אור הישר (חולין) לט

קאמר ואם שחט בודקין אותו. הרי החילוק הוא פשוט, דברייתא דמצא תרנגולת שחוטה איירי בדליתא קמן למיבדקיה. ואז שפיר סמכינן אהא דר"מ אצל שחיטה מ"ה, ורבינא איירי בדאיתא קמן. כדאמר ואם שחט בודקין אותו והיכא דאיכא לברורי ודאי מבררינן, וכדמתרצי מפרשי הרמב"ם בפ"ד ה"ו מה"ש אהא דפסק רוב מא"ש מ"ה ופסק נמי לדרבינא, וע' בס' האשכול ח"ג סי' ב'

וי"ל דבלשון הרמב"ם וכדפסק כתרווייהו מוכח דמחלק כן, משא"כ בדרבינא אא"ל כזאת, דבגמרא שם קאמר בהדיא כולהו כרבינא לא אמרי רוב מא"ש מ"ה, ובע"כ דאיהו לא ס"ל הכי, דאי איתא דאיהו קאמר בודקין אותו אלא בדאיכא קמן. אבל בדליכא לפנינו ס"ל איהו נמי רוב מא"ש מ"ה, א"כ תקשה מ"ט לא אמרי כולהו כרבינא

והנה במחבר ר"ס א' אהא דפסק רוב מא"ש מומחין הן. מסיק אבל אם הוא לפנינו צריך לבדקו אם הוא מומחה ויודע ה"ש. וכ' שם הש"ך בסק"ה בשב הב"ח שהוא מדברי הראב"ן. וכ' הגרע"א ז"ל דהראב"ן בא לתרץ בזה קושית התוס' על רבינא מברייתא דמצא תרנגולת ולכן כ' דרבינא מודה דבליתא קמן ולא מצינו למרדף בתריה מותר ע"ש. אולם לפמש"כ גם הראב"ן ז"ל לא יוכל לחלק בכך בדעת רבינא. דהא בש"ס קאמר התם בהדיא כולהו כרבינא לא אמרי רוב מא"ש מ"ה, משמע דאיהו פליג עלייהו בהחלט. משום דס"ל כהני תנאי בסוגיין דלא ס"ל הכי. דאל"ה הוה מצו לחלק בזה בש"ס גופה, ולא להחליט דרבינא פליג על הברייתא דמצא תרנגולת עם כל האמוראים דפסקו כן לדינא וזה מאי דדחקו להו להתוס' כנ"ל. וע' בת' מקום שמואל קונטרס חידושי דינים ליו"ד סי' א'

והנה הש"ך שם סק"ד הקשה עוד אהא דחו"מ סי' ש"ו ס"ז גבי טבח אומן שקלקל דצריך להביא ראיה שהוא מומחה ולא אמרינן בכה"ג רוב מצויין א"ש מ"ה ע"ש. ולכאורה אמאי לא פריך כן על ר' יוחנן גופיה דפסק כן למעשה כדאמרינן בב"ק דצ"ט ע"ב אולם לשיטת התוס' ניחא דאפ"ל דגם ר' יוחנן ס"ל כהאי תנא דרבינא פסק כוותיה. דלא אמרינן ר"מ א"ש מ"ה, לכן הקשה רק על המחבר שסתר א"ע בפסקיו בחו"מ ממאי דפסק ביו"ד. וע' ברמב"ם פ"י ה"ה משכירות ובתשובות הרמב"ם סי' קפ"א ובתקפו כהן סי' קכ"ח ובתומים שם ובתרומת הדשן סי' קפ"ו ובתשב"ץ ח"א סי' קי"ג ובחידושי הגרע"א ליו"ד סי' כ"ז ובפמ"ג ס"א סק"ד וברדב"ז ח"א סי' ר"פ ובברכי יוסף חי"ד סי' ק"י סק"ט ובקצוה"ח סי' ש"ו סק"ט וסק"י ובשער המשפט סי' כ"ה סקי"ח וסק"י

שם מה נפשך אי חזקה שליח עושה שליחותו אפילו תרומה נמי ואי א"ח שליח עושה שליחותו אפילו שחיטה נמי לא כו' לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו כו'. והנה התוס' בעירובין דל"ב ע"א כתב דלאו משום דרב נחמן קאמר לה ואיהו לטעמיה והתם דבשל תורה אין חזקה שע"ש רק סתמא דהש"ס סליק הכי וע' נוב"י קמא חאה"ע סי ב'

וקשה לשיטת הר"ר שמשון בתוס' עירובין שם דפסק כרב ששת. דגם בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו, ואם נימא נמי דסתמא דהש"ס קאמר לה. אמאי צריך להכניס א"ע בדוחק כזה ולאמר דילמא אינש אחרינא שמע ושחט או תרם. דהוא ג"כ כעין הכא במאי עסקינן, ולא נודע לנו נמי, רק דילמא אינש אחרינא כו', ולפ"מ דס"ל אין חזקה שליח עושה שליחותו. איך נופל לאמר שהשליח ששלח בודאי לא עשה שליחותו. ולהחזיק בספק רחוק כזה דילמא אינש אחרינא הבלתי נשלח עשה זאת, טפי הי"ל להש"ס לאוקים בדרך זה. לעולם חזקה שליח עושה שליחותו. ולהכי חזקתו שחוט, ולא היה צריך אז לטעמא דרוב מצויין א"ש מומחין הן ולהביא בתר הכי דפלוגתא דתנאי היא. דהכא חזקתו שחוט ע"פ השליחות ששלחו וחזקה שליח עושה שליחותו. אמנם כמו בשחיטה כן בתרומה בתרווייהו איירי שהמשלחים בטלו שליחותם קודם שעשו פעולתם, ובתרומה כה"ג אין תרומתו תרומה כדתנן בתרומות פ"ג מ"ד, דאתי דבור ומבטל דבור, משא"כ בשחיטה דשור שחוט לפניך לא אתי דבור ומבטל מעשה כדאמרינן בקידושין דנ"ט ע"א, ואע"ג דהש"ך בחו"מ סי' קכ"ב סק"ד כתב דכי היכי דחזקה שליח עושה שליחותו ה"נ חזקה בעה"ב עומד בשליחותו ע"ש. אמנם הכא מיירי כשבטלו בפירוש. ובע"כ דאוקימתא דבסוגיין לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו. ר"נ קאמר לה, ועפ"מ דלטעמיה אזיל בעירובין שם, וצ"ע כעת וע' ביו"ד סי' של"א סל"ד ובביאור הגר"א סקע"ט ובחידושי הגרע"א שם ובביאור הגר"א לאה"ע סי' קל"ד סק"ט ובמג"א סי' ת"ט סקי"ז

שם לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו כו'. והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה, ע' מל"מ רפ"ד מה' בכורות ורפ"ד מה' תרומות ובת' מהר"ח אור זרוע סי' כ"ו וסי' מ"ד ובר"ן גיטין דס"ד ע"א ובמרדכי שם וברוקח סי' קצ"ד ובמהרי"ט ח"א סי' מ"א ובכו"פ קונטרס הספקות סט"ז וס"כ ובברכי יוסף חא"ח סי' ת"ט סק"ג

שם תרומה דילמא אינש אחרינא שמע ואזל תרם הו"ל תורם שלא מדעת כו', ע' תרומת הדשן סי' קפ"ח ובט"ז יו"ד סי' שכ"ח סק"ב ובקצוה"ח סי' רמ"ג סק"ח וסי' שפ"ב סק"א ובאבני מלואים סי' ל"ו סק"ב וסי' ל"ז סקי"ב ובמחנה אפרים ה' שלוחין סי' כ"א

שם הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים כו'. ע' בתשובות הרשב"א סי' ת"א ובמעשה הגאונים סי' צ"ב ובס' המכריע חי"ד סי' ס"ז ובהגהת מנחת אהרן לס' הארוך מש"ך סי' א' ובברכי יוסף שם בשיורי ברכה סק"י

שם אר"נ בר יצחק לא דכו"ע רוב מצויין א"ש מ"ה כו'. והנה אהא דבתחילת הסוגיא א"ר נחמן ראה אחד ששחט כו', פריך הש"ס ואלא דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מא"ש מומחין הן. והשתא בשלמא