אור הישר (חולין) לה

סי' י"ט ובת' בית יהודא למהר"י עייאש ס"ג ובת' תורת חיים סי' ט"ו ובת' מחנה חיים סי' כ"ד ואין להאריך בזה כי אין פה מקומו

ואחרי שהוכחתי דעת גאוני קמאי ובתראי דלא כהט"ז, נלע"ד ג"כ לאמר במה שיש להתבונן ביסוד סברת הט"ז, דמשום דאדם מועד אל המיתה לכן אחרי הבירור שמת אזדא חזקת חיים ממנו ואמרינן דמעיקרא היה מת כיון שעמד לכך, נראה מדבריו דכיון דיום המות מתחיל מיום הולדו, לכן נחשבת תכונת מיתתו כשותף בחזקת חיותו אמנם בהכרח נודה דלא יותר משותף, נוסף על זה יש חילוק גדול בין השותפים כל עוד חלקו בחיים. דחזקת חיותו היא בפועל, ותכונת מיתתו היא רק בכח, והשתא כאשר בא לפנינו הספק אם היה חי או מת, הלא הוא אצלנו ככל ספק שנולד, ולפ"מ דילפינן מקרא דאוקי מילתא אחזקיה. בע"כ כשאנו דנין על זמן הספק, הרי יש לנו להעמידו על חזקתו הקדומה בשתי התכונות ביחד, החיים והמות שהיו נטועים בקרבו, אכן באיזה אופן נימא דחזקת תכונת מיתתו שהיתה בו רק בכח, תבטל לגמרי חזקת שותפת חיותו שהיתה אצלו בפועל, וע' ח"ס חאה"ע ח"ב סי' ק"נ ובפתיחה לה' טרפות מהפמ"ג ובת' אבקת רוכל סי' ר"ח ובכו"פ קונטרס בית הספק ובנוב"י קמא חאה"ע סי' ל"א ובחמדת שלמה חאה"ע סי' ל"ג ובעין יצחק ח"ב סי' מ"ט

בא"ד דהו"ל ס"ס ספק אינה טרפה ואת"ל טרפה אימא דאח"כ נטרפה, ע' בט"ז סי' פ"א סק"ג ובפר"ח שם סק"ד

תוד"ה חטאת קרייה רחמנא תימה דלא קאי האי טעמא בריש אין מעמידין דכ"ג כו' ע"כ, לע"ד יש לתמוה על תמיהת התוס', האם רק פסול טריפות בפרה ילפינן מהא דחטאת קרייה רחמנא, הרי גם שלא לשמה פסולה ואין לשרפה בלילה ולפסול בה יוצא דופן אתנן מחיר ושלא רחוץ ידים ורגלים, וכל הני הלכתא גבורתא נשנו ברפ"ד דפרה ובספרי שהביאו התוס' בתר הכי בקצרה ובדרך העברה, ויש בה אפילו מועל אחר מועל כדכתבו התוס' במנחות דנ"א ע"ב, וכולם שמעינן רק מהא דחטאת קרייה רחמנא, והרמב"ם בפ"א ה"ז מפרה אדומה הניח כלל וז"ל כל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואע"פ שהיא כקדשי בדה"ב הואיל וקראה הכתוב חטאת וע' ר"ש פרה פ"ב מ"ג ולדברי הראב"ד שם ה"א אין מקדישין אותה ג"כ מחוסר זמן מפני שנקראת חטאת, ואיך עלה ע"ד התוס' להקשות לכתחלה מסוגיא דע"ז, דהתם קאי רק על פסול רביעה כדפירש"י שם בד"ה ה"ג אלא, ולדחות עפ"ז רוב דיני פרה אדומה המעכבים בה וצ"ע כעת

בא"ד דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת כו', ע' באר יצחק חא"ח ס"ס ט"ו

ע"ב אין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם, ע' כ"מ ולח"מ ומל"מ בפ"ה הי"ח מעבודת יוה"כ ובסוף ס' גבורת ארי ליומא מהגאון ר' אשר בהגאון שאגת אריה בתשובתו להגאון בעל אור חדש ז"ל. ובת' פני יהושע ח"א חי"ד סי' ט"ו ובמש"כ בחידושי למנחות דצ"ב ע"א

שם רב מרי אמר אתיא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטליה וליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא לאו משום דאמרינן זיל בת"ר ורוב בעילות אחר הבעל והנה בירושלמי קידושין פ"ד ה"י קאמר מנין שהורגין על החזקות ר' שמואל בריה דר' יוסי בי ר' בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת וכי דבר בריא הוא שזה הוא אביו והלא חזקה היא שהוא אביו ואת אמר הורגין אף הכא הורגין. והקשה שם בש"ק דילמא התם היינו טעמא דאיכא נמי רובא, דרוב בעילות אחר הבעל כדאמרינן בסוגיין. אבל בחזקה דליכא רובא מנלן דהורגין ונשאר בקושיא. ולעד"נ בפשוטו דמי לא עסקינן נמי באביו ואמו כאלו שבאו ממדינת הים והחזיקו א"ע באיש ואשתו דעל חזקה זו הורגין כדאמרינן בקידושין ד"פ ע"א מעשה רב, באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא עליה והביאום לב"ד וסקלום ע"ש ולפ"ז האי רובא דרוב בעילות אחר הבעל דאמרינן ביה הוא נמי מכח החזקה, ואח"ז מצאתי סברא זו להגאון ר' יעקב ז"ל מליסא בת' חמדת שלמה חאה"ע סי י"א וע"ש בסי' כ"ד. ואפשר כוונת הש"ק להקשות דכי היכי דמספקינן בירושלמי להרוג אשה בשביל שהיא רק מוחזקת לאשת איש, כמ"כ במכה אביו שאין אנו יודעין לאביו ואמו אלא מכח חזקה ג"כ לא יהיה נהרג, ולא קטלינו ליה רק היכא דידעינן לאביו ואמו שנשאו זל"ז בפנינו, ואז איכא גביה חזקת האב כדאמר בירושלמי ורוב בעילות אחר הבעל כדאמרינן הכא, וע' מהרי"ק סי' פ"ז וביו"ד סי' רמ"א ס"ז ובביאור הגר"א שם סק"ט ובש"ש שמעתא ד' פ"ח

אכן האמת יורה דרכו דאין לחלק בזה וכ מש"כ הרמב"ם בפ"א ה"כ מאיסורי ביאה, דמקלל ומכה אביו הוא רק מכח חזקה, והרב המגיד הראה מקורו מהירושלמי וע' בחלקת מחוקק וב"ש סי' י"ט, אמנם גם בתו"כ ר"פ אמור קראו לאביו חזקה, וכן אמרינן בבבלי נזיר דמ"ט ע"א דאי כתב אביו הוה אמינא היינו טעמא דלא מטמא ליה משום דחזקה בעלמא הוא. ובע"כ דלאו תרי מילי נינהו ו רק חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בעילות אחר הבעל ורוב תינוקות אינם מתחלפין, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"י ודי"א, ורוב כזה גם אביי גופיה צריך להחזיק כדכתב בבכור שור לקידושין ד"פ וע' בבית מאיר סי' י"ט, ועפ"ז אין מקום לקושית הש"ק דבמכה אביו איכא רובא וחזקה ביחד, דלפמש"כ החזקה אתיא נמי מכח רובא ודבר אחד הוא, כדמשמע דעת התו"כ הבבלי והירושלמי כנ"ל, וע' בתשובות הרשב"א סי' כ"ז וסי' תרל"ה ובשעה"מ פ"ט מה' טומאת מת

וראיתי בס' זר זהב על ס' המכריע חא"ח ס"ס י"ג שהק'. הלא בפקו"נ אין הולכין אחה"ר