אור הישר (חולין) לב

בה כקדשים. והנה בירושלמי סוטה פ"ט ה"ה יליף לפסול טרפה בעגלה ערופה מהא דכפרה כתיב בה כקדשים, והרמב"ם רפ"י מה' רוצח נמשך ג"כ אחר לשון הירושלמי ע"ש בכ"מ, ולכאורה אמאי לא ילפי מקרא דהערופה כשהיא שלמה תיהוי כדאמרינן הכא, ולהיפוך יל"ד בסוגיין אמאי איצטריך ליה למילף לכתחלה מקרא דהערופה מה דבאמת איצטריך ליה לדרשות אחרות כמשה"ק התוס' ועמש"כ בחידושי שם. ואיצטריך לאמר נמי בתר הכי וכ"ת מאי נ"מ ולתרץ מהא דאמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים ולא בנה יסוד הקושיא לכתחלה אהא דטריפה פסולה משום דכפרה כתיב בה כקדשים, והשתא ליחוש דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאזלינן בת"ר

וי"ל דאי תלה לכתחלה דין עגלה ערופה בקדשים הו"א דדינו כקדשים דיש אפשרות גביה להמצא טרפה אחר שחיטה, וע' ברמב"ם פ"ב הי"א מאיסורי מזבח, וה"נ עריפתה זו היא שחיטתה וע"ל דפ"ב ע"א תוד"ה עגלה, ולה"ק דבעגלה ערופה ליתא במציאות בדיקה מטריפות בתר עריפתה, משום דאמר רחמנא הערופה כשהיא שלמה תיהוי, הרי דבשעת עריפה צריכה להיות שלמה. ועפ"ז קשה ליחוש דילמא טריפה היא ובע"כ משום דאזלינן בת"ר, אלא דהש"ס פריך מאי נ"מ אם היא טרפה הא לאו קרבן היא ועלה משני כפרה כתיב בה כקדשים, ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך

שם רבה בר רב שילה אמר אתיא מפרה אדומה דאמר רחמנא ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שריפתה כשהיא שלמה וליחוש דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בת"ר, ולכאורה לפ"מ דמומין בעגלה כשרה כדתנן בסוטה דמ"ה ע"ב. ובפרה פסולה, ולפ"ז יש לחלק דלעיל בסמוך דקאמר דגלי קרא הערופה כשהיא שלמה, התם דייק שפיר וליחוש דילמא טרפה היא דבע"כ קאי שלמותה למעט טרפות דהא מומין אין פוסלין בה. משא"כ בפרה דגלי קרא מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שריפתה כשהיא שלמה הרי י"ל דקאי אהא דכתיב אשר אין בה מום דלא נימא דקרא קפיד רק על שעת שחיטה קמ"ל דאפילו אם נחתך ממנה אבר קודם שריפה ג"כ פסולה, אבל על טרפות פנימיות בפרה לא קפיד קרא אפילו לא אזלינן בת"ר, דק משום דא"א לבודקה מטרפות משום גזה"כ, דצריכה להיות שלמה גם בשעת שרפה, והא דכתיב תמימה הלא מבואר בספרי תמימה באדמימות, ופירש"י שם דהוא למעט שאם היו בה שתי שערות שחורות שהיא פסולה ע"ש. הרי דתמימה אין תואר לפרה רק תואר לאדומה, וצ"ל דיסוד הראיה היא כדמסיק חטאת קרייה רחמנא ומזה מוכח דטרפות פוסלין בה, ובכ"ז גלי רחמנא ושחט ושרף להורות דמה שחיטתה כשהיא שלמה אף שרפתה כשהיא שלמה, ואחרי דלא נוכל לבודקה מטרפות, בע"כ הא דלא חיישינן דילמא טרפה היא, הטעם דאזלינן בת"ר, וע' תוד"ה חטאת ובע"ז דכ"ג ע"ב תוד"ה אלא ובת' ריב"ש סי' ע"ז וסי' קס"ג ובכו"פ קונטרס בית הספק ובת' הגרע"א ס"ס ק"ז ובמש"כ בחידושי לקמן ד"ל ע"ב

שם רב אחא בר יעקב אומר אתיא משעיר המשתלח דרחמנא אמר ולקח את שני השעירים שיהו שניהם שוים וליחוש דילמא חד מינייהו טריפה הוא כו', ויל"ד טובא הרי דין שניהם שוים לא ילפינן כלל מהאי קרא דולקח את שני השעירים, רק מפסוק המוקדם יקח שני שעירי עזים, כמו בספרא שם כן בברייתא דיומא דס"ב ע"ב. ועוד דאין זה לעיכובא דהא ביומא ובתו"כ שם דרשינן מהא דשעיר שעיר ריבה להכשיר אע"פ שאין שניהן שוין ע"ש ואיך נופל להקשות ולהוכיח כל האי דינא דאזלינן בת"ר בפשיטות גמורה מדבר דלא מעכב, ומכש"כ הכא דכל הדברים צריך רק להא דמסיק דאין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם, ולזה אין לו אלא להזכיר עיכובא דשני השעירים ביחד, אבל מה לו להשתוות השעירים לקושיתו

לכן לולא דמסתפינא הוה אמינא לע"ד, דטעות נפל הכא בגרסת הש"ס, וצ"ל דרחמנא אמר ולקח את שני השעירים מלמד שהם מעכבים זה את זה וזו היא דרשת התו"כ שם על פסוק זה. ובזה שפיר דייק הש"ס וליחוש דילמא חד מינייהו טרפה הוא אלא לאו משום דאמרינן זיל בת"ר וכ"ת מאי נפקא לן מינה הא אין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם כו', וע' ש"א סי' ע' ובבאר יצחק חי"ד סי' ב'

רש"י ד"ה דמתתאי האליה שקורין הנק"ש בלע"ז. ע"ל דנ"ד ע"ב רש"י ד"ה בוקא ובדצ"ג ע"א רש"י ד"ה תרבא ובשבת דקנ"ב ע"א רש"י ד"ה זו קלבוסת

תוד"ה דקיימי, אלא רוצה לפרש באותו ענין שאף הכהן עצמו היה יכול לידע עכ"ל, ויל"ד ע"פ הנחת התוס' דהיה יכול לאמר כגון שהיה אדם אחד עומד לשם בשעת הסגר וראה שלא חסר ע"ש א"כ סוף סוף אמאי צריך לאוקמי בדקיימי דרא דגברי בכדי שהכהן עצמו היה יכול לידע, הלא אפשר נמי לאותו אדם אחד זה שעמד שם לקרוא מנגד אל הכהן ולאמר לו לא בצר כדקאי קאי. וכגון שהיה ביתו סמוך לשם כדפירש"י לעיל בסמוך ואמאי איצטריך ליה לאוקמי דקרא איירי בגוונא דחיקא דקיימי דרא דגברי וצע"ק

תוד"ה מנא, וא"ת כיון דאמרינן זיל בתר חזקה כש"כ בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף ע"כ, והעיר הגאון בעל ברוך טעם בהגהותיו לש"ס ע"ד התוס' דהכא, מהא דב"ב דצ"ג ע"א דקאמר, סברוה דרובא וחזקה כי הדדי נינהו כו' אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לת"ק ע"כ ל"ק ת"ק התם אלא דלא אזלינן בתר חזקה אבל בתר רובא אזלינן ושמואל אמר לך אנא דאמרי אפילו לר' אחא ע"כ ל"ק ר' אחא התם אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן ע"ש, משמע שהבין דהא דאמרינן בקידושין ד"פ ע"א ובכ"מ רובא וחזקה רובא עדיף, לאו אליבא דד"ה היא דהא אליבא דשמואל אזלינן בתר חזקה ולא בת"ר, אמנם לפ"מ שפירשתי למעלה דחזקה הבאה מכח הטבע עדיפא מרובא שהיא כעין אנן סהדי ע"ש, ולפ"ז י"ל דבב"ב הויא החזקה ממין זה, והתוס' בסוגיין איירי