אור הישר (חולין) ל

שורש ק"ע וקע"א ובפר"ח ליו"ד סי' ק"י סקי"ג ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' ל' וברוקח סי' תס"ז ובת' מהרשד"ם סוף חא"ח ובח"ס חא"ח סי' קע"ח ובמש"כ בחידושי לבכורות ד"כ ע"ב

שם רובא דאיתא קמן כו' לא קמבע"ל כי קמבע"ל רובא דליתא קמן. ע' ר"ן ע"ז ר"פ כל הצלמים ובת' מהרי"ט ח"א סי' ס"ח וביד המלך פ"ט מה' אישות ופט"ו הכ"ה ממ"א ובח"ס חאה"ע ח"ב סי' קמ"ז ובנחל יצחק סי' ל"ח ובמש"כ בחידושי לבכורות רפ"ג

שם כגון ט' חנויות וסנהדרין כו' ע' בנוב"י מ"ת חי"ד סי' נ"ד ובחאה"ע סי' מ"ב ובח"ס חח"מ סי' קט"ז

שם א"ר אלעזר אתיא מראשה של עולה [כ"ה גרסת התוס' דכ"ז ע'"א] דא"ק ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בת"ר ממאי דלמא דפלי ליה ובדק ליה כו' וקשה דר"א אייתי ראיה מדבר שהוא אליבא דהלכתא והש"ס דחי ראייתו מדבר שאינו במציאות דבאמת לא פלי ליה ולא בדק ליה. כדתנן בזבחים דפ"ה ע"ב דראשה של עולה מקטירין עם צמרו ושער שבזקנו ובתמיד דל"א ע"א תנן חתך את הראש ונתנו למי שזכה בו. וכתבו שם המפרש הרא"ש והראב"ד דנתנו אותו כמו שהוא דאינו בהפשט וניתוח וכ"כ רש"י לקמן דכ"ז ע"א וכמ"כ יל"ד לקמן בשבירת עצם בפסח ובחלבו האליה ודדחי בש"ס מדברים שהם נגד המציאות וצ"ע כעת, וע' בתשב"ץ ח"א סי' ס"ז ובחוות דעת בקונטרס בית הספק ובפר"ח סי' ל"א סק"ו ובחידושי ח"ס לביצה דכ"ה ע"א ובעונג יו"ט חא"ח סי' מ"ד

שם ונתח אותה לנתחיה אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים. ולכאורה הא מבע"ל האי אותה למעוטי הפשט ונתוח מעולה שנפסלה קודם ההפשט, דאז שורפה בעורה. כדדרשינן בזבחים דפ"ה ע"א ונתח אותה אמר רחמנא אותה כשרה ולא פסולה, ואפשר משום דתרי קראי כתיבי בר"פ ויקרא חד בבן בקר וחד בבן צאן. ומסתברא דהאי דבן בקר אתא להא דבסוגיין, דשם כתוב ונתח אותה לנתחיה, ופירש"י שם אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים, וממילא נדרש קרא דבן צאן למעט פסולה, ונ"מ דצריכינן לשבש הגרסא בזבחים, דהתם נמי גרסינן ונתח אותה כמו הכא ומזה ממעט כשרה ולא פסולה, ואילו בעולת צאן כתיב ונתח אותו לנתחיו, ולפמש"כ נצטרך לגרס שם ונתח אותו אמר רחמנא כשר ולא פסול, ומלשון התו"כ בלתי מוכרע דבשני מקומות הביאו שתי הדרשות ביחד ע"ש וצ"ע וע' בשעה"מ ס"ה ק"פ וביד המלך פ"ח מה' לולב ובת' חו"י סי' קי"א

שם וניחוש שמא ניקב קרוב של מוח כו' וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט, ולכאורה אמאי איצטרך קרא למעוטי חששות כאלו, הלא אפילו ר"מ דחייש למיעוטא הוא ג"כ רק מדרבנן כמש"כ התוס' לקמן די"ב ע"ב ד"ה פסח, ומכש"כ נקב בקרום של מוח או במקום שחיטה, דלא הוי אפילו מיעוטא דמיעוטא ובזה גם ר"מ לא חייש כמש"כ התוס' לקמן דפ"ו ע"א בד"ה מ"ט, די"ל כמש"כ הח"ס חי"ד סי' כ"ד דכל החחשות בטרפיות חד הוא ולמיעוט אחד יחשב כו' ע"ש

שם מר בריה דרבינא אמר אתיא משבירת עצם בפסח דאמר רחמנא ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא כו' והנה בזבחים דס"ה ע"ב אמר ראב"ש שמעתי בחטאת העוף שמבדילין ומאי לא יבדיל א"צ להבדיל ופריך אלא מעתה כי יכרה איש בור ולא יכסנו ה"נ כו'. וכ' התוס' שם דמכל לאוין שבתורה לא ק"ל דלמאי כתביה אם לא ללאו אבל הכא דמסברא הו"א דחייב להבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דא"צ להבדיל קאמר ע"ש, וע"פ סוגיא שלפנינו הקשה בצ"ק לזבחים שם. וז"ל שמעתי שיש מקשים לפ"ז מנ"ל דאסור לשבור עצם בפסח והא דכתיב ועצם לא תשברו בו היינו דא"צ קאמר דס"ד דצריך לשבור משום שמא ניקב קרום של מוח משו"ה אתא קרא לאשמעינן דא"צ דאזלינן בתר רובא ומנ"ל דללאו קאתי, ומסיק אבל אחר העיון קושיא זו שיבוש הוא דהא בפסח שני נמי כתיב ועצם לא ישברו בי וע"כ ללאו אתי ע"ש והגאון ר"י בכרך ז"ל בחידושיו לזבחים שנדפסו שילהי מנחות דחה לדבריו. עפ"מ דאמרינן בפסחים דפ"ה ע"א דקרא דפ"ש קאי על עצם שי"ב מוח. ועליו הלא אנו דנין דילמא הכוונה של ועצם לא תשברו בו דא"צ ולא ללאו אתי [ומובן כוונתו דמעצם לא תשברו דפ"ר ודאי אין מקום להקשות, דאיהו איירי בעצם שא"ב מוח א"כ אין סברא לאמר דנבדוק בשביל קרום של מוח, וע' בזבחים דצ"ז ע"ב תוד-"ה ואחד] וכ' הוא ז"ל דלק"מ דהא אמרינן בפסחים דפ"ד ע"א בו בכשר ולא בפסול א"כ מוכח דכוונת הפסוק ללאו כו' ובשעה"מ פ''י מה' ק''פ הביא קושיא זו בשם הגאון ר''א ברוידא ז"ל, ותירץ בשמו ג"כ בפשיטות גמורה דקרא דבו בכשר ולא בפסול מורה דקרא לאזהרה אתא ע"ש

ותירוצם בלתי מובן כלל, דהא לדידן אסור באמת להבדיל בחטאת העוף כסתימת המשנה דזבחים דס"ד ע"ב ואינו מבדיל, ואם הבדיל פסל ולוקה כמש"כ הרמב''ם בפ"ז ה"ו ממעה"ק, ולדידן כמו דקרא לא יבדיל אתא לאיסור. כמ"כ קרא דועצם לא תשברו בו הוא ג"כ לאיסור, וכל הקושיא היא אליבא דראב"ש דקאמר שמעתי בחטאת העוף שמבדילין, איהו מוכרח לפרש ומאי לא יבדיל א"צ להבדיל ולפ"ז מאי הועילו בתירוצם הרי כל הדרשה דבו בכשר ולא בפסול דאמרינן שם בפסחים, כן דרשת בו בפסח ולא בקדשים הנדרש במכילתא פ' בא. הוא רק אם נפרש קרא דועצם לא תשברו בו בתורת איסור. אז שייך לאמר דאיסור זה ממועט בקדשים או בקרבן פסח פסול משא"כ לראב"ש דס"ל דלא יבדיל א"צ להבדיל וה"נ א"צ לשבור, לדידיה לא יבא קרא דבו למעט מאיסור, לפ"מ דס"ל לגרמיה דליכא איסור כלל. רק ועצם לא תשברו בו לראות אם ניקב קרוב של מוח

ולא עוד אלא שאם אתה אומר דראב"ש ס"ל דועצם לא תשברו בו הוא להורות דאין צריך אז בע"כ דמשכחת בזה לדידיה גם מצוה, כיון דיפרש