אור הישר (חולין) מ

לפירש"י ספ"ג דגיטין דסתם ר"ג הוא ר"נ בר יצחק, ניחא מאי דה ש"ס פריך בפשיטות דאי דלא ידע דגמיר או לא לימא רוב מא"ש מ"ה, לפי אוקימתא דאוקים איהו גופיה הכא, אולם לפ"ד התוס' בגיטין שם ובכ"מ דסתם ר"נ הוא ר"נ בר יעקב. ועמש"כ בחידושי לקמן דקכ"ד בס"ד, א"כ מאי פריך לעיל. הרי י"ל דר"נ בר יעקב לא ס"ל כאוקימתא דר"נ בר יצחק דהכא אלא כרבינא ואליבא דהאי תנא דלא ס"ל רוב מא"ש מ"ה וכמש"כ התוס' לעיל ד"ג ע"ב. ובכלל הענין ע' בשטמ"ק לכתובות דט"ו ובספר שאילות שלום סי' א' ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך ובד"ג ע"ב

שם אמר רבי נראין דברי ר' יהודא שמצאן באשפה כו', ע' ר"ש אהלות פט"ו מ"ח

שם כי פליגי באשפה שבבית כו' ע' שאילתות ויקרא סי' ס"ח וברדב"ז קונטרס ללשונות הרמב"ם סי' קצ"ח

רש"י ד"ה פסח. אלא ודאי הלמ"מ הא דסמכינן ארובא כו', ע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' קס"א

בא"ד ואהא מילתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות כו'. ע"ל ד"נ ע"ב רש"י ד"ה מאי וכיון ובחידושי הרשב"א בסוגיין ובפרדס סי' רט"ז ובמשפטי בדיקת הריאה לרבינו יונה זצ"ל הנספחים לתשובות הגאונים בדף כ"ג ובדף כ"ז ובמעשה הגאונים סי' צ"ב ובס' האשכול ח"ג סי' א' וע"ש בנחל אשכול. וע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ג וסי' כ"א ובס' התרומה ה' טריפות סי' י"ט ובת' ריקאנטי סי' ק"כ ובתשב"ץ ח"א סי' ס"ז ובפתיחת הפמ"ג לבדיקת הריאה ובפתיחתו לסי' ל"ט ובט"ז סי' קי"ט סקי"ד ובש"ך שם סקכ"ח כ"ט ובת' הריב"ש סי' קס"ג וסי' תצ"ח וברדב"ז ח"ב סי' תש"ה ובברכי יוסף חא"ח סי' תל"ז סק"ב ובת' מהר"ם מלובלין סי' כ"א וברי"ט אלגזי לבכורות ד"ט ע"א

רש"י ד"ה לכי תיכול עלה כורא דמלחא כשתמדוד לי כור של מלח כו'. בכל אחד מהמקומות בש"ס פירש"י באופן אחר קצת, וע' שאילתות פ' בהעלותך סי' קכ"ד

תוד"ה פסח, דמדאורייתא לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות רפ"ג ובפלתי סי' צ"ו סק"ב ושם בקונטרס הספקות סעיף י"ב ובשעה"מ פ"א ה"כ מה' יו"ט ובחידושי הגרע"א ליבמות דל"ז

תוד"ה הרי שאבדו, ה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגניבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא כו' ע"כ, אולם בס' יראים סי' קל"ז כ' דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת הלכות שחיטה וברייתא דהרי שאבדו דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן, וע' בביאור הגר"א סי' ב' סקי"ז וסקי"ט ובת' אבקת רוכל סי' קפ"ח

ע"ב שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו כו', ע"ל ד"ב ע"א תוד"ה שמא ובספר הארוך מש"ך סי' א' ובפר"ח שם סקט"ו ובטו"א לר"ה דכ"ט ע"א ולחגיגה ד"ו ע"א ולמגילה די"ט ע"ב

שם מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן היא כו', והנה מפלוגתא דר' נתן ורבנן הוכיח רבא גופיה הני הלכתא גבורתא גם גבי פרה אדומה לקמן דל"ב ע"א ועמש"כ בחידושי שם ואיהו מהדר נמי לאוקים משנתנו דהכא כר' נתן. משום דלטעמיה אזיל לקמן דל"א ע"ב. דאמר רבא בהא זכנהו ר' נתן לרבנן מי כתיב וחתכת וזבחת כתיב כו'. וע' בת' ח"צ סי' א' ובמש"כ בחידושי למעילה דכ"א ע"א ולקמן דל"א ע"א

שם דתני אושעיא זעירא דמן חבריא, כה"ג לקמן דל"א ע"א ובתענית דכ"ד ע"א

שם והא בעינן מוליך ומביא כו' וקשה הלא זהו רק לכתחלה, כמבואר בתוספתא פ"א מצות שחיטה מוליך ומביא הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה ע"ש והכא כמו במתניתין כן בברייתא איירי בדיעבד, ומתירוץ הש"ס שהלכה ובאה כדרכה, משמע נמי דהוא לעיכובא והוא ג"כ כנגד התוספתא וצ"ע כעת. וע' בפר"ח ר"ס כ"ד

רש"י ד"ה מאן תנא. וקתני וכולן ששחטו כו' דקאי נמי אחש"ו, וכ"כ התוס' לעיל ד"ב ע"ב ד"ה אילימא וע' בס' האשכול ה' שחיטת חולין סי' ב' ובראב"ן סי' ר"ה ובתשובות הרשב"א סי' תק"ל

רש"י ד"ה שהלכה, וה"ה נמי דמצי לתרוצי בסכין שיש בו חוץ לצואר כמלא צואר כו'. ע' פמ"ג ר"ס ז' ובפר"ח ר"ס ג'

רש"י ד"ה האלון פרי הוא שקורין גלאנ"ץ ע"כ, ע' ברש"י קידושין דמ"ז ע"א ד"ה באלון, ובפני משה לירושלמי שביעית פ"ד ה"ד ובמה"פ שם

רש"י ד"ה שיש שמעשיהן מוכיחין דלשם כלי נתכוונו וגס הן אומרים כן כו', ע' בתוד"ה ותיבעי ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קס"ח

תוד"ה מאן, תימה דמשמע הכא דחש"ו לאו בני כוונה נינהו אפילו אחרים עומדים ע"ג ובספ"ב דגיטין דכ"ב תנן הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חש"ו כו' שגדול עע"ג אלמא בני כוונה לשמה נינהו כשגדול עע"ג וי"ל כו' וכן האריכו התוס' ביבמות ובגיטין והרשב"א בחידושיו הכא ובגיטין ובתשובותיו סי' כ"ו וסי' תקצ"ג ובס' התרומה ה' גיטין סי' קי"ח ובתשב"ץ ח"ג סי' מ"ם ובפלתי סי' ג' סק"ב ובשעה"מ פ"ג הט"ו מה' גירושין ובטעה"מ שם ובת' הגרע"א סי' כ"ג ד"ה וביסוד

ולולא דבריהם היה נלע"ד. דאף דחומר וצורת כתיבת הגט ופעולת השחיטה, יוכל העומד על גביו לראות בשניהם בשוה, אכן בנשמות של שתי הפעולות פנימה חלוקות הן. דבכתיבת הגט צריך העומד ע"ג רק להזהירו שיכתוב לשם אשה זו ובשמיעתו וכוונתו לזו יצא בגט זה דין לשמה, אחרי שיראה העומד ע"ג שכן כתוב בגט, משא"כ בשחיטה אע"ג שהגדול העומד ע"ג