אור הישר (חולין) לג

מחזקה החלושה שבחזקות שהיא חזקת הגוף העשויה להשתנות לפ"ז אין מקום לקושיתו כנ"ל, וכן בבית שמואל ר"ס י"ט הביא להא דהתם הא דר"ס קמ"ט. ושם הויא נמי חזקה דאתיא מכח הטבע כנ"ל, וע' בת' מהרי"ט ח"א ס"ס קל"ח ובמהרשד"ם חי"ד סי' ר"א ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' י"ט

עוד יש לתמוה ע"ד הב"ש שם שהקשה אמש"כ הרמב"ם, דמקלל ומכה אביו הוא מכח חזקה שהוא אביו, והקשה הוא א"כ אמאי לא יליף בש"ס ריש חולין מזה דאזלינן בתר חזקה ע"ש, והנה מלבד מש"כ לעיל דדברי הרמב"ם הנ"ל לקוחים מירושלמי קידושין פ"ד ה"י, וכ"ה בתו"כ ר"פ אמור ובנזיר דמ"ט ע"א, וגם חזקת אב דהתם הכוונה על החזקה דאתיא מכח רובא דרוב בעילות אחר הבעל, ולפ"מ דיליף רובא גם החזקה דאתיא מחמתה כלולה בה, עוד זאת בלתי מובן במאי תהיה עדיפא ליה להב"ש אם ילמד מזה דאזלינן בתר חזקה, ואדרבה התוס' שלפנינו כתבו להיפוך דרובא וחזקה רובא עדיף ואם יש להש"ס מקים למילף רובא החמורה טפי עדיפא ליה מללמוד חזקה הקלה ממנה, ולאמר דכוונתו דלדברי הרמב"ם דאביו הוא חזקה, א"כ למה להש"ס למילף רובא וחזקה משני מקראות בפ"ע, הו"ל למילף ממכה אביו חזקה ורובא ביחד, דלפמש"כ כן הוא האמת דאתי מיניה רובא. ובזה כלולה גם החזקה דאתיא מכח רובא, והא דיליף חזקה מקרא דויצא הכהן מן הבית קאי על חזקה ממין אחר לגמרי. היינו חזקת הגוף העשויה להשתנות כמש"כ למעלה, וחזקה זו צריך למילף, דאי לאו קרא הו"א דלא הויא כלל בגדר חזקה מפני שעשויה להשתנות, קמ"ל דאף היא חזקה נקראת כ"ז שלא חלה עליה ההשתנות וע' ביד המלך פ"א מאסורי ביאה ובנוב"י קמא חאה"ע סי' ז' ובחמדת שלמה חי"ד סי' כ"ה וסי' כ"ט ובמש"כ בחידושי לקמן ע"ב

בא"ד ולמאי דמפרש רבנו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה לא מסברא אלא דילפינן מפרה אדומה דאזלינן בת"ר אע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא כו' ע"כ, ולע"ד תמוה טובא הרי פלוגתא דתנאי היא, ואהא דס"ל לרבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף פליג ר"מ בקידושין ד"פ ע"א ובנדה די"ח ע"ב וסבר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ולדברי רבינו חיים ז"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ילפינן מפרה אדומה, מה מקום לר"מ לחלוק אקרא, ומלשון פלוגתתם שם משמע דפליגי בסברא וע' נוב"י קמא חאה"ע סי' מ"ג ובח"ס חי"ד סי' כ"ה ובחאה"ע ח"א סי' ב'

ועוד במש"כ דבפרה דאזלינן בת"ר איכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא, ג"כ תמוה דכל חזקה בש"ס היא במקום ספק, וכ"כ רש"י לעיל ד"ט ע"א דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו ע"ש, ובגברא דמזין עליו ליכא שום ספק, רק ודאי גמור דהוא טמא, אלא דדין כזה גזרה תורה. דאי מזין עליו מאפר פרה דחזקת כשרותה היא מדאזלינן בת"ר, נטהר האי גברא, למה שייך זה לענין אחר שהוא בספק. והתורה אמרה דאוקמיניה אחזקה, ויש כנגדה רובא. דנימא רובא עדיף. אע"ג דשניהם מן התורה

והנה כמו חזקה כן רובא הוא במקום ספק, ובאין מציאות הספק המוקדם אין מקום לאמר דניזל בתר רובא או בתר חזקה, וע"פ יסוד זה סברה גדולה היא לאמר רובא וחזקה רובא עדיף, ולולא דברי רבינו חיים ז"ל הוא דוקא מסברא ולא צריך קרא, דהנה בכל ספק יש בו שני צדדים, ואנו מסופקים עם איזה צד הוא האמת, והשתא אם קרא דחזקה בא להעמידה על חזקתה הקדומה, ונמצא אז דחלק זה הוא המכריע, מ"מ יש מקום לאמר דלפ"מ שהוא ספק השקול, אפשר דהאמת הגמור הוא עם חלק הספק המוכרע, רק לפי האמת המוסכם ע"פ התורה הכריע חלק זה, אכן כנגד חלק המכריע נשאר חלק המוכרע התקיף בחזקתו כמו המכריע, משא"כ אם באנו לחשוב על הספק ואתי קרא דרובא להכריע, הלא לא נשאר כנגדו רק המיעוט

אמנם כ"ז הוא כשאנו דנין על הרוב כשהוא לעצמו ועל החזקה כשהיא לעצמה, אולם היכא דהרוב והחזקה מנגדים להדדי, בזה שפיר הקשה ר"מ, כיון דאנו מודים דעכ"פ נשאר מיעוט כנגד הרוב. נשתמש באותו מיעוט לסומכו לחזקה להחליש כח הרוב, וזהו מאי דקאמר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא אכן רבנן סברי דבמקום הכרעת הרוב בטל המיעוט במציאותו דלא נוכל אף להסמיכו, והיינו דקאמרי מיעוטא כמאן דליתא דמי. ולא נשאר לנו רק רובא וחזקה. ואז רובא עדיף. ויש בזה עוד מקום עיון בדברי השטמ"ק לב"מ ד"ו מש"כ בשם הרא"ש ז"ל לתרץ קושית התוס' גבי קפץ אחד מן המנויין ובמש"כ המחבר ביו"ד ר"ס ק"ט, וע' בהגהת מרדכי יבמות רמז קכ"ו ובפ' אלמנה ניזונית רמז ש"ח ובתשובות דרשב"א סי' תש"ל ובמהרי"ק שרש ק"ע ובת' ריב"ש סי' שע"ב ובשעה"מ פ"ט מטומאת מת ובחמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ג ובפמ"ג ליו"ד ס"ס קי"א קונטרס רובא וחזקה וברי"ט אלגזי לבכורות דכ"ד ע"א

בא"ד אלא ילפינן מפרה אדומה כו'. ע' מהרש"א בסוגיין ובת' הגרע"א סי' קצ"ח ובבאר יצחק חי"ד סי' א'

תוד"ה הערופה כשהיא שלמה לקמן בפרקין דרשינן נמי מהערופה כו' ובסוף פרק כל הבשר כו' ע"כ, הנה דרך התוס' איך להעמיד כל שלשת הילפותות ע' במהרש"א מהר"ם ורש"ש אכן קשה אמאי לא הביאו נמי הא דסוטה דמ"ו ע"ב ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין ת"ל הערופה ומה ת"ל הערופה על מקום עריפתה של עגלה ע"ש, וכ"ה נדרש בספרי שם מהערופה, שצריכים לרחוץ את ידיהם על מקום עריפתה, ולא להניח העגלה על מקום אחר ולרחוץ עליו, רק צריכים לקברה במקומה ושם ירחצו. וע"ש בהתוה"מ וצ"ע כעת.