתות פ' שלח סי' קכ"ח וברוקח סי' צ"א ובכפתור ופרח פי"ח ובמג"א סי' ת"ה סקי"ד וסי' תרכ"ד סק"ז ובחידושי הגרע"א שם ובפר"ח סי' צ"ט סקי"ב ובברכי יוסף חי"ד סי' קמ"ב סק"א ובפמ"א ח"א סי' ל' וביד המלך פ"ו מה' שבת ובבאר יצחק חאה"ע סי' ב

שם ר' יוחנן הסנדלר אומר כו' במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. ובה"ג פכ"ד מה' שבת מסיק אלא לגוים, וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ע"ו ובת' ריקאנטי סי' קמ"ה ובכפתור ופרח פל"א וביו"ד ס"ס ק"ב ובפלתי שם

שם ה"ק אע"פ דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג שחיטתו כשרה עמש"כ בחידושי לעיל די"ד ע"א

שם משום דס"ל כר"י מאן דתני כר"מ משתין ליה, כה"ג בעירובין דמ"ח ע"א

שם כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כר"מ וכי דריש בפירקא דריש כר' יהודא, אמנם בירושלמי שבת פ"ג ה"א ובתרומות פ"ב ה"א גריס הכי. רב כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כר"מ בציבורא הוה מורי כר' יוחנן הסנדלר וע"ש במה"פ, וע' בב"ק דצ"ט ע"ב תוד"ה מנעך ובמאור ומלחמות ור"ן פ' כירה ופ' כל כתבי ובמרדכי פ' כירה רמז ש"א ובמיוחסות להרמב"ן סי' קנ"ב ובחידושי הרשב"א לשבת דקנ"א ובתשובותיו סי' קע"ה ובס' הפרנס סי' קע"ו ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שפ"א ובס' התרומה ה' שבת סי' רמ"ז רמ"ח ובתשב"ץ ח"א סי' כ"ב ובביאור הגר"א לאו"ח ר"ס שי"ח ובריב"ש סי' קע"א וסי' שצ"ד ובפלתי סי' צ"ט סק"ו

רש"י ד"ה ר' יהודא. דלא נמטייה הנאה מעבירה כו', ע' מהרש"א בסוגיין ובחידושי ח"ס לביצה דכ"ד ע"ב ובתשובותיו ח"ו סי' י"ב

רש"י ד"ה ר"י הסנדלר, דאילו ר' יהודא שרי ליה לאורתא אפילו לדידיה דלא קניס שוגג אטו מזיד כו' ע' באר שבע בסוגיין

תוד"ה המבשל, דבעי מר"ח בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה כו' ע"כ, ולענין אומר מותר ע' בר"ן שבת פ"ג שם מש"כ בשם הראב"ד, ובמג"א סי' ק"ח סקי"א ובט"ז יור"ד סי' צ"ט סק"ט, ובמש"כ בחידושי לבכורות דכ"ג ע"א ע"ד התוד"ה סבר

תוד"ה מורי, דבריש אין צדין גבי נכרי שהביא דורון לישראל כו', ע' בשבלי הלקט סי' קי"ב ובבאור הגר"א ליו"ד סי' ק"י סקכ"ד

תוד"ה כי, וא"ת ונוקי מתניתין בשוגג ור"מ ולא הי"ל חולה כלל וי"ל כו'. ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין ובס' האשכול ח"ג סי' ז' ובנחל אשכול שם

ע"ב א"ר פפא פעמים שהשוחט מותר כו', בשאלתות פ' שלח סי' קכ"ח הגרסא רב ע"ש ולפ"ז צ"ל דרב הוסיף אהא דאמר איהו גופיה עצם ההלכה של