אור הישר (חולין) ד

עוד אין מקום להוכחת התוס' מהתם מהא דלא קאמר משום דקא בעי למיתנא נשים דלכתחלה לא, דבאמת נשים דנפק"ל מקרא אין נ"מ בהו בין לכתחלה לדיעבד, ובודאי דקרא איירי בהיתרא דלכתחלה, והא דקאמר בזבחים משום דקא בעי למיתנא טמאים דלכתחלה לא, אע"ג דגם טמאים ילפינן מהאי קרא גופה דושחט כמו נשים, די"ל דגבי טמאים הטעם דלכתחלה לא שמא יגעו בבשר. ובזה פירש"י בסוגיין כיון דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי אלמא בעינן שמירה גזור בהו רבנן לכתחלה משום לך לך אמרינן נזירא כו' ע"ש. וא"כ הגזירה דרבנן לאסרו לכתחלה, הוא משום לתא דטומאה משא"כ אי הוה אמינא בנשים לכתחלה לא אז הוה החילוק בשחיטה גופה בין לכתחלה לדיעבד וזה לא אשכחן בדבר שהותר מן הכתוב, אדרבה בזה אמרינן דדבר הנלמד מן התורה להיתר הכוונה להתיר לכתחלה, ודברי הראשונים ז"ל צ"ע לע"ד, וע' בפלתי ובעצי לבונה ובשעה"מ פ"ז הי"ח מבית הבחירה ובט"ז יו"ד וביאורי הגר"א סי' א' סק"א ובת' מקום שמואל סי' א' ובת' הרי"מ בחידושיו ריש חולין ובמש"כ בחידושי לזבחים דל"א

בא"ד משום דכל הפרשה כולה נאמרה בלשון זכר כו', ע' ב"ק דט"ו ע"א תוד"ה השוה ובערכין ד"ב ע"ב תוד"ה לרבות ומש"כ בחידושי לתמורה ד"ב ע"ב

בא"ד ובפרק כל הפסולין גבי קדשים איצטריך למיתני נשים כו', ע' ברכי יוסף חי"ד סי' א' סק"ב ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' י"ב

תוד"ה שמא, וקשה לפירושו דהא מסיפא שמעינן לה כו', ע' ח"ס חי"ד ס"ס נ"ז

בא"ד וליכא למימר דדיעבד נקט משום טמא במוקדשין כו', ע' בגליון מהרש"א ליו"ד ר"ס א' ובביאור הגר"א שם סקכ"ה ובפלתי סק"י

בא"ד ור"ת מפרש דאין מוסרין להן חולין לכתחלה לשחוט אפי' כדי להשליך לכלבים כו' ע"כ ובלשון זה ממש כ' בס' האשכול ה' שחיטת חולין סי' ב', ומסיק דמה"ט קתני נמי במתניתין ואם שחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה בלשון דיעבד ע"ש והוא ג"כ לשון התוס' הכא, ולקמן ע"ב ד"ה אילימא דוכולן ששחטו אחש"ו נמי קאי וכן פירש"י לקמן די"ב ע"ב בד"ה מאן תנא. וע' ברי"ף ור"ן ס"פ לולב הגזול ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' נ' ובת' פמ"א ח"ב סי' פ'

תוד"ה וסופג וא"ת הול"ל סופג שמונים כו'. עי' בשטמ"ק לב"מ דצ"א ע"א ומש"כ בחידושי לתמורה ד"ב ע"א וד"ז ע"א

תוד"ה וכתיב, מעיקרא מייתי מד"ת והדר מייתי מדברי קבלה ע"כ, אמנם בספרי תצא מייתי פלוגתא דר"מ ור"י. בזולת קרא דדברי קבלה. רק אהאי קרא גופיה דלא תאחר לשלמו ע"ש

ע"ב הכל סומכין אחד האנשים ואחד הנשים כו' ע' עונג יו"ט חא"ח סי' ט"ו

שם וקסבר חולין שנעשו על טה"ק כקדש דמו, ויל"ד הלא פלוגתא דת"ק ור"א ב"ר צדוק לקמן דל"ה ע"ב. הוא רק אי הן כחולין או כתרומה וכ"ה ג"כ בירושלמי ברכות פ"ח ה"ג, ומדוע קאמר בלשון כקדש דמו, הלא בזה גופיה איכא הפרש בין תרומה לקדש וע' חגיגה ד"כ ע"א תוד"ה רבי, ואילו הוה אמר וקסבר חולין שנעשו על טה"ק כתרומה דמי, אז היה מתאים יותר עם מאי דמסיק בתר הכי ובמוקדשים לא, ישחוט, ולפמש"כ התוד"ה טמא ניחא, ועמש"כ בחידושי' לקמן ד"ג ע"ב

שם כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה ושוחט בה הרמב"ם ר"ה פסוה"מ השמיט הא דסכין ארוכה, וכ' הלח"מ וז"ל אע"ג דבר"פ כל הפסולין אמרו דעביד סכין ארוכה ושחיט כו' ע"ש וכתב עליו בראש יוסף בסוגיין וז"ל מ"ש בריש כל הפסולין מוקי בסכין ארוכה לא מצאתיו שם ע"כ, מבואר להדיא שם בזבחים דף ל"ב ע"א ובחידושי שם הארכתי בזה. וע' סנהדרין ר"פ נגמר הדין תוד"ה שכן

שם ובמוקדשים לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואמר ברי לי כו', ופי' הט"ז סי' א' סק"ג דטמא במוקדשים צריך לכתחלה סכין ארוך שלא יגע ובדיעבד אם אומר לא נגעתי מהני אפילו בקצר, אולם בלב אריה דחה לדבריו ופירש דבמוקדשין אפילו בסכין ארוכה לא מהני רק בדיעבד ובברי לי ע"ש

ולענ"ד בלתי מובן לשון קצר וארוך דקאמרי. הרי סוגיין בע"כ ס"ל כלישנא קמא דרפ"ג דזבחים דביאה במקצת שמה ביאה. דאי לא שמה ביאה ל"ל סכין ארוכה לעייל ידיה ולשחוט. ועוד דללישנא בתרא הלא ס"ל התם כשמעון התימני. דשוחט את בן הבקר יהיו לפני ה'. היינו השוחט עם בן הבקר שניהם יהיו לפני ה' ולפ"ז בהכרח שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן. הנשחט. וא"כ א"א במציאות שיהיה טמא שוחט במוקדשין אפילו ע"י סכין ארוכה, כיון דגזה"כ היא לדידיה דהשוחט צריך להיות בפנים ובטמא לא משכחת לה, ולפ"מ דסוגיין ס"ל ביאה במקצת שמה ביאה הרי בהכרח דרק הסכין נכנס ולא היד של השוחט, א"כ היינו האי סכין ארוכה דקאמר בש"ס, איך שתהיה קצרה, וע' בשעה"מ פ פ"ז הי"ח מבית הבחירה

שם ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה כו'. והנה בש"ש שמעתא ו' פכ"ג הסביר דמשו"ה סגי ליה בברי לי משום שהוא בידו ליזהר מליגע ובדבר שהוא בידו נאמן אפילו נגד חזקה ע"ש ולפ"ז. יל"ד מאי אשמעינן במשנתנו בבבא דשחיטתו כשרה, דאם אמר ברי לי נאמן. הלא עד אחד דנאמן באיסורין אפילו בדאורייתא ילפינן מוספרה לה לעצמה כמש"כ התוס' בגיטין ד"ב ע"ב וע"ש רש"י ד"ה ומשני ובמש"כ בחידושי לזבחים דל"א ע"ב ואפילו בקדשים אי אמר פגלתי נאמן כדאמרינן בגיטין דנ"ד ע"ב, וכהן גדול ביוה"כ יוכיח אי אמר פגלתי נאמן ומכש"כ דנאמן להתיר. ומקרא מלא הוא וכל אדם לא יהיה באה"מ. ואפ"ה נאמן על עבודתו להתיר, ולפ"ז מאי אשמעינן במשנתנו דאם אמר ברי לי דמיהמן ושחיטתו כשרה. ואי דלכתחלה לא ישחוט טמא במוקדשין פשיטא דאיך יכנוס לפנים כשהוא טמא ועצה דסכין ארוכה בשחיטתו דלכתחלה, ג"כ פשיטא דסברא הוא דמותר כל כמה דלא נגע,