אור הישר (חולין) מא

רואה שנשחטה, אמנם אם היה זריז עד בלי די להיות נשאר אף מאחד מהחמשה דברים הפוסלין אחר השחיטה בהרגש דק מאד שזהו נשמת הפעולה, דבר זה בלתי מורגש רק להשוחט גופיה המושכר מעצמו ולא להעומד על גביו. ולהכי תנא ברישא הכל שוחטין חוץ מחש"ו שמא יקלקלו את שחיטתן ודייק מזה רבא דאין מוסרין להן חולין לכתחלה אפילו בעומדין ע"ג ומטעם הנ"ל, ואפ"ה מסיק בסיפא וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה כיון שהוא בדיעבד, ולפי ראות עיני הגדול שעמד ע"ג לא היה בזה שום קלקול להכי כשרה, כנלע"ד ביאור המשנה לפי הבנת הסוגיא, וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי' י"א סקי"ט ובחידושי הגרע"א שם ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין ובהקדמת עונג יו"ט ובתשובותיו סי' נ"ה

בא"ד ומפרש התם חרש וחרושת משום דלאו בני קרייה נינהו וקטן משום דאיש כתוב בפרשה והשתא תיפ"ל דבעינן כוונה כו' ע"כ. וקשה דהא דאמרינן בעלמא תיפוק ליה הוא רק היכא דהאי טעמא עדיף טפי, משא"כ הכא דאיש כתוב בפרשה, וטעמא דקרייה נוסד על קראי דואמר ואמרה, ולפ"ז הרי מבוארים בסוגיא שם הטעמים המבוארים בקרא. ואיך נימא תיפ"ל דבעינן כוונה שאינה מדאורייתא ובת' ח"צ סי' א' חקר בכוונת החליצה, אי היא כוונת קנין להתירה, או כוונת מצוה ע"ש, ואם היא כוונת מצוה הרי משמע סתמא דהש"ס ברפ"ב דברכות ובכ"מ דמצוות א"צ כוונה. ועכ"פ פלוגתא היא ולאו דאורייתא ע"ש. ואפילו לפ"מ שהכריע במנ"ח מצוה תקצ"ט שהיא כוונת קנין ע"ש, אבל בין לר"א בין לר"ע במשנה יבמות דק"ד. דעתם דככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב, ומשו"ה אם חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה, משום דקרייה דיבורא בעלמא הוא ע"ש. ומכש"כ כוונה דרחוקה ממעשה טפי מדיבור, דבודאי לא מעכב, ולהכי תלי יותר בדברים הכתובים בפרשה וצ"ע כעת, וע' בקצוה"ח ס"ס ער"ה ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' צ' ובעונג יו"ט סי' ב' וסי' קע"ג

תוד"ה זרק הא חשיב מתכוין לחתיכה כו', ע' בס' האשכול ח"ג סי' ו'

תוד"ה קטן דקטן גרע דאין לו דעת להבין כו' והו"ל מתעסק כו'. ע' טו"א לר"ה דכ"ח ע"א ובעונג יו"ט סי' קע"ג

תוד"ה ותיבעי, ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן כו', ע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ק"נ ובאור שמח פ"ב ה"ד מה' אישות

בא"ד ושמא אסמכתא בעלמא היא כו', ע' בחידושי חתם סופר לירושלמי תרומות רפ"א

בא"ד כיון שעיקר תרומה במחשבה וקטן אין לו מחשבה כו', ע' עונג יו"ט סי' ק"ט וסי' קנ"ג ובאור שמח פ"ד הכ"ה מה' יבום

בא"ד ותימה לר"י שבא לתרץ מגט אתרומה כו'. ע' במראה הפנים לירושלמי ריש תרומות ובת' מקום שמואל סי' כ"ה ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' ד' וסי' צ' וסי' ק"נ

דף י"ג ע"א כי קא מיבעיא ליה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כו' וקשה הרי משנה ערוכה היא במעשרות פ"ד ה"ב תנוקות שטמנו תאנים לשבת כו' ופי' הר"ש שם וז"ל ותנוקות רבותא אשמעינן דיש להן מחשבה ע"י מעשה המוכיח כו' ע"כ, וכ"כ רש"י ותוס' בביצה דל"ד ע"ב בד"ה תנוקות, ובירושלמי מעשרות דייק ממשנה דהתם. מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת שם מעשיו של קטן מתקיימין וע' בר"ש תרומות פ"ח מ"ג

וי"ל דהכא שקיל וטרי הש"ס רק אהא דקאמר ר' חייא בר אבא דר' יוחנן בעי הכי, ולה"ק הא נמי אמרה ר' יוחנן חדא זימנא. אמנם הא גופא דקאמר ר' יוחנן אמתניתין דהעלום חש"ו אבל היפך בהן ה"ז בכי יותן אפשר דר' יוחנן ידע לדייק הכי ממתניתין דמעשרות שם וכנ"ל, וע' בביאור הגר"א לאו"ח סי קנ"ט סקל"ז

שם המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה כו', ע' ר"ש טהרות פ"ח מ"ו

שם וא"ר יוחנן ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן ה"ז בכי יותן. ע' ר"ש מכשירין רפ"ו ובח"ס חי"ד סי' ר"א

שם קטן יש לו מעשה כו'. ע' ראב"ן סי' ר"ה ובמג"א סי' מ"ב סק"ד ובנוב"י קמא חאה"ע סי' נ"ד ובמ"ת חא"ח סי' י"ז

שם לעכב מניין כו', ע' עונג יו"ט חי"ד סי' נ"ז

שם לרצונכם תזבחוהו לדעתכם זבוחו, עמש"כ בזה בחידושי שילהי מנחות ולקמן דל"א ע"א ולעיל ד"ג ע"ב

במשנה שחיטת נכרים נבילה ומטמאה במשא. ע' תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ד

שם א"ר חייא בר אבא אמר יוחנן דלא כר' אליעזר דאי ר"א האמר סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם ע"כ, ולטעמייהו אזלי בירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג. דהכי קאמרי אהא דהתם רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר להוציא מדברי רבי ליעזר שר' ליעזר אמר מחשבת נכרי לע"ז. וע"ל דקט"ז ע"ב ובמש"כ בחידושי שם ובתשובות הרשב"א סי' תקכ"ט ובס' האשכול ח"ג סי' ב'

שם ר' אמי אמר הכי קתני שחיטת נכרי נבלה הא דמיין לע"ז תנינא להא דת"ר כו', ויל"ד לפ"ז ע"ד, התוס' לעיל ד"ג ע"ב והרא"ש שם, שכללו עכו"ם וישראל אוכל נבלות להכעיס במיעוטא דחד קרא וזבחת, והרמב"ם בפ"ד מה' שחיטה שחלק בדינן, דבהלכה י"א כתב דין שחיטת עכו"ם. ובהלכה י"ד כתב דין ישראל מומר לע"ז. אמנם בשניהם כתב דשחיטתן נבלה, ולא הזכיר דשל מומר לע"ז אסור נמי בהנאה. כדמפרש ר' אמי ותנינא להא דת"ר, וע' הוריות די"א ע"א ובע"ז ד"ח ע"א ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ג ע"ב ולקמן דל"א ע"א.