אור הישר (חולין) מד

הפוסקים דשחט במזיד בשבת נמי שחיטתו כשרה, ג"כ ליכא להקשות דלא נודע לנו דעתם לדינא בתמורה שם, ואולי ס"ל לפוסקים אלו כאביי דבכל התורה נמי מהני כנ"ל, וע' בשעה"מ פ"ג הי"ט מגירושין

שם א"ר הונא דרש חייא בר רב משמיה דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר' יהודא היא הי ר' יהודא כו' ע"כ, והנה לפ"מ דאוקמינן לקמן דט"ו ע"א דמשנתנו איירי בשוגג, וכן נקטו הרמב"ם ספ"א מה' שחיטה ובשו"ע סי י"א ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך, א"כ יל"ד מהא דתניא בתוספתא שבת פ"ג השוחט בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת ע"ש, ולפ"ז מאי חידשו רב הונא וחייא בר רב משמיה דרב הרי הוא כן בהדיא בתוספתא דאסורה באכילה ליומא, ואיך נסבין חבריא לאמר ר' יהודא היא הלא בסנהדרין דפ"ו ע"א אמרינן סתם תוספתא ר' נחמיה. ואי משום דסמיך שם לברייתא דהמבשל בשבת ושם ס"ל לר"י בשוגג יאכל למ"ש, משמע דאיהו קאמרה נמי להאי דינא דשוחט בשבת לאסרה באכילה ליומא, א"כ אמאי טרחו בש"ס כולי האי להביא ממקורים שונים לדר"י עד שבא רב אשי וקאמר ר' יהודא דמבשל היא וצע"ק, וע' בה"ג ה' שחיטת חולין

שם מחתכין את הדילועין לפני הבהמה כו' ע' שאילתות ר"פ בשלח ובבעל המאור ומלחמות פ"ב דביצה ובר"ן שם רפ"ג ובמרדכי שם פ"א רמז תרמ"ב

שם א"ל אביי מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים כו', אביי לטעמיה דאיהו דייק בביצה ד"ו מהאי מתניתין גופה דמחתכין את הדילועין כו'. דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים

שם הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם מי סברת בהמה בחייה לאכילה עומדת כו' ע"כ, משמע דאי הוה ס"ל דבהמה בחייה לאכילה עומדת, אז הוו ס"ל לתרווייהו דהכא מעיקרא מוכן לאדם, וקשה לפ"מ דפירש"י דהכנה דהכא היא כשקדש היום. א"כ מה מקום לאמר דאז היתה מוכנת לאדם. הרי בביה"ש עכ"פ לכתחלה אסור לשוחטה דשמא הוא שבת, וע' ביצה ד"ו ע"ב תוד"ה השתא

שם עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת כו' והוא ג"כ כעין דאמרינן בביצה ד"ו ע"ב. דדעתיה דאינש אכל מידי דחזי ליה, וע' בחידושי ח"ס שם ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ח ע"א

שם והא ל"ל לר"י ברירה מנלן אי נימא מדתניא הלוקח יין מבין הכותים כו' הנה לפ"מ דהכא קיימינן אליבא דאביי, ואיהו מחלק בגיטין דכ"ה ע"א בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים שפיר מייתי הכא מהלוקח יין מבין הכותים. דהך ברירה חשיב שם תולה בדעת עצמו והאי דהכא דנשחטה הובררה דלאכילה עומדת הוא ג"כ תולה בדעת עצמו. אמנם יל"ד איך הביא בתר הכי בסוגיין מדתני איו. הרי התם תלוי בדעת החכם, וע' ביצה דל"ח ע"א תוד"ה ואמר ובמראה הפנים לירושלמי מע"ש ספ"ב ובביאור הגר"א לאו"ח סי' תי"ג ובשעה"מ ה' עירובין וביד היך פ"ג ה"ד מה' גירושין

שם הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין כו', ע' קידושין דכ"ו ע"ב תוד"ה מעשה ובחידושי מהרי"ט ומקנה שם

שם ד"ר מאיר ר' יהודא ור' יוסי ור"ש אוסרין. ע' בת' הגרע"א ס"ס קפ"א

רש"י ד"ה את הדילועין התלושין עכ"ל ולא ביאר אי מיירי כשנתלשו מן המחובר בשבת כפי' ר"ת, או בנתלשו מע"ש וקמ"ל דשרי למטרח באוכלא או לשוייה אוכלא ומשום חסרון הביאור בכוונת רש"י ז"ל לא הביאו התוס' לפירושו בד"ה מחתכין. וע"ל דט"ו ע"ב רש"י ותוד"ה כגון שקצץ

רש"י ד"ה הלוקח יין מבין הכותים לאשמעינן דכותים חשודין על התרומה כו' ע"כ, לכאורה י"ל דאשמעינן נמי בזה דמפרישין אפילו מתרומה טמאה דהא כותים הם טמאים ואפ"ה צריך להפריש תרומה גדולה כדהוכיח מזה בכפתור ופרח רפי"ח

בא"ד ומשנה זו קודם תקנה דגזרו על יינם נשנית ע"כ, וכ"כ התוס' בגיטין דכ"ה ע"א ובכ"מ. וע' ר"ש דמאי פ"ז מ"ד

רש"י ד"ה אומר שני לוגין. אם אין לו כלים להפריש או שהיתה חשיכה בליל שבת שאין שהות להפריש ע"כ, וכן פירש"י בסוכה דכ"ג ע"ב ובשילהי מעילה, אמנם בעירובין דל"ו ע"ב ובגיטין דכ"ה ע"א וביומא דנ"ה ע"ב פירש"י דאין לו כלים ולא הזכיר של ע"ש כלל. ובב"ק דס"ט ע"ב פירש"י בע"ש ביה"ש ושייר להא דאין לו כלים ע"ש ובאמת בתוספתא דמאי פ"ח תניא בהדיא הלוקח יין מבין הכותים בערב שבת ושכח ולא הפריש כו' ע"ש, ולפ"ז יל"ד כיון דבתוספתא מבואר האי דינא דאיירי בע"ש, מנ"ל לרש"י להוסיף הא דאין לו כלים, ולהקדים נמי לזה אהא דע"ש דקתני בתוספתא ודלמא דוקא בהאי גוונא התירו, ועי' סוכה דכ"ג ע'"ב תוד"ה שני, ומדוע סתר רש"י ז"ל א"ע בפירושו כנ"ל וצ"ע כעת

והנה הקצוה"ח בסי' ס''א יצא לדון בדבר החדש, דהא דקאמר ר"מ בשני לוגין שאני עתיד להפריש דמהני ברירה, משום דר"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלב'"ל, ובתרומה מצי להפריש דשלב"ל כדאמר ביבמות דצ"ג, והשתא אם יכול להפריש דשלב"ל מכש"כ שני לוגין שאני עתיד להפריש שבאו לעולם אלא שעתה אינו מבורר ועתיד לברר דמהני והא דמשמע בש"ס בשני לוגין שאני עתיד להפריש צריך ברירה היינו לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל, ומשו"ה שני לוגין שאינו מבורר עכשיו ועתיד להפריש הוי כמו דשלב"ל אבל לר"מ ודאי מהני ע"ש וכבר דחה לדבריו בת' בית אפרים חי"ד סי' ע' עפ"מ דיש לחלק בין דשלב"ל