אור הישר (חולין) מה

דחלות קנינו הוא לכשיבא לעולם לברירה דהכא דחל מיד והוברר הדבר למפרע שהרי מיחל ושותה מיד וע"כ שהתרומה חלה מיד וע"ש בת' בית אפרים סי' ע"ד מה שהקצוה"ח ז"ל גופיה השיב על דבריו

ולע"ד ממקומו הוא מוכרע לפ"מ שפירש"י דהאי דינא נשנית כשהיתה חשיכה בליל שבת ולא היה שהות להפריש או שאין לו כלים כנ"ל, ואם מטעמא דדשלב"ל אתינן עלה הרי בכל הימים יוכל לעשות כן ואפילו לא היה ע"ש והיו לו כלים דלא גרע מדשלב"ל

ועוד לפ"מ דרש"י פי' בסוגיין. דבמה שאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש פועל לב' דברים לברר שזו היא התרומה ושזה לא שתה אלא חולין. ואי משום לתא דדשלב"ל היה פועל רק לעשות התרומה, אבל להורות דזה לא שתה אלא חולין. לזה בהכרח צריכינן לטעמא דברירה אפילו לאחר שהתרומה נקנית במקומה מטעם דשלב"ל. כיון דהיו בכלי אחד. ובע"כ שהברירה בירר את החולין למה ששתה, וע' באבני מלואים סי' מ"א סק"ב

רש"י ד"ה ומיחל המעשר שני הואיל ויכול לתקנו באמירה בעלמא כו'. והנה התוס' ביומא דנ"ו ע"א ובכ"מ הקשו על פירש"י הרי צריך קביעת מקום. וע' קידושין דכ"ו ע"ב תוד"ה מעשה ובריטב"א לסוכה דכ"ה ובתוס' הרי"ד לירושלמי מע"ש פ"ה ה"ד

רש"י ד"ה אוסרין אלמא לר"י ל"ל ברירה וחייש שמא תרומה שתה, ע' בדו"ח להגרע"א מערכה ד' ובעונג יו"ט חא"ח סי' ל"ג

תוד"ה השוחט בשבת כו' אפילו במזיד בעי לאוקמי תימא אי במזיד האיך שחיטתו כשרה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כו' ע"כ, נלע"ד דהתוס' נשמרו בדבריהם מתירוץ הרשב"א ז"ל בחידושיו. דלאוקימתת הש"ס דמשנתנו איירי בשוגג ולהכי לאו מומר הוא ע"ש, ומשו"ה הניחו התוס' ליסוד קושיתם וכתבו, אפילו במזיד בעי לאוקמי' וא"כ סובב קושיתם עכ"פ על הס"ד, ובקצוה"ח סי' נ"ב כ' ומוקי לה בגמ' אפי' במזיד וצ"ע

אכן קשה אמאי לא הביאו להא דתניא בתוספתא שבת פ"ג. השוחט בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת במזיד לא יאכל, ולפ"ז מה מקום לאמר דהא דקתני במשנתנו השוחט בשבת שחיטתו כשרה קאי על מזיד. הרי במזיד תניא בהדיא לא יאכל ומכש"כ דתקשה מהתוספתא על החלטתם בתירוצם דבפעם אחת לא חשיב מומר. וכ"כ ביש"ש סי' ז' דשוחט בשבת שחיטתו כשרה אפילו במזיד, וע' בשו"ע ומפרשים סי' י"א ס"ב ובס' האשכול ח"ג סי' ז' ובשבלי הלקט ה' שחיטה סי' א' ובש"ך וט"ז סי' י"א ס"ב ובפלתי שם ובח"ס חי"ד סי' י"ד ובעונג יו"ט חי"ד סי' נ"ד ומש"כ בחידושי לעיל ולקמן בסמוך

בא"ד ועוי"ל דמשום פעם אחת לא חשיב מומר כו' ע"כ, אמנם דעת הרמב"ם דבשחיטת מזיד בשבת שחיטתו פסולה אפילו בפעם הראשון. והסביר טעמו בפיה"מ דבשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול ע"ש ונפלאתי על הקצוה"ח בסי' נ"ב שכ' דהרמב"ם והתוס' סברי דנעשה פסול מתחלת שחיטה ע"ש. ולפ"מ שהוא לפנינו רק הרמב"ם סובר כן. אבל התוס' סבר דבפעם אחת לא חשיב מומר ולפ"ד גם הגמר של השחיטה הראשונה לא משוי ליה כמומר וע"ל דכ"ט ע"ב תוד"ה כגון ובמש"כ בחידושי שם וע' במל"מ פ"ג ה"ז משגגות ובש"ק לירושלמי סנהדרין ספ"ח ובהגהות לס' נחלת יעקב מהגאון בעל נה"מ בחידושיו לפסחים דע"ג, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ג' ובכפתור ופרח פל"א ובמהרי"ק שרש ק"ס ובמהרשד"ם חי"ד סי' קט"ו ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' ב' ס"ה ובביאור הגר"א שם סקכ"ו ובט"ז שם סי' ד' סק"ה ובחידושי הגרע"א שם ובט"ז שם סי' רנ"א סק"א ובש"ך סק"ג ובפר"ח לאה"ע סי' קכ"ג סק"ב ובנה"מ ר"ס נ"ב ובטעם המלך פ"ה מה' גניבה ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' קל"ב ובדו"ח להגרע"א מערכה ג' ובעונג יו"ט סי' ס"א

תוד"ה אמר תימה דבכל דוכתי משמע דרב הונא היה גדול ממנו כו' ע"כ, ולולא דבריהם היה נלע'"ד דאז היה חייא בר רב צעיר לימים. ואח"כ נתגדל בתורה הרבה עד דאמר ר"ה משמיה כעין מש"כ לעיל די"ג ע"א בחידושי ע"ד התוד"ה בעא, וע' בלב אריה

תוד"ה ונסבין, א"נ בלא מליחה נמי שריא באומצא כו', ע' פסחים דע"ד ע''א תוד''ה האי ובפר"ח סי ס"ז סקי"ב ובפלתי סי' ע"ה סק"א ובשעה'"מ פ"ג ה"ד מה' יו"ט ובפ"ו ממ"א

בא"ד דדם האברים שלא פירש מותר וכן אור"ת כו', ע"ל דקי"א ע'"א תוד"ה וחתוכיה ובפלתי סי' ס"ט סק"א ובת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד ר"ס ע"ו

בא"ד אמר רבה וכן לקדירה ולא גרסינן וכן לצלי ע"כ, וכ"ה גרסת התוס' לקמן דקי"ב ע"א ד"ה ה"מ, אמנם לפנינו הגרסא במנחות דכ''א ע''א אמר אביי. וכן העתיקו התוס' בפסחים דע"ד ע"א, ומאי דסיימו התוס' בדבריהם הכא ולא גרסינן וכן לצלי, הוא לאפוקי מגרסת רבינו גרשם כדהביאו התוס' במנחות שם ובתמים דעים להראב"ד סי' י"ד כתב וז"ל אמר אביי וכן לצלי ובנסחי דידן אמר אביי וכן לקדירה ע"ש, וע' שבת דקכ''ח ע''א תוד"ה דחזי ובביצה די"א ע''א תוד"ה ושוין ובראב"ן סי' י"ז וסי' קכ''א ובס' האשכול ח"ג סי' כ"א וסי' כ"ז ובת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ה ובס' יראים סי' קמ"ו ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ע"ו סקי"א וסק"ג ובנוב"י מ''ת חא''ח סי' כ"ג

תוד"ה מחתכין. ובהמה נמי איירי ביושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו ואחרים רואים אותן כו', ע'