אור הישר (חולין) לח

דמייתי מהורג נפש ע"ש ולעד"נ לפמש"כ התוס' לקמן דקל"ב ע"א ובקידושין ד"ח ע"א דתרי רב כהנא היו ע"ש וממקומו הוא מוכרע דהא רב אשי ורבינא היו סוף הוראה, כדאמר בהפועלים דפ"ו ע"א וע"ש בפירש"י ובהקדמת הרמב"ם, ואילו רב כהנא מת בימי ר' יוחנן כדאמרינן בהגוזל בתרא דקי"ז ע"א. וזה היה בימי האמוראים הראשונים וע' כתובות ד"ח ע"א תוד"ה רב, ובע"כ שרב כהנא הראשון הביא הראיה מהורג את הנפש, ורב אשי אסף כל דברי האמוראים וביניהם גם דברי רב כהנא, והציע לפני רב כהנא האחרון. ואיהו דחה כל הראיות מטעם דילמא היכא דאפשר אפשר, וכ"מ בפי' רש"י שכתב והנך כולהו משום דלא אפשר הוא

שם לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכל בשרא כו', ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' שט"ז סק"ה ובכו"פ קונטרס בית הספק ושם בקונטרס הספקות

תוד"ה כגון ועוד הו"מ למידק ודילמא משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת ע"כ, ולולא דברי התוס' היה נלע"ד עפ"מ דאחז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כה"ג שימש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי, וע' ברכות דכ"ט ע"א וברש"י בראשית ל"א מ"ב. ולזאת לולא דחזינן רוב הצדיקים מתולדותם שעומדים בתומתם לא היינו יכולים להעמיד שום אדם על חזקת צדקתו, ומכש"כ בפרט זה. דחז"ל העידו בב"ב דקס"ה ע"א רוב בגזל ומיעוט בעריות. ולפ"ז נמצא דגם חזקת צדקת זו. אתיא מכח רובא כנ"ל, וע' יד המלך פ"ו מה' ממרים ובבאר יצחק חי"ד סי' ט"ז ובנחלת דוד סי' כ"ו ובעונג יו"ט סי' ק"מ

תוד"ה וכי תימא, הא מ"מ הו"ל התראת ספק אי לא אזלינן בת"ר ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל ויל"ד אם אפשר לאוקים לדרב כהנא אליבא דיחידאי. א"כ נוכל לאמר דס"ל כר' יוסי בר"י דחבר א"צ התראה, ומיירי הכא בחבר כדאוקמינן בסנהדרין דמ"א ע"א ובכ"מ

אמנם גם עצם קושית התוס' בלתי מובן לע"ד, לפמש"כ התוס' ביבמות ד"פ ע"א. דלא נקרא הת"ס רק היכא דהספק כשהוא לעצמו לא יתברר לעולם, כמו הכה זה וחזר והכה זה במכות דט"ז. דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו. משא"כ אם חסרון הידיעה היה לנו רק לשעתו ולעתיד יתגלה כמו סריס לכשיגדיל. זה לא נקרא הת"ס ע"ש, [וסברת התוס' מבוארת בש"ס סנהדרין דע"ז ע"ב גבי זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב כו' מהו דתימא הת"ס היא מי יימר דהדרא קמ"ל ע"ש, הרי בהדיא כיון דבתכונת הזריקה כשיצתה מידו, היתה מוכנת מצד הטבע להרוג את זה, לכן לא נחשבת חסרון ידיעתו לעשות את ההתראה בשעתה להתראת ספק] והשתא לפי מאי דקאמר בסוגיין וכי תימא דבדקינן ליה. הרי יש אפשרות להבדיקה לגלות למפרע אם לא היה טריפה, וחסרון הידיעה לשעתו היה רק ממנו. אמנם עצם הדבר תתברר בתר הכי ע"י הבדיקה שהיה בריא, כמו ביבמות שם גבי סריס, ואיך קראו התוס' הכא הת"ס וצ"ע, וע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' י"ב ובחידושי הגרע"א לכתובות דט"ו ובבאר יצחק חאה"ע סי' י"ח

תוד"ה ליחוש, ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג כו', ע' מכות ד"ז ע"א תוד"ה דילמא מא ובכ"מ פ"ב ה"ח מה' רוצח וביד המלך פט"ז ה"ד מה' סנהדרין

בא"ד וי"ל דר"ע לטעמיה דחיישינן למיעוטא כו', ע' בתוס' בכורות דכ"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד ותירץ ר"ת דכיון דממ"נ הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלינן בת"ר, ע' בש"ק לירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ה ובשער המשפט סי' ק"א סק"ב ובעונג יו"ט חא"ח סי' ד'

תוד"ה ודילמא, וא"ת דחובשין אותו י"ב חודש ואם יחיה לאו טריפה הוא כו' ע"כ, יל"ד מדוע לא נשתמשו בקושיתם דהכא לתרץ כן על קושיתם לעיל בתוד"ה וכ"ת, במשה"ק דילמא הרוצח הוא טריפה, וי"ל דסמכו על תירוצם הכא דשמא קסבר טריפה חיה, אמנם לשיטת ר"ת לקמן דמ"ב ע"ב ובזבחים דקט"ז ע"א, דאדם אית ליה מזלא ויכול לחיות, אפילו במה דטריפה דבהמה אינה חיה, בלא"ה אינה מועלת חבישה די"ב חודש לרוצח ולעדים זוממין ע"ש, וע' פלתי סי' מ"ד סק"ח ובסי' נ"ז סק"ח וסק"י ובתומים ס"ז סק"ז

תוד"ה לר"מ, מדקאמר לר"מ ול"ק היכא אכלינן כו' ע' בת' מהרי"ק שורש ק"ע וקע"א ובש"ש שמעתא ו' פט"ז ובת' חיים שאל סי' ע"ג ובנוב"י קמא חאה"ע סי' ל"א

בא"ד אדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה כו', ע' אבני מלואים סי' ד' ס"ק י"ז ובבאר יצחק חא"ח סי' כ"ד

בא"ד שלא יבא להקל בערוה כו' דקיי"ל הלכה כדברי המקיל באבל ואסרו כמ"כ בבהמה כו', ע' ברי"ף לשבת פי"ט בברייתא דרשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם כו', ובטו"א לר"ה ד"ז ע"א ובת' הגרע"א סי' קכ"א ובח"ס חי"ד סי' ט"ז וסי' שכ"ד ובחאה"ע ח"ב סי' קע"ה

דף י"ב ע"א פסח וקדשים מאי איכא למימר ע' בכורות ד"כ ע"א תוד"ה ואיבעית

שם אלא היכא דאפשר אפשר כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' קי"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ו'

שם אר"נ אמר רב ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו כו', ע' בחילופי הגרסאות בזה בתשובות הרשב"א סי' תמ"ב וסי' תק"ל ובראב"ן סי' ר"ה

שם מי לא תניא הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק כו' חזקתו שחוט אלמא אמרינן רוב מצויין א"ש מומחין הן, והנה לעיל ד"ג ע"ב בל"ק דרבינא דקאמר ואם שחט בודקין אותו, כתבו התוס' וז"ל ואע"ג דאיכא ברייתא לקמן די"ב דסבר דרוב מצויין א"ש מומחין הן גבי מצא תרנגולת שחוטה הא מייתי תנאי בתר הכי אע"ג דהתם דחי לה עכ"ל, ולכאורה מי הכריח להתוס' לאמר דרבינא שם פליג אאוקימתא דרנב"י בסוגיין, דקאמר דכו"ע רוב מצויין א"ש מ"ה, ואי משום דרבינא